"איך שלחתם אותי לשם?". מכל השאלות שיוסי חברה ידע שיגיעו יום אחד, זו אולי הייתה הקשה ביותר. לין, בתו, הייתה פעוטה כשפרשת כרמל מעודה התפוצצה בקיץ 2019. היום היא בת 10. במשך שנים הוריה כמעט לא סיפרו לה דבר, בתקווה שיוכלו לבחור בעצמם מתי ואיך לחשוף בפניה את העבר. אלא שהיא הקדימה אותם: בבית הספר התחילה לשמוע מילדים אחרים, נכנסה לאינטרנט, חיפשה את אביה ואת הפרשה - וקראה בעצמה את הסיפור שבו היא הייתה ילדה קטנה מכדי להבין מה מתרחש סביבה.
לא כך חברה רצה שבתו תגלה שהיא אחת מנפגעות כרמל מעודה, הגננת שהורשעה בהתעללות אכזרית בפעוטות ומשפטה היה קו פרשת המים בכל הנוגע לטיפול במקרים מעין אלה בישראל. כשלין הייתה בכיתה ב', הוריו של אחד הילדים הראו לו תמונה שלה ושל אביה שפורסמה באינטרנט - והוא סיפר לה שהיא ואבא שלה היו בטלוויזיה. לין לא מיהרה לספר על כך להוריה, והחלה לחקור בעצמה. כשהייתה בכיתה ג', מספר חברה, "המורה התקשרה אליי ואמרה 'תקשיב, אני חייבת לשתף אותך. חצי שעה אחרי שהילדים הגיעו לא מצאתי את הילדה, אז התחלתי לחפש אותה - ומצאתי אותה בחדר מחשבים. היא צפתה בכתבה על פרשת כרמל מעודה'".
יוסי חברה מדבר
"אני אטפל בה"
רק בהמשך הבינו בבית עד כמה עמוק לין כבר נכנסה לתוך הסיפור. "היא קודם כל ניסתה לבדוק הכול עוד לפני שהיא בכלל באה ומדברת", הוא אומר. במשך תקופה ארוכה, מספרים בני המשפחה, היא אספה לעצמה פיסות מידע, "מין פאזלים קטנים", בלי לומר להוריה עד כמה היא כבר יודעת.
הסיפור התפרץ שוב לקראת סוף כיתה ג'. ילד אחר ניגש אל לין עם פרטים ששמע בביתו על המעשים שהיו בפעוטון "בייבי לאב" של מעודה בראש העין. הפעם היא חזרה לאביה עם שאלה שלא אפשרה עוד לדחות את השיחה. "משם לין באה אליי והתעקשה לדעת", מספר חברה. אחד הפרטים ששמעה לא הסתדר לה, והיא שאלה אותו: "אבא, מי עושה דבר כזה?". יומיים לאחר מכן, חברה ואמה של לין ישבו איתה ודיברו. עבור האב זו הייתה התנגשות בין שתי תקופות בחייו. במשך שנים הוא היה המבוגר שיודע; הוא ראה, קרא, נאבק, הפגין, הגיע לבתי משפט, דיבר בתקשורת וסחב איתו מידע שבתו לא הכירה במלואו. עכשיו ישבה מולו הילדה שהייתה אז פעוטה, ושאלה אותו על החיים של עצמה.
קשה לצפייה: תיעוד ההתעללות של כרמל מעודה
(באדיבות דוברות המשטרה)
ואז הגיעה השאלה שפגעה במקום הרגיש ביותר. "איך שלחתם אותי לשם?", נזכר חברה בדברים של בתו. "מה עונים לדבר כזה? שלא ידענו. ששיקרו אותנו". לדבריו, לרגע הייתה בשאלות שלה גם נימה של האשמה. "זה היה בעיקר למה ואיך. היא מכירה את אבא שלה כאילו הוא הכול יכול, אז איך לא ידעת? לך תסביר לה שגם אותך שיקרו. אבל אתה נותן לה לבטא את עצמה".
משפט נוסף שאמרה לין לחברה הימם אותו לפני חודשיים: "כשאני אגדל עוד טיפה, אני רוצה לפגוש אותה. אני אטפל בה".
היום לין בת 10. חברה מתאר אותה כילדה בוגרת מאוד לגילה, ורבלית וסקרנית, כזאת שלא מסתפקת בחצי תשובה. "היא רוצה לדעת", הוא אומר. "היא כל הזמן רוצה לדעת למה לא סיפרנו, למה הסתרנו. לא סתם היא הלכה ועשתה את הבדיקות שלה".
לדבריו, עוד לפני שהכירה את כל השמות והפרטים, היו לה זיכרונות מהגן: חדרים, עמידה ממושכת מול קיר ופרטים נוספים שעלו מדי פעם בשיחות. "תמיד אמרו לי שהילדים לא יזכרו את התקופה הזאת", הוא אומר, "אבל אם את יושבת ומדברת איתה, היא פתאום זורקת כל מיני דברים. אז הילדים בטוח זוכרים".
יש משהו כמעט בלתי נתפס בחלוף הזמן בפרשה הזאת. ב-2019 היו ילדי "בייבי לאב" תינוקות ופעוטות, צעירים מכדי לדבר ולספר להוריהם מה קורה כשהדלת נסגרת. היום הגדולים שבהם כבר סביב גיל 10. הם קוראים, גולשים ברשת, מדברים עם חברים ומסוגלים להקליד שמות בגוגל. מה שהוריהם והמערכת ידעו עליהם במשך שנים הופך בהדרגה למידע שהם עצמם יכולים להגיע אליו.
אצל בתו של חברה התהליך הזה התרחש מוקדם מכפי שהוריה תכננו. "אני חושב שהיא גדלה לתוך זה", הוא אומר. "מגיל שלוש היא פשוט חיה את זה. לא יודע אם הייתה לה אז את ההבנה". הדבר שכאב לו במיוחד היה האופן שבו הגיע אליה המידע השלם: לא בשיחה מתוכננת עם הוריה אלא בטפטוף, דרך ילדים אחרים והרשתות. "למה זה צריך להגיע ככה? זה הגיע בצורה עקומה. מסתבר שהילדה בלעה את זה ולא באה ישר ואמרה, 'אבא, אני רוצה לדעת עכשיו הכול'".
מחפש אדם זר במגלשות
בהכרעת הדין נגד מעודה תוארו מעשים מתמשכים של ענישה, הפחדה והשפלה כלפי ילדים חסרי ישע. היא הורשעה ב-18 מעשי התעללות וב-35 מעשי תקיפה, שבוצעו כלפי עשרה פעוטות. בגזר הדין הטיל עליה השופט עמי קובו תשע וחצי שנות מאסר בפועל, פיצויים בסך 400,000 שקלים להורי הנפגעים, ו-12 שנות מאסר על תנאי. בתו של חברה הוצאה ממעגל נפגעי העבירה בהליך המשפטי, החלטה שמעוררת את כעסו גם היום.
"אמרו לי לצאת מהסרט". יוסי חברה בימי המאבק, 2019
(צילום: יריב כץ)
"דרשתי לאורך כל המשפט מהפרקליטות לשחרר את צילומי האבטחה שבהם מופיעה הילדה שלי, ופשוט התעלמו ממני בשיטתיות", טוען חברה. בגזר הדין מתועדת פעוטה שבאחד האירועים התירה את החבל מידיו של פעוט אחר וסייעה לו; חברה, המשטרה ובית המשפט זיהו את אותה פעוטה כבתו לין. "הילדה שלי עברה התעללות במשך שנתיים וחצי ועפה מכתב האישום", אומר חברה, ומבטא תחושות קשות כלפי התביעה. "לתחושתי ראו בי הורה שגורם לתסיסה בציבור. הובלתי הפגנות מחוץ לבתי משפט ומחוץ לפרקליטות בתל אביב, וראו בי כאיום על התיק. מה שהוכיח אחרת הוא שהמאבק הזה צלח והביא תוצאה של תשע שנים וחצי, בעיקר בזכות המאבק העיקש הזה".
מהפרקליטות נמסר במענה לטענות הללו כי ההחלטה שלא לכלול את בתו של חברה בכתב האישום "התקבלה לאחר בחינה מקצועית, יסודית ומעמיקה, בהתאם לתשתית הראייתית בתיק והחקיקה הקיימת דאז - מה שהוסבר ברגישות למשפחה בזמן אמת. מטבע הדברים, מטעמי צנעת הפרט והגנה על הפרטיות, לא נוכל להרחיב מעבר לכך". לפי הפרקליטות, "כרמל הורשעה בעבירות התעללות ותקיפה רבות בילדים ונידונה לעונש מאסר חמור, שהיה תקדימי בחומרתו. הפרשה מסמלת נקודת מפנה במאבק של הפרקליטות בפגיעה בפעוטות ובחסרי ישע, ומשקפת את החשיבות העליונה שהפרקליטות מייחסת למיצוי הדין עם הפוגעות והפוגעים".
גם לדברי חברה, לאורך הדרך לא היה מובן מאליו שזה העונש שייגזר על מעודה. "משפטנים הכי גדולים במדינה, יועצים אסטרטגים ומי לא אמרו לי 'יוסי, צא מהסרט, אתה נלחם מול טחנות רוח ולא יעזור לך שום דבר'. אמרו שבמקרה הטוב היא תקבל כמה חודשי עבודות שירות וזהו. אבל היא קיבלה תשע שנים וחצי, ומאז הרף רק עולה".
שבע שנים אחרי, המחיר של שנות המאבק נמצא גם בדברים הקטנים. במהלך הראיון הטלפון שלו מצלצל, ולין על הקו. השיחה ביניהם יומיומית לחלוטין, אך כשהיא מנתקת הוא מסביר שזו הפעם הראשונה שבה הוא מרשה לה לרדת לגינה עם חברות לבדה. "היא מתחננת אליי", הוא מספר. "'אבא, תקשיב, יש לנו גינה מתחת לבית, אני רוצה ללכת עם החברות שלי. הן כולן כבר יורדות לגינה לבד". עבור אב אחר, אולי זו עוד תחנה בדרך לעצמאות של ילדה; אצל חברה, ארבעים דקות בגינה הן מבחן של אמון.
"פעם הייתי הולך איתה לגינה ונכנס למגלשות לבדוק שאין אף אחד בפנים", הוא מספר. "זה לא נחמד. אתה לא משוחרר ולא משחרר אותה". לדבריו, הוא איבד חלק גדול מהאמון שלו באנשים. "בסוף זה לא בידיים שלך, אבל אתה עושה את ההשתדלות".
התקפי חרדה
הכעס של חברה הפך עם הזמן לדלק של מאבק ציבורי. הוא היה מהקולות הבולטים של הורי הילדים, והיום הוא מספר כיצד הוא ובת זוגו סיון הקימו את "מטה המאבק נגד התעללות בגיל הרך", הובילו את חוק כרמל מעודה להחמרת ענישה נגד גננות מתעללות וקידמו את חוק המצלמות שחייב פעוטונים להתקין אמצעי תיעוד. הם גם ליוו משפחות מפרשות אחרות, וסייעו להורים שלא ידעו כיצד להתמודד ברגע שבו החשד הראשון מתעורר.
"בעצמי לא טיפלתי", אומר חברה. "טיפלתי רק בילדה, ותוך כדי רצתי על פרשות אחרות". בשלב מסוים, הוא מודה, הבין שאי אפשר להמשיך כך לעד. "בסופו של דבר אתה בן אדם".
חברה לא יצא מהפרשה כפי שנכנס אליה. קודם כל, משפחתו שילמה מחיר. "המשפחה שלי התפרקה והתרסקה", הוא אומר, "אבל הרמתי את עצמי ואת המשפחה שלי".
חברה מספר שבשנים שאחרי החשיפה סבל מהתקפי חרדה שהיו תקופה ארוכה חלק כמעט יומיומי מחייו. לאחרונה, לדבריו, המצב נרגע. "מה שאני סוחב מהפרשה הזו פגע בי לטווח הארוך", הוא אומר, "אבל ברוך השם זה נעצר. היום אני באמת במקום אחר, וכשלין שואלת ומנסה לדובב אותי לפרטי פרטים זה לא מחזיר אותי לחרדות שהיו - אלא אני במקום שלם לבוא ולתת לה את כל התשובות".
לדבריו, זהו לא רק הסיפור שלו; מבחינתו, מאחורי כל ילד שהיה בפעוטון עומדים הורים, אחים, סבים וסבתות, וכל אחד מהם נשא איתו משהו מהפרשה הזו הלאה. עכשיו, כשהבת שלו גדלה, הוא מגלה שההתמודדות אינה בהכרח דועכת עם הזמן. היא פשוט משנה צורה. כשהייתה בת שלוש, הוא היה צריך להגן עליה. כשהייתה בת שבע ושמונה, הוא ניסה לשמור עליה מהמידע. בגיל 10 היא כבר דורשת להיות שותפה בסיפור של עצמה - והוא יודע שהיא גם לא תמיד מגלה לו ולאימה בדיוק מה כבר קראה, ומה היא יודעת. חברה אומר שהוא חושב שהפרשה היא לפחות חלק מהסיבה לכך שהתבגרה מהר. "מהר מדי", הוא מדגיש.
לקראת שחרור מהכלא?
היום, כשמתפרסמת פרשת התעללות חדשה, חברה משתדל לא להיכנס ולקרוא. "אני מתעלם, משתדל לברוח מזה בשביל עצמי ובשביל הנפש שלי", הוא אומר. "אני לא יכול להכיל את זה".
הפגנה נגד מעודה כשנכנסה לכלא נווה תרצה, ספטמבר 2021
(צילום: שאול גולן)
אבל כעת הפרשה הישנה חוזרת אל חיי המשפחות גם מסיבה נוספת. מעודה, שמרצה את עונש המאסר, צפויה לפנות בקרוב לוועדת השחרורים בבקשה לשחרור מוקדם לאחר ריצוי שני שלישים מעונשה. חברה יודע מהפרסומים שהיא משתתפת בהליכי שיקום ויוצאת לחופשות. ובכל זאת, ככל שידוע, המדינה ושירות בתי הסוהר צפויים להתנגד לשחרור המוקדם.
חברה אומר שאם יוכל להשמיע את קולו בפני ועדת השחרורים, הוא רוצה שהדיון לא יתמקד רק בהתנהלותה של מעודה בכלא. "הייתי רוצה שיבינו שמאחורי הילדה שלי יש עוד משפחות וילדים", הוא אומר. "יש משפחות שלא השתקמו, יש ילדים שלא השתקמו". עמדתו חד משמעית: הוא מבקש שמעודה תרצה את מלוא תשע וחצי שנות המאסר שנגזרו עליה.
שבע שנים אחרי, בכל מקרה, חברה כבר יודע שאין רגע אחד שבו הפרשה באמת נגמרת - אלא יש רק רגעים שבהם היא משנה צורה. פעם היא הייתה חקירה, אחר כך משפט, אחר כך מאבק ציבורי. היום היא מופיעה בשאלות של ילדה בת 10 שמנסה להבין את הסיפור של עצמה.
הוא קיווה שיוכל לבחור את הרגע שבו יסביר לה הכול. בסוף, כמו הרבה דברים בפרשה הזאת, גם הרגע הזה לא היה בשליטתו. היא גילתה, חיפשה, קראה ושאלה. עכשיו נשאר לו בעיקר להיות שם כשהשאלות מגיעות. "יש לה את הרצון הזה כל הזמן לדעת פרטים", הוא אומר. "היא רוצה להבין מה היה שם באמת".
ולפעמים, לין גם מסתכלת על המאבק של אביה ושואלת אותו שאלה אחרת: "אבא, את כל זה אתה עשית בשבילי?".
