1 צפייה בגלריה
דובי כהן
דובי כהן
ארכיון
(צילום: מאיר אוחיון)
החלמאות של הממשלה ממשיכה להכות באזרחיה. כאילו לא עשתה די נזק מינואר ועד המלחמה, עכשיו היא דחתה את הבחירות לרשויות המקומיות, שתוכננו ליום שלישי הקרוב, רק ל-30 בינואר 2024. מדובר בהחלטה מנותקת, ואלה הסיבות לכך.
הקמפיינים של הרשימות והמועמדים השונים מושבתים בפועל עד לסיום המלחמה, באופן שפוגע קשות ביכולתם להציג את מצעם ולהתחרות על קולות הבוחרים. וגם אם המלחמה תסתיים לפני המועד החדש שנקבע, ספק אם לציבור השבור והמסוכסך ממילא יהיה פנאי, קשב או כוחות נפשיים למהלך שבלשון המעטה לא מעודד שיח מחבר או אחדות.
בנוסף לכך, מועמדים, יועצים, עוזרים ואנשי צוות רבים מגויסים למילואים ובוודאי שאינם יכולים לנהל קמפיין כלשהו. מדובר בפגיעה קשה בדמוקרטיה ובזכותו של כל מועמד להתמודד ולממש את זכותו. במילואים יימצאו גם רבים מהמצביעים הפוטנציאליים, שכן גם אחרי המלחמה יהיה צורך להמשיך להגן על היישובים בגבולות בצפון ובדרום. המגויסים אמנם יוכלו להצביע במעטפות כפולות, אך סביר שיהיו ממוקדים במשימותיהם ולא מחוברים למתרחש ביישובים בהם מתגוררים.
מצב המלחמה פוגע גם בהתארגנות הפיזית והכלכלית של משרדי הממשלה לקראת הבחירות. משרד הפנים יצטרך זמן על מנת לארגן את השורות מחדש ולפרוס קלפיות בבסיסים ויישובים צמודי גדר. מבחינה כלכלית, אין ספק שעדיף שתקציבים יוסטו לתחומים חשובים ואקוטיים יותר. למשל, מענה הולם למי שבתיהם נהרסו, טיפול במשפחות שפונו ועסקים שנפגעו.
ניתן לטעון שדחיית הבחירות מעניקה יתרון לראשי רשויות מכהנים, שזוכים לחשיפה תקשורתית גדולה יחסית בעת המלחמה בשל תפקידם. הם רשאים להשתמש באתר האינטרנט או בחשבונות הרשמיים של הרשות ברשתות החברתיות כדי לפרסם הודעות הנוגעות לביטחון התושבים, למערכת החינוך וכו'. זאת בשונה בימים שלפני הבחירות, שבהם חלות מגבלות שונות על שימוש במשאבי ציבור.
מצד שני, דחיית הבחירות דווקא עלולה לפגוע קשות בראשי רשויות מכהנים. למשל, ביישוב שנפגע מירי רקטות וטילים, וסבל פגיעות בנפש וברכוש ללא קבלת טיפול הולם, עלול להתעורר חוסר אמון ברשות המקומית. רבים לא מכירים את סבך הסמכויות של הרשות, הצבא ומשרדי הממשלה בעת חירום. לרוב הם יאשימו במחדל את הרובד הראשון שאיתו הם באים במגע - הרשות המקומית והעומד בראשה.
עקאב זידאןד"ר עקאב זידאן
סוגייה נוספת קשורה באחוזי ההצבעה בבחירות לרשויות המקומיות, שמסורתית נמוכים בהשוואה לבחירות לכנסת. בבחירות המוניציפליות האחרונות (2018), למשל, עמד שיעור ההצבעה הארצי על 60%, לעומת 70.6% בבחירות האחרונות לכנסת. בעקבות חרבות ברזל, והמספר הגבוה של משרתים שעדיין יהיו עסוקים במשימות פוסט-מלחמה, נתוני ההצבעה עלולים לרדת עוד יותר.
אני מקווה שהממשלה תתעשת ותידחה את הבחירות לפחות בשנה. עליה להבין שהמדינה נמצאת במוד מלחמה, מאות חטופים עדיין בעזה, התושבים טרם התאוששו מההלם והחרדות, והחיילים והמילואימניקים ממוקדים בלחימה. אחרי שישובו, עדיף שהשיח יתמקד בערכים מאחדים, חמלה ואהבת האחר, ולא ברוח בחירות שמובילה לפילוג ושנאה. יש לכך גם תקדים: בעקבות מלחמת שלום הגליל שפרצה ביוני 1982, קודמה בכנסת חקיקה בהוראת שעה שבעקבותיה נדחו הבחירות לרשויות המקומיות לאוקטובר 1983.
  • גילוי נאות: ד"ר עקאב זידאן הוא מנהל האגף לניהול ההון האנושי במועצת דאלית אל כרמל, וחוקר מדעי המדינה והממשל המקומי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il