בעוד ששכרם החודשי של מורים בישראל נע בין 4% ל-5% מתחת לממוצע במדינות ה-OECD, שכר המורים לשעת הוראה גבוה ב-3% עד 23% מהממוצע שם. כך עולה מממצאי מחקר חדש של מכון שורש למחקר כלכלי-חברתי באוניברסיטת תל אביב, שבדק את שכר המורים בישראל בהשוואה לשכרם במדינות המפותחות, בצל חוסר ההסכמה בין משרד האוצר למורים באשר לתנאי השכר שלהם.
לפי ממצאי המחקר שפורסמו הבוקר (ראשון) על רקע השביתה הצפויה במערכת החינוך ב-1 בספטמבר, מורה בבית ספר יסודי בישראל מרוויח בממוצע 5.1% פחות מאשר במדינות המפותחות, מורה בבית ספר על-יסודי מרוויח 4% פחות ומורה בחינוך על-יסודי גבוה מרוויח 4.5% פחות בממוצע מאשר במדינות ה-OECD.
עורך המחקר, נשיא מכון שורש פרופ' דן בן-דוד, ציין כי בניגוד לדעות הרווחות בישראל, פערי השכר בין מורים בעלי ניסיון של 15 שנה למורים מתחילים אינם יוצאי דופן במיוחד לעומת מרבית מדינות ה-OECD. לדבריו, ההשוואות הבינלאומיות המקובלות נוגעות למשכורות תקניות של מורים במשרה מלאה. בישראל, 92% מהמורים המתחילים עובדים במשרה חלקית. גם לאחר עשר שנות עבודה רובם ממשיכים לעבוד במשרה חלקית, ואף לאחר שלושה עשורים של הוראה - יותר משליש מהמורים בישראל עובדים במשרה חלקית.
לפי ממצאי המחקר, בעוד מורה מתחיל במשרה מלאה מקבל שכר חודשי ממוצע של 8,538 שקלים, השכר הממוצע של מורה מתחיל המועסק במשרה חלקית עומד על 3,763 שקלים בלבד - הרבה מתחת לשכר המינימום בארץ לעבודה במשרה מלאה. שכר המורים במשרה מלאה עולה בהתמדה עם הוותק, ועומד על 18,506 שקל בממוצע לאחר 30 שנה. לשם השוואה, מורים במשרה חלקית עם ניסיון של 30 שנות ניסיון מקבלים בממוצע קצת פחות ממחצית סכום זה - 9,135 שקלים לחודש.
פרופ' בן-דוד ציין כי סלע מחלוקת עיקרי נוסף בנוגע לשכר המורים בישראל הוא הפער הגבוה כביכול בין מורים עם ותק למורים מתחילים - מורים בבתי ספר יסודיים בעלי ניסיון של 15 שנים משתכרים ב-45% יותר מאשר מורים מתחילים. לדבריו, אמנם מדובר בהבדל לא מבוטל, אך הוא אינו יוצא דופן בהשוואה לשאר מדינות ה-OECD, כאשר ישראל ממוקמת בערך באמצע. פערי השכר בין מורים עם ותק של 15 שנה לבין מורים חדשים גדלים ל-60% בחטיבות הביניים, מה שמציב את ישראל מעל לשני שלישים ממדינות ה-OECD.
לעומת זאת, מהמחקר עולה כי בחטיבות העליונות הפער בין מורים עם 15 שנות ניסיון למורים מתחילים (29%) נמוך מאשר ברוב מדינות ה-OECD. יודגש כי השוואות אלו מתייחסות למשכורות תקניות של מורים במשרה מלאה. לדברי פרופ' בן-דוד, "כאשר תקציב החינוך של ישראל מאפיל על תקציב הביטחון - הגדול מאוד כשלעצמו - והפך להוצאה התקציבית הגדולה ביותר של המדינה בשנים האחרונות, חשוב לקחת צעד אחורה ולבחון את התמונה הכללית לפני שמחליטים להוציא סכומים גדולים עוד יותר של כספי ציבור מוגבלים על מערכת ברמת תפקוד נמוכה מאוד.
"מערכת החינוך בישראל צריכה לעבור רפורמה כללית הכוללת היבטים קריטיים רבים שלא טופלו כאן, למשל שיפור מהותי בתוכנית לימודי הליבה והפיכתה לחובה לכל ילדי המדינה, כולל בקרב החרדים, שמונעים ממרבית ילדיהם חינוך בסיסי בזמן שחלקם היחסי באוכלוסייה מכפיל את עצמו מדי 25 שנה; שינוי מבני במשרד החינוך הענק, המסורבל והיקר מאוד, שמנסה לנהל ברמת המיקרו כמה שיותר חלקים של המערכת; מתן סמכות למנהלי בתי ספר להעסיק, לפטר ולקבוע את השכר של מוריהם; יצירת ועד מנהל בית ספרי המורכב מאנשי משרד החינוך, המועצה המקומית, הורים וכו' - שמפקח על מנהלי בית הספר, חזונם האסטרטגי ותקציבם".
באשר למורים, פרופ' בן-דוד קבע כי יש לשנות את רף הקבלה הנמוך מאוד של מסלולי לימוד אקדמיים בהוראה ובחינוך. "מי שמעוניינים ללמד מתמטיקה, פיזיקה, אנגלית וכו' צריכים תחילה להתקבל לדיסציפלינה הרצויה, להשיג שם תואר אקדמי ולאחר מכן להשיג תעודת הוראה", הוא הסביר. "כך יתקבלו שתי תוצאות רצויות: המורים יבינו הרבה יותר טוב את תחום ההתמחות שלהם ולבוגרים כאלה יש אפשרויות תעסוקתיות אחרות מלבד הוראה".
לדבריו, אם ישראל תרצה להעסיק אנשים כאלה כמורים יהיה צורך לשלם להם שכר תחרותי, אך ממורים כאלה ניתן יהיה גם לדרוש שיעבדו שעות וימים בדומה לחלופות האחרות שלהם. הדבר יאפשר לדבריו למדינה להעסיק פחות מורים, בשכר גבוה יותר - צעד חשוב והכרחי ביותר לקראת תפנית לאומית בחינוך שישראל מספקת לילדיה.
פרופ' בן-דוד הוסיף: "השיח הציבורי בישראל נוטה להדגיש השוואות של שכר מורים במונחים חודשיים או שנתיים, אך השוואות אלו יכולות להטעות בגלל התמקדותן בצד אחד בלבד של המשוואה, מה שהמורים מקבלים, תוך התעלמות מהצד השני - מה שהמורים מספקים בתמורה. גם אם מניחים בצד סוגיות איכותיות כגון רמת הידע הנמוכה מאוד של סטודנטים לחינוך והוראה בישראל".
