הרצח של בנימין אחימאיר ז"ל הוא מהאירועים הביטחוניים המזעזעים של השנים האחרונות בגדה המערבית. כל אדם סביר, בטח מהסוג שדוגל בקדושת החיים מעל כל דבר אחר, אמור להתחלחל מתגובות שבהן מופיעה המילה "אבל" ביחס למקרה, שעל פי כל האינדיקציות מלמד על פשע חמור כלפי נער בן 14. לפעמים קשה לנשום אחרי שנתקלים בקלות שבה שוחרי "שלום" פוטרים את האלימות הכי נוראית שיש.
אלא שהרצח לא יכול בשום פנים להוות תירוץ, הנמקה ובטח שלא הצדקה למה שהתחולל בעקבותיו: מסע עונשין מבהיל שביצעו מתנחלים מהאזור כלפי פלסטינים. ולא רק כלפיהם: את שאול גולן, הצלם הוותיק של "ידיעות אחרונות" ו-ynet, היכו באכזריות יהודים בני יהודים. גבר בן 75 (!) שבא לעשות את העבודה שלו ונקלע לסיטואציה שממנה היה יכול לחזור בארון. זה לא היה התקף זעם: הם שרפו את הציוד שלו כשראו שהוא מתעד אותם על חם. התיאורים שלו, לאחר שנחלץ משם בשן ועין, הם המחשה של לינץ' פר אקסלנס.
ומה שיותר חמור, כפי שעולה מהתיעוד שהתפרסם בזכות מצלמות שלא הושחתו, הוא הנוכחות של גברים במדים בסביבה שבה התרחשה פעילות עבריינית. כפי שניתן לראות בתיעוד שהפיצה עמותת "יש דין", זה נראה כאילו הם ממש מאבטחים את המתנחלים שהגיעו לחניה של בית כדי להצית כלי-רכב. זה אפילו לא "צבא כיבוש", כפי שנוהגים לכנות את צה"ל בשמאל; זאת מיליציה חמושה שהחוק, הפקודות ומוסר הלחימה הבסיסי מעניין אותה כמו תקנות מס הכנסה דאשתקד.
כרגיל, תגובת דובר צה"ל מזמינה גלגול עיניים מייאש: "מעשים חמורים", "אינו תואם את ערכי ופקודות הצבא", "האירוע מתוחקר". או במילים פחות מכובסות: יציאה ידי חובה, מתוך מחשבה מאוד הגיונית שלא תקום זעקה ציבורית
כרגיל, תגובת דובר צה"ל מזמינה גלגול עיניים מייאש: "מעשים חמורים", "אינו תואם את ערכי ופקודות הצבא", "האירוע מתוחקר". או במילים פחות מכובסות: מיטב הלהיטים שהשורה התחתונה שלהם היא יציאה ידי חובה, מתוך מחשבה מאוד הגיונית שלא תקום זעקה ציבורית בישראל – על הדרג הפוליטי בטח שאין סיבה לבנות – כדי שהצבא יעשה הכל כולל הכל כדי שהמדים והנשק לא יגויסו לטובת עידוד אקטיבי של פשיעה לאומנית. גם המחשבה שמשטרת ש"י תטפל בפורעים לא מחזיקה מים גם בתור פנטזיה: כן, משטרת בן גביר עם הקצין הבכיר שדיבר בכנסת על "50 אחוז תלונות שווא", היא שתוודא שרק הגורמים המוסמכים בחוק ימצאו את רוצחיו המתועבים של בנימין ז"ל ויעמידו אותם למשפט. מה שכן, כשהמערב מחליט לטפל בנושא, למשל באמצעות סנקציות, מיד נפתח טקס שליפת המטפחות והפריצה בבכי על "צביעות העולם".
חלק לא קטן ומדכדך מאוד מהתגובות ברשתות לתקיפת גולן ולתיעוד מבצע ההצתות מלמד הרבה על אפקט 7 באוקטובר. זה לא שקודם הייתה בישראל דאגה כנה מהתאיינות החוק מעבר לקו הירוק, אבל תחושה עמוקה של "מגיע לנו" (לשרוף) ו"מגיע להם" (לחטוף, גם אם בצד השני ניצב צלם עיתונות בן 75) היא כבר מחזה הרבה פחות נדיר ובעיקר הרבה פחות מתנצל. ומה שעולה זו תפיסת עולם מעוותת, כאילו מי שמוחה בתוקף נגד הצתת רכוש והכאת עיתונאים לא נתקף בזעם וצער בעקבות רצח של נער בן 14. זה לא "צדק", "גאווה לאומית" ו"רגש יהודי בריא": זוהי סדום.