מעשה שהיה כך היה: אתר חדשות קטן פרסם ידיעה לא מחמיאה על שר בכיר בממשלת ישראל. ראש הלשכה זעם, יועץ התקשורת רתח, אך הכתב סירב בתוקף להסיר את האייטם. אמת דיווחתי, טען. האסטרטג, שהועסק בתשלום במיוחד, השיא עצה מבריקה משלו: למה להתעסק עם הכתב הזוטר כשאפשר לפנות ישירות לבעלים של האתר? הביצה קטנה וכולם שוחים בה. כך מצא עצמו הכתב בישיבה עם ראש הלשכה, בעלי האתר ועם יועץ התקשורת. האווירה הייתה נינוחה, אך המסר שהועבר היה ברור: אם הידיעה לא מוסרת מהאתר – הברז נסגר. "הברז" – כלומר תקציב הפרסום של לשכת הפרסום הממשלתית. הכתב התעקש, בשם העיתונות והאמת, אך הכסף עינה את הכול – והידיעה הוסרה. יחסי השר ואתר האינטרנט שבו למסלולם, לטובת שני הצדדים.
אחד מחברי הכנסת איתם עבדתי סיפר לי על חוויה דומה, רק מצד אחר. כמו רבים מהפרלמנטרים, הוא חש שפעולותיו בכנסת לא זוכות לסיקור מספק. התחרות עם 119 ח"כים אחרים, בהם שרים בכירים וראשי ועדות, יכול להיות מתיש. פעם אחת החליט הח"כ המתוסכל לפנות לבעלי אחד מכלי התקשורת שהיו חשובים לו ושאל: למה אתם לא מסקרים אותי? הבעלים לא היסס: "לא פרסמת אצלנו אפילו פעם אחת!". הח"כ היה המום. לא היו לו כסף או משאבים. הבעלים הזכיר שר בכיר ממפלגתו של אותו ח"כ שמפרסם הרבה בעיתון – וזוכה לסיקור בהתאם.
אף אחד מהסיפורים האלו לא הפכו לידיעה חדשותית. גם אם אולי בזמן אמת אפשר היה להפוך אותם לכאלו, קשה לי להאמין שהם היו נבדקים ומתפתחים לידי חקירה. איך אני יודע? רק לפני שבוע נחשף מעל דוכן העדים בבית המשפט המחוזי בירושלים כי אילן ישועה, לשעבר מנכ"ל "וואלה" פנה ב-2015 אל נפתלי בנט - אז יו"ר הבית היהודי ולימים ראש הממשלה - והפציר בו להורות למנהל קמפיין הבחירות לפרסם מודעות תעמולה באתר שלו. התמורה הוצגה שחור על גבי לבן על המסך: "מבטיח לך אישית תמורה מעל ומעבר". האם הטענה של ישועה נבדקה במשקפיים פליליות? התשובה היא לא.
המאמץ שהשקיע ישועה בגיוס הקמפיין של בנט מעלה את התהייה: איך ייתכן ששורת הראיות שחושפים הסנגורים של נתניהו מהמכשיר הסלולרי של ישועה לא הופכות ליועץ המשפטי לממשלה את הבטן?
דפוס הפעולה שעולה מדבריו של ישועה חשף טפח מהקשרים שמתנהלים לרוב מאחורי דלתיים סגורות, בין פוליטיקאים ויועציהם לבין כתבים, עורכים ומנהלי גופי תקשורת. המאמץ שהשקיע ישועה בגיוס הקמפיין של בנט מעלה את התהייה – למה כשהוא פועל לטובת בנימין נתניהו, נפתחת חקירה אינטנסיבית במאמץ למצוא ראיות מפלילות, בזמן שהבטחה לסיקור אוהד בתמורה כספית מובהקת מפוליטיקאי אחר לא זוכה אפילו לבדיקה? איך ייתכן ששורת הראיות שחושפים הסנגורים של נתניהו מהמכשיר הסלולרי של ישועה לא הופכות ליועץ המשפטי לממשלה את הבטן?
עקיבא לםדניס ויסלפואם היחסים בין נתניהו ל"וואלה" נבדקים, אם היחסים בין נתניהו ל"ידיעות אחרונות" נבדקים, כל כלי תקשורת המתנהל בשיטה זו - מעלה ומוריד את מושא סיקוריו לפי אינטרס כספי, מסחרי או כלכלי - צריך להיבחן בעין הזו. אלא שיש בעיה אחת: הצרה הזו לא מוגבלת לפוליטיקאים. גם גופים גדולים אחרים יכולים להטות את שיקולי התוכן העיתונאיים לכאן או לכאן.
עדות ישועה היא שיעור מאלף ביחסי תקשורת ופוליטיקאים, אך היא עלולה להפוך גם לשיעור בהיסטוריה עבור פרקליטות המדינה. המאמץ להפוך את מאבקי הכוח האינטרסנטיים ליחסים פליליים אולי ייבשו את הביצה שממנה מתפרנסים אנשים רבים, אבל לאחר מכן – לא יישאר דבר.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
