בשבועות הקרובים, במקביל לחזרת חלק מתושבי כפר עזה לקיבוץ, תתרחש במקום פעולה סמלית ודרמטית: שכונת ״דור צעיר״ - אחד הסמלים הבולטים והכואבים של טבח 7 באוקטובר - תתוחם והכניסה אליה תוסט אל מחוץ לתחומי הקיבוץ. מבחינת חלק מהמשפחות השכולות שעתרו לבג״ץ נגד הריסת השכונה - שעליה החליט הקיבוץ - הצעד הזה הוא הוכחה לטענתן: ניתן לבצע הפרדה פיזית, להשאיר את הזיכרון על כנו במיקומו המקורי, ולחזור לחיות לצדו.
מבחינת הקיבוץ, מדובר רק בשלב ביניים לקראת תחילת הריסת השכונה והעתקת חלק מהמבנים למתחם הנצחה חיצוני, כפי שנקבע בהצבעת רוב של הקהילה. כעת הכדור נמצא אצל שופטי בג״ץ שיצטרכו להכריע אם יש עילה משפטית להתערב בבקשת המשפחות שרוצות לשמר את השכונה החרבה במיקומה המקורי.
בקיבוץ אומרים שהגדר שתבדל את השכונה מבין הקיבוץ תהיה ״גדר ירוקה״ - כלומר שתורכב מצמחייה ולא מגדר פלדה שתהיה ״תקועה״ מול עיני התושבים, ושהגדר שגובלת בין השכונה לבין רצועת עזה תהיה גבוהה יותר. לצד זאת גם הסיורים בשכונה ובקיבוץ יצומצמו דרמטית. לאור חזרת חלק מהקהילה ייפתחו מחדש שירותים ומערכות החינוך, ובקיבוץ רוצים לצמצם תנועה של מבקרים מבחוץ. עם זאת, ייפתח מרכז מבקרים סמוך לאנדרטה שממוקמת מחוץ לקיבוץ.
במקביל למהלכים בשטח, הגישו משרדי הממשלה (המורשת, האוצר, הביטחון, הפנים ומנהלת תקומה) את תגובתם לעתירת המשפחות השכולות. למרות פרסומים קודמים ב-ynet לפיהם שר המורשת עמיחי אליהו וגורמים בממשלה פעלו לשימור השכונה במקומה בניגוד להחלטת הקיבוץ - עמדת המדינה הרשמית שהוגשה לבג״ץ נחרצת: ״יש לכבד את החלטת חברי כפר עזה״.
״ההחלטה בעניין המבנים בשכונת 'דור צעיר' מסורה לחברי הקיבוץ״, נכתב בתגובת המדינה. ״התערבות כלשהי באמצעות הסמכויות הסטטוטוריות, באופן שיכפה על הקיבוץ לשמר את המבנים במיקומם הנוכחי - עשויה לפגוע בחזרתם של התושבים לחיים בקיבוץ וכן באמון שהם רוכשים כלפי מוסדות המדינה״.
השר אליהו והבתים ההרוסים בשכונת "דור צעיר"
(צילום: גדי קבלו, אלכס קולומויסקי)
בתגובה מודה המדינה כי עמדת משרד המורשת ככלל מעדיפה ״שימור במקום״, אך מדגישה כי שיקול זה חייב להיסוג בפני צורכי השיקום והפיתוח. לצד זאת, הדגישו המשיבים את הכאב הכבד. ״העותרים מדברים מדם ליבם", נכתב. "החלטת הקיבוץ מבקשת לאזן בין הרצון והצורך בשימור הזיכרון לבין הצורך בשיקום ובהתפתחות״.
שכונת ״דור צעיר״ ותושביה שילמו מחיר כבד מנשוא בטבח: 11 נרצחו ו-7 נחטפו, בהם שורדי השבי גלי וזיוי ברמן ואמילי דמארי, שהביעו בעצמם התנגדות נחרצת להריסת הבתים.
במרץ האחרון הצביעו כ-300 מחברי הקיבוץ על עתיד המקום, וברוב של 70% הוחלט על הריסת השכונה והעתקת חלק מהמבנים אל מחוץ לקיבוץ. המשפחות העותרות, בהן הורים שכולים שילדיהם נרצחו בשכונה, נאבקות על שימורה: ״זוהי זירת פשע נגד האנושות ועדות פיזית מטלטלת שאין לה ולא יהיה לה תחליף״, אמרו.
