שערי היישובים פתוחים, מאבטחים אין בנמצא - והכוננות מידלדלת. אחרי שצה"ל מימש בימים האחרונים את הודעתו לכיתות הכוננות בעוטף עזה בדבר כוונתו לערוך צמצום נוסף במספר התקנים של חיילי המילואים, ביישובי האזור מביעים דאגה עמוקה. "אבסורד שזה קורה בזמן שראש הממשלה נתניהו מודיע לנשיא טראמפ שיש בעזה 60 אלף קלצ'ניקובים", אמר ל-ynet ישי ספז, חבר כיתת הכוננות במושב יתד ופעיל ב"פורום עוטף ישראל".
משמעות החלטת הצבא לצמצם את שילוב חיילי המילואים ניכרת: פחות לוחמים זמינים ביישובים, שערים שנותרו ללא שמירה, וכוננות שמבוססת בעיקר על סיורים פנימיים. בהתאם להחלטה, פחות לוחמים יקבלו תשלום על ימי מילואים ולא יקבלו שכר, אלא אם היישוב עצמו יבחר לממן זאת מכיסו.
הצמצום הנוכחי הוא חלק מקיצוץ שביצע צה"ל באלפי תקנים של חיילי מילואים במשימות הגנה מרחבית (הגמ"ר) ביישובים בקווי עימות, וביהודה ושומרון. בצבא אמרו כי ההחלטה נבעה מההנחתה של הדרג המדיני שנחשפה ב-ynet, ולפיה יש להפחית 20 אלף משרתי מילואים שתוכננו לשנה הקרובה, מ-60 אלף ל-40 אלף.
הקיצוץ מורגש בעיקר ביישובים שנמצאים במרחק של ארבעה עד שבעה קילומטרים מגבול רצועת עזה. לפי צה"ל הם מוגדרים "יישובי ליבה". ביישובים אלה צומצם התקן לשלושה לוחמי מילואים, לצד רבש"ץ (רכז ביטחון שוטף צבאי) וסגן רבש"ץ. בעקבות כך, אין מספיק כוח אדם להצבת שומר קבוע בשער, והיישובים נאלצים לוותר על הש"ג. בהיעדר שומר בשער, הלוחמים שנותרו מבצעים כאמור סיורים ברחבי היישובים.
בקרב תושבים שחוו את טבח 7 באוקטובר מורגשת בהחלט ירידה חדה בתחושת הביטחון. הרבש"צים עדכנו את התושבים, כך למשל נכתב בהודעה שהופצה במושב יתד שאליו חדרו מחבלים לפני שנתיים וחודשיים: "לידיעת תושבי יתד, ביום רביעי 31 בדצמבר 2025 כיתת הכוננות תסיים את השמירות בשער הכניסה ליישוב. במהלך הלילה יתקיימו סיורים בלבד. פתיחת השער תתבצע באופן עצמאי על-ידי התושבים. בברכת ימים שקטים ובטוחים".
הודעות דומות נשלחו גם במושבים מבטחים ופרי גן, שגם בהם התנהלו קרבות מדממים עם פלישת מחבלי חמאס. "הש"ג הוא הסמל הכי גדול", אמר חבר כיתת הכוננות במושב יתד ישי ספז. "השבוע היה הלילה האחרון שבו עמדו שומרים בשערים. אחרי שמחבלים חדרו ליישובים, במשך יותר משנתיים תושבי העוטף נכנסו דרך שער שהיה בו מישהו שבודק, מסתכל. זה משפיע".
"שלא ישקרו לנו שהאויב חלש"
ספז אמר עוד בכעס: "זה אבסורד שדבר כזה קורה לפני שחמאס מפורק ומפורז. אל תצמצמו לנו את כיתות הכוננות. שיגידו את האמת - אין תקציב ואנחנו חייבים לדלל כוחות. אבל שלא ישקרו לנו שהאויב חלש, ואז בוועדת חוץ וביטחון אומרים שחמאס מתעצם".
חבר כיתת הכוננות תקף גם את המסרים הסותרים מצד צה"ל: "מח"ט צפונית אומר לנו שתושבי העוטף יכולים לישון בשקט, אבל באותן נשימות מספרים בכנסת שהאיום גובר. אם רוצים להחזיר את אמון התושבים - צריך לשנות מציאות. כשמורידים לנו את המאבטח בש"ג ואומרים 'שינינו את המציאות', זה פשוט לא מסתדר. אם ראש הממשלה אומר שיש סכנה מעזה - אי אפשר לצמצם אותנו”.
גם במושב מבטחים מתארים מציאות של יישוב פתוח כמעט לחלוטין. גורם ביטחוני במושב אמר: "במהלך היום אין לנו שומר בש"ג. יש לנו שמירה רק בלילה, וגם זה עד 8:30 בבוקר, כדי שהורים שמוציאים ילדים למסגרות יהיו רגועים. בהמשך גם זה אמור לרדת. השער פתוח, אין אף אחד, ואפשר להיכנס חופשי".
לדבריו, הפגיעה היא ממש מבצעית: "כיתת הכוננות אולי עם ציוד בבית, אבל יש פחות ימי מילואים, אז הם לא מחויבים להיות זמינים. זה אומר שאין באמת כוננות. היישוב שלנו, שמחבלים חדרו אליו, פרוץ 360 מעלות. משרד הביטחון אמור להתקין גדר היקפית - וכל פעם זה נתקע. פעם אומרים שיש בעיה תכנונית, פעם אומרים שנגמר הכסף".
"זה מחזיר אותי לפחדים"
בשטח מורגשים גם פצעים שנותרו עדיין פתוחים. אפרת, אחותו של רבש"ץ מבטחים דן אסולין שנהרג בקרב על המושב ב-7 באוקטובר, הייתה נצורה בממ"ד של הוריה בזמן שמחבלים התבצרו בבית. "זה מחזיר אותי אחורה, מחזיר לפחדים", אומרת האחות השכולה. "היו לנו מחבלים בתוך הבית, אבא שלי והבן שלי החזיקו את הדלת כשהם ניסו לפרוץ. מאז אני כבר לא בוטחת בכלום".
אפרת אמרה עוד: "אני כבר כמה לילות לא ישנה. אנחנו רוצים ביטחון, אנחנו רוצים לישון בשקט. החמאס לא הוכרע, יש חששות מה יהיה ואיך יהיה, האם אנחנו הולכים לעוד 7 באוקטובר? זה לא הזמן לצמצם לנו. קשה לי לישון בשקט, ואני נועלת את כל הבית והחלונות. זה לא מספיק שרק יהיו פה לוחמים, צריך לוחמים שעושים את העבודה שלהם".
רבש"ץ של מושב אחר בעוטף, שגם הוא נמצא בטווח שבין ארבעה לשבעה קילומטרים מהגדר, טוען: "יש אפליה בין דם לדם. זה לא רק הש"ג, הצמצום הוא בכמות ימי המילואים שאני מקבל. המשמעות היא שהלוחם לא מחויב להיות ביישוב, ויש פגיעה ישירה בכוננות".
לדבריו, בעוד יישובים דומים אינם נפגעים מהמהלך של הצבא - המושבים מוצאים עצמם מקוצצים. "יש יישובים שהם בדיוק כמונו מבחינת המרחק והאיום - ושם לא נוגעים", אמר הרבש"ץ. "ההבדל היחיד הוא שהם קיבוץ ואנחנו מושב. יש אפליה במרכיבי ביטחון, בתקני מילואים, במשכורות של רבש"צים. אותי מצמצמים ואותם לא".
לסיכום הוא אומר: "תחליטו - יש איום או אין איום. אם האיום הוסר - תורידו לכולם. יישוב לא אמור לשלם על כיתת הכוננות, זו אחריות הצבא. אשמתנו שהצלחנו להגן על המושב? אם היו עוברים פה מחבלים ועושים טבח, כנראה שהיינו מקבלים את כל החבילה".
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "מספר חברי מחלקות ההגנה ביישובי הנגב המערבי וכמות נושאי הנשק ביישובים לא שונתה, ואין כוונה בצה"ל לצמצם את הכמות. כמות חברי המחלקה החמושים והמאומנים ביישובי הנגב המערבי נותרה ללא כל שינוי. השינוי שעתיד להתבצע הוא סגירת ימי מילואים פעילים בלבד, שלא נוגע למספר חברי מחלקות ההגנה. צה"ל מחויב להגנה ולביטחון תושבי העוטף ויוסיף לעשות כך ככל שיידרש".
