מבצע חרבות ברזל, היום השישי: תמונת המצב בגזרות השונות הבוקר (חמישי) מעידה שצה"ל התאושש ופותח בהכנות בכל התחומים למבצע ברצועת עזה ולבלימה של מתקפה אפשרית של חיזבאללה בצפון. לפי כל הסימנים, עוד לפני שהוקם קבינט החירום המצומצם, החליטו כבר ראש הממשלה בנימין נתניהו ומערכת הביטחון שצריך, ככל האפשר, להימנע ממלחמה בכמה זירות ולהתמקד תחילה בעזה עד השלמת המשימה. המשימה הסופית נקבעה כבר - מיטוט מוחלט של שלטון חמאס.
היום יתחיל לתפקד קבינט המלחמה המצומצם וייתכנו אולי שינויים בתוכניות, אבל לא ביעדים האסטרטגיים שצה"ל וקהיליית המודיעין אמורים להשיג בהמשך המלחמה. כבר בעצם הקמת הקבינט יש תרומה חשובה הן להרתעה והן לתחושת הביטחון של אזרחי ישראל. ההתרעה, שהיא מרכיב חשוב בהגנה על המדינה ועל תחושת הביטחון של הציבור, בעיקר בקווי העימות ובקרב משפחות החיילים במרכז הארץ, התערערה מאוד כתוצאה מהתוצאות האיומות של מתקפת הפתע של חמאס ובשל העובדה שצה"ל נכנס לפעולה ממשית רק כמה שעות אחרי שהחלה הלחימה. לתחושת הביטחון שאבדה יזדקקו הצבא והמדינה מאוד בשבועות הקרובים.
הקמת קבינט המלחמה המצומצם היא אמצעי חשוב לא רק בגלל המשמעות הפוליטית-החברתית, אלא מפני שבקבינט "הרגיל" לא היו מספיק אנשים שיש להם הכשרה וניסיון להבין מהלכים צבאיים וחומר מודיעיני. הקבינט המצומצם מספק יותר ממאה שנות ניסיון של אנשים שמכירים את צה"ל ויכולותיו, מכירים את האויב, הם התנסו במלחמת לבנון השנייה ובסבבי לחימה ויודעים להיזהר משגיאות שהתבצעו בעבר.
גורם נוסף שמחזיר במודע ומתוך החלטה את תחושת הביטחון לציבור הוא פיקוד העורף, שבפועל תפס פיקוד על מדינת ישראל מבלי שהתקבלה על כך החלטת ממשלה. מלבד תפקידי החילוץ וההצלה שלו, מוטל עליו לאבטח את צירי התנועה במדינה עבור כוחות צבאיים שינועו לחזיתות. כעת הוא הרחיב את תחום אחריותו גם כדי לאפשר תנועה חופשית בכבישים להתארגנויות אזרחיות שמשנעות אספקה חיונית וכן הלאה.
אחרי הקמת ממשלת החירום, אתמול
(צילום: לע"מ)
פיקוד העורף גם עומד בקשר עם הרשויות המקומיות, ויחד עם רשות החירום הלאומית (רח"ל) מתפקד בעצם כמיני-נציגות או נציגות תפעולית של משרדי הממשלה, שעד עכשיו לא נראה שהתאימו את עצמם לצרכים של מצב המלחמה. כך למשל, הוא דואג לחלק אלפי כלי נשקים ארוכים (רובי M-16 ותבור) לכיתות כוננות ולתושבים שיודעים להשתמש בהם באזורי העימות.
הבעיה כרגע היא שאין תיאום יעיל או חלוקת עבודה מסודרת בין פיקוד העורף לבין משרד לביטחון לאומי בראשות השר איתמר בן גביר, אבל נראה שראשי הרשויות המקומיות מבינים שפיקוד העורף הוא הכתובת שמסוגלת לתת להם תשובות בכל התחומים, כולל בעניין פינוי תושבים, הלנת ורווחת מפוני קו העימות ואפילו אספקת מזון ושירותים לרפתות ולמשק החלב.
מה מניע את חיזבאללה, ומה מרסן אותו
המאמץ העיקרי מרוכז כאמור בדרום וישראל מעדיפה לא לפתוח חזית נוספת בצפון. נראה שלפחות לפי שעה חיזבאללה גם לא מחפש להיכנס לעימות גדול. אפשר להבין אותו: כדי לבצע את תוכנית המלחמה הגדולה שלו - שכוללת מתקפת פתע של כוח רדואן על יישובים צמודי גדר ועל צירי התנועה בצפון, במקביל למטחי רקטות, כטב"מים, טילי שיוט ועוד אמצעים ככל שיש לאיראנים להציע – הוא זקוק לאלמנט ההפתעה. זאת, ככל הנראה, הוא כבר לא יוכל להשיג מפני שצה"ל ערוך לכל אורך קו הגבול בלבנון, כולל ביישובים, שמחצית מאנשיהם כבר התפנו ביוזמת ראשי הרשויות המקומיות. במצב כזה, ואפילו התנאים הבינלאומיים היו מאפשרים זאת, חיזבאללה יחשוב אם כדאי להתחיל מנקודת פתיחה שבה צה"ל וחיל האוויר מוכנים.
עם זאת, פטור ולא כלום אי אפשר, וחיזבאללה ואיראן רוצים להפגין שהם תומכים בחמאס בעזה ומעסיקים את צה"ל. חיזבאללה, כמו האיראנים, אוהב לפעול באמצעות שליחים, ובמקרה זה השליחים הם אנשי חמאס בלבנון, ששיגרו לפני יומיים מטחי רקטות לישראל וגם ירו פצצות מרגמה לעבר מטולה ומקומות נוספים - הכל באישור מפורש של חיזבאללה. לכן תקפה ישראל מטרות של חיזבאללה, בעיקר עמדות תצפית בכמה נקודות לאורך הגבול.
בתקיפות האלו נהרגו שלושה אנשי הארגון, שרואה את עצמו חייב להגיב. מדוע? כי לפני כמה שנים קבע חסן נסראללה עיקרון: אם ישראל תפגע בלבנונים או תהרוג אנשי חיזבאללה, הארגון כ"מגן לבנון" יגבה ממנה מחיר דמים דומה. העיקרון יושם כמה פעמים בעבר, וכך גם השבוע: אנשי חיזבאללה ירו טיל נ"ט לעבר עמדת צה"ל, גרמו לנפגעים, צה"ל הגיב בירי ארטילרי ובזה הסתיים האירוע, לפחות בינתיים. כעת מאפשר חיזבאללה לחמאס במחנות הפליטים בלבנון לתרום את חלקו ללחימה של העזתים, אבל השתתפות פעילה של חיזבאללה תתבצע רק כשאנשי הארגון שלו נפגעים.
כאמור, לישראל אין עניין להרחיב את הפעולות האלו. היא נותנת להן להתרחש ומגיבה בצורה מדודה כדי שיישארו על בסיס מקומי במסגרת מה שמוגדר "ימי קרב" ולא מלחמה כוללת. ההתרעה אתמול על חדירת כלי טיס מלבנון, שהתבררה כשגויה, רק הדגימה כמה העצבים בשני הצדדים מתוחים.
סביר להניח שהמבחן הבא בחזית הצפון יהיה אם וכאשר יתחיל התמרון הקרקעי של צה"ל לתוך הרצועה. ייתכן שאז האיראנים יאפשרו לחיזבאללה להשתתף בלחימה בצורה פעילה יותר, ואולי אף בצורה מלאה, ואז תעמוד ישראל תחת מטחי טילים, רקטות וכטב"מים תוקפים, ואולי גם התקפות של כוח רדואן.
האיראנים בינתיים מורתעים, הן בגלל המו"מ שהם מנהלים עם האמריקנים על הסרת הסנקציות תמורת הקפאת העשרת האורניום, והן בגלל מפגן הכוח הימי של הנשיא ג'ו ביידן, ששלח לאזור כוח משימה של נושאת מטוסים חדישה ומשחתות טילים. מעבר לכך, הסיוע האמריקני לישראל אינו נרחב בהיקף שהיה במלחמת יום כיפור. מדובר בסך הכול בהקדמת משלוחי חימוש מדויק עבור חיל האוויר. בהמשך יישלחו לישראל גם מיירטים נוספים עבור כיפת ברזל כדי שישראל לא תיכנס בעתיד למצוקת חימוש אם תיפתח אש גם בחזית הצפונית. שאר מרכיבי הסיוע ושיתוף הפעולה הם חילופי מידע מודיעיני ומתן גיבוי מדיני גלובלי למלחמה שישראל נכנסת אליה בעזה.
התכנון לכניסה נמצא בשלב מתקדם
עיקר העשייה המודיעינית והמבצעית של צה"ל והשב"כ ממוקדת בדרום. מתבצעים שם כמה מאמצים במקביל: ראשית - התקיפות בעזה, בעיקר על תשתיות ואנשי חמאס בכל הדרגים, אבל גם, כמו עבר, כהכנה לכניסה קרקעית אפשרית. שנית, מטוסי חיל האוויר פוגעים באופן שיטתי במערכי הפיקוד, השליטה והתקשורת של חמאס. האו"ם מאשר את מה שמדווחת קהיליית המודיעין הישראלית, לפיה חמאס מתקשה לפעול כשלטון. בניגוד לעבר, פגיעות אלה, בכל הדרגים, מהטוראי ועד הגנרל, מתבצעות בלי אזהרה מוקדמת לבני משפחותיהם. במקביל מתנהל מאמץ איסוף מודיעיני.
בדרום צובר צה"ל כוחות שריון, חיל רגלים, הנדסה וארטילריה מכל הסוגים. הופקו הלקחים ממבצעים בעבר, שבהם פגעו חמאס והג'יהאד האסלאמי באמצעות פצצות מרגמה ורקטות בכוחות צה"ל שהיו ערוכים לכניסה קרקעית. במקביל, צובר צה"ל תחמושת ולוגיסטיקה שתהיה זמינה לכוחות בתוך זמן קצר, אם וכאשר יתחיל התמרון הקרקעי.
בשאר הגזרות, בעיקר ביהודה ושומרון ובירושלים, ניכרת רגיעה יחסית בהשוואה למצב שקרה לפני הלחימה, אבל אין שום ערובה שזה יימשך כך. פיקוד העורף נערך ביסודיות, לדברי מפקדיו, להגנה על צירי התנועה במקרה שתתפתח לחימה עצימה בעזה וגורמים בקרב הפלסטינים בשטחים ובתוך הקו הירוק ינסו לתרום את חלקם באמצעות שיבוש החיים והתנועה בצירים.
אנחנו נמצאים אם כך בתקופת ההמתנה שבה בונה צה"ל את הכוח ומאמן את יחידות המילואים שהגיעו כדי לרענן אותן ואת יכולותיהן לקראת המשימות הספציפיות שהן אמורות לבצע בתוך הרצועה. תקופת ההמתנה הזאת היא לא אילוץ. היא נחוצה כדי שאחר כך הפעולה הקרבית עצמה תתבצע במהירות ומבלי לשלם מחיר דמים כבד מדי.
