עמיחי, איך אפשר לסכם תקופה משותפת של שני שלישים מהחיים?
הכרנו כשהיינו בני 16, באימונים למשמר הכבוד של יום הזיכרון באנדרטה לזכר הנופלים בראשון לציון. מי ידע ש-29 שנה אחר כך תסיים את חייך בפעילות המשטרתית שכל כך אהבת, ושמך יהיה חקוק באותו אתר הנצחה שבו הכרנו.
אהוב שלי. חלק בלתי נפרד מהחיים שלי.
זכיתי להכיר אותך מתקופת הנערות. להיות איתך ולצידך ברוב שלבי החיים - נערות ובגרות, צבא, חתונה, ילדים, קריירה וטיולים.
עשינו הכול יחד. שיתפנו האחד את השנייה בכל והיינו זה לצד זה בכל שמחה, משבר ועצב.
הצהרת משפחתו וחבריו של עמיחי כרמלי
(צילום: טל שמעוני, אדם קוטב)
החבר הכי טוב שלי. אב לילדינו המשותפים, שמעריצים אותך על מי שהיית. אדם מיוחד במינו. אדם נדיר.
אהוב שלי. הלוואי והייתי זוכה להיות איתך ולצידך עוד שנים רבות. להזדקן יחדיו ולהמשיך ליהנות מחברתך.
כל שיש לי להגיד לך זה תודה.
על מי שהיית בשבילי. על האהבה המדהימה שהייתה בינינו. על הילדים הנפלאים שלנו, שיהיו לי לנחמה עד יומי האחרון.
תודה.
קרן
