החלטת בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע לאשר לאיריס חיים להביא ילד מזרעו של בנה, יותם ז"ל, עוררה מחדש את הדיון הציבורי והמשפטי בסוגיית המשכיותם של חללי צה"ל ונרצחי טבח 7 באוקטובר. עבור אירית ואשר שחר, המנהלים מאבק משפטי דומה כבר 14 שנים, מדובר בנקודת ציון המדגישה את הפער בין המקרים השונים ואת עמדת המדינה בנושא.
5 צפייה בגלריה
עמרי שחר ז"ל. אמו: "כמה זמן הלב שלי עוד יעמוד בהתעללות הזו?"
(צילום רפרודוקציה: עידו ארז)
הבוקר נודע כי בית המשפט בבאר שבע אישר אמש לאיריס חיים לעשות שימוש בזרעו של בנה יותם, שנחטף לעזה ונהרג בשוגג מירי צה"ל. השופט אריאל ממן הגדיר את פסק הדין כיוצא דופן, וביסס אותו על הוכחות לרצונו המפורש של יותם להפוך לאב. השופט נדרש לדילמות מוסריות ודתיות בהיעדר חקיקה מוסדרת בנושא, וציין כי במקרה זה המדינה לא התנגדה לבקשה העקרונית. פסק הדין נועד לאפשר למשפחה נחמה מסוימת תוך כיבוד רצון המת, כפי שעלה מהעדויות שהוצגו.
סרן עמרי שחר ז"ל היה קצין ומצטיין הרמטכ"ל שנהרג בתאונת דרכים במהלך שירותו הצבאי בשנת 2012, כשהיה בן 25. מיד לאחר מותו פעלו הוריו, אירית ואשר, לשימור זרעו במטרה להביא נכד לעולם. המדינה סירבה תחילה לבקשה מטעמים מוסריים ופרוצדורליים, וטענה כי הזכאות להליך פונדקאות בישראל שמורה לבני זוג בלבד ולא לקרובי משפחה אחרים. בשנת 2016 אישרה השופטת יוכבד גרינוולד-רנד להורים להשתמש בזרע ולגדל את הילד בביתם, אולם המדינה הגישה בקשות לעיכוב ביצוע וערעורים.
אימו של עמרי, אירית, התייחסה היום להחלטה בעניין איריס חיים: "מהבוקר אני מוצפת פניות על האישור לאיריס חיים. קודם כל אקדים ואגיד שאני מאושרת בשבילה ובשביל כל משפחה שזכתה ותזכה להביא נכד מהבן שנהרג. על זה נלחמתי כל השנים, שגם לאחרים יהיה. אבהיר, גם אנחנו קיבלנו אישור בית משפט, אבל היועצת המשפטית בחרה אצלנו להוציא צו עיכוב ביצוע לקראת ערעור על הזכייה".
לדבריה, "ההבדל המהותי בינינו לבין שאר המשפחות הוא שהן באו הרבה אחרינו, כשכבר הייתה מודעות לנטילת זרע מן המת והם הספיקו לשוחח על כך עם הילד! שאם יקרה לו משהו הוא מעוניין שימשיכו את זרעו! אנחנו שפרצנו את הדרך, לפני ארבע עשרה שנה, לא הייתה מודעות. לא הייתה לנו הזדמנות לשוחח על זה עם עמרי, אבל אני בתור אמא שלו יכולה להגיד בלב שלם שאני מוכנה להמר על חיי שהבן שלי רצה והיה מוכן לכך". אירית הוסיפה בכאב כי המדינה חזרה בה מהבטחות שניתנו לה במהלך הדיונים המשפטיים.
בפוסט שפרסמה אירית היא ביקרה את התנהלות הפרקליטות והיועצת המשפטית לממשלה: "עמרי שלי, ושוב חוזר הניגון. הלכנו בדרך המלך, הבאנו אמא שתביא לך ילד, הלכנו לבית משפט ושוב זכינו. 'אשר על כן, אני נעתרת למבוקש ומאשרת את בקשתם של ההורים אירית ואשר לקבל את המבחנות בהן הופקד זרעו של בנם ולעשות בהם שימוש כמבוקש', כתבה השופטת יוכבד גרינוולד רנד. לא חלפו יומיים והם הוציאו צו עיכוב ביצוע, ביעילות שלא הראו לאורך כל שנות המאבק שלנו, לקראת ערעור".
היא הוסיפה: "למה היועצת המשפטית לממשלה והפרקליטות לקחו על עצמם להילחם עד חורמה בהמשכיות לך? למה אנחנו שנאבקנו שכל העולם יידע שיש אפשרות להמשכיות לפרחים שהלכו מוקדם מידי, על הכוונת של היועצת? בתקופה לאומית קשה שבה מלחמה מתנהלת וחיילים נופלים, בזה היועצת והפרקליטות מתעסקות? מניעת המשכיות לחלל צה"ל. כמה זמן הלב שלי באמת יעמוד בהתעללות הזאת??? אולי אמות בסוף ואצטרף אליך, הם יהרגו אותי בסוף, עמרי. 14 שנים של מאבק בסוף יחסלו אותי. מצטערת ילד שלי שאני לא מצליחה, הפקדת בידיי ביום שהלכת ממני את ההמשכיות שלך ואני לא מצליחה, סליחה".
עורכת הדין עדי חן, המייצגת את ההורים, מסרה כי היא "מצרה מאוד על כך שהוגשה בקשה לעיכוב ביצוע בתיק כאוב זה בו ניתנה הבטחה שלטונית מפורשת להורים שכולים שאיבדו את היקר להם מכל למען המדינה, וכל הטענות המשפטיות והעובדתיות כנגד הבקשה יובאו במסגרת התגובה שתוגש לבית המשפט בימים הקרובים. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהתמונה המטרידה כאשר המדינה מתחייבת ומבטיחה, ואז חוזרת בה כשהדבר מתבקש מבלי לעמוד מאחורי הבטחותיה ובכך היא מאלצת הורים שכולים להיאבק לא רק על זכר ולמען יקיריהם אלא גם על קיום הבטחות שלטוניות שניתנו להם. המאבק הזה הוא לא רק מאבק אישי של ההורים השכולים אלא מאבק ציבורי, והוא נוגע בסוגיית האמון שבין האזרח ובין המדינה ובשאלה האם ההבטחות שניתנות על ידי המדינה — במיוחד לחלשים ולכאובים ביותר — הן התחייבות, או רק מילים. פסק דינה של השופטת גרינלווד מציג גישה חומלת כלפי הנושא הכאוב במיוחד של טבח 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל, ומוכיח כי יש מי שמגן על מי שכבר שילם את המחיר הכבד ויש שופטים בישראל".
