במערכת הביטחון מכירים בעובדה שהסדרי הפסקת האש הנוכחיים קרובים למצות את עצמם. בעזה לוחצים שליחיו של נשיא ארה"ב והמתווכות על ישראל לעבור לשלב ב' של "תכנית 20 הנקודות", שאמור לכלול נסיגה ישראלית ופירוק חמאס מנשקו, בלבנון יפקע ביום רביעי השבוע האולטימטום שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ הציב לחיזבאללה להתפרק מנשקו, וגם המגעים בין ישראל לסוריה הגיעו למבוי סתום. לכן, בפועל, בשטח, קורה מעט מאד.
6 צפייה בגלריה
הלחץ לעבור לשלב ב' יגבר. נתניהו נערך לפגישה עם טראמפ
(צילום: Omar AL-QATTAA / AFP, AP Carlos Osorio, אלכס קולומויסקי)
חמאס וחיזבאללה מסרבים להתפרק מנשקם, ולאמריקנים יש אמנם תוכניות גרנדיוזיות - אבל הם מתקשים להקים את מנגנוני הביצוע. לכן, גובר הלחץ מוושינגטון על ישראל לעשות ויתורים – בעיקר נסיגות נוספות, בלי שחמאס וחיזבאללה התפרקו מנשקם - שיאפשרו לטראמפ להציג תזוזה בכל הזירות ואולי יקדמו אותו בדרך לפרס נובל.
בקריה, לעומת זאת, חוששים שאם ניענה לדרישות האלה יישחקו הישגי מלחמת 7 באוקטובר, ואנו עלולים לאבד את הסיכוי לשפר מהותית את מצב הביטחוני הלאומי שלנו. לכן הנסיעה של נתניהו לפגישה עם טראמפ בארה"ב בנקודת זמן זו היא לא פחות מגורלית, כיוון שמה שיוסכם, אם יוסכם, במאר א-לאגו, בין טראמפ ויועציו לבין נתניהו, יאפשר סנכרון טוב וריאלי יותר בין השאיפות והרצונות של הבית הלבן לבין האינטרסים הביטחוניים של ישראל, ויקבע את ההסדרים בשטח, שיהיו בתוקף לפחות שנתיים–שלוש. זה במקרה הטוב.
על המקרה הרע, שבו מפגש הקברניטים לא ייצר הסכמות, מסרבים גורמי ביטחון בכירים לדבר. כמה מהם משוכנעים שהיחסים בין נתניהו לטראמפ טובים ואינטימיים מכפי שמשתקף בתקשורת וכי טראמפ דואג באמת לביטחון מדינת ישראל ואזרחיה. לפיכך, בהתייעצויות שקיים נתניהו לקראת הנסיעה הציגו בכירי מערכת הביטחון לרה"מ את דרישות המינימום שקיומן חיוני לביטחון ישראל בשנים הבאות, ואשר יישמרו את הישגי המלחמה בכל הזירות. בירושלים נלקחה בחשבון בהקשר זה גם העובדה הידועה שטווח הקשב של הנשיא האמריקני מוגבל, וכי אין לו סבלנות לפרטים, במיוחד כשמדובר בזירות אחדות, שונות זו מזו, שהלחימה בהן אמנם דעיכה אך עלולה עדיין להתלקח. לכן נוסחו עקרונות ולא דרישות ביטחון מפורטות.
הדרישות - והמחלוקות
אפשר להניח שנתניהו יבהיר פעם נוספת לנשיא ויועציו כי מה שישראל רוצה בראש ובראשונה הוא שימור וקיבוע הישגי מלחמת 7 באוקטובר באופן שישפר בצורה מהותית את הביטחון הלאומי שלנו. זאת על ידי פירוק חמאס, חיזבאללה, איראן ושלוחיה מיכולותיהם לאיים על העורף הישראלי (כשבמקרה של איראן מדובר באיום קיומי) - ומה שלא פחות חשוב, מניעה מגורמים אלה וגורמים נוספים, כמו דאעש למשל, להנחית מתקפת פתע על גבולות המדינה ועל היישובים הסמוכים להם, כפי שקרה ב-7 באוקטובר.
נתניהו יעמוד על כך שישראל רוצה לבסס את ביטחונה על תפיסת ביטחון חדשה, שכוללת בנוסף לעקרונות הישנים גם הגנה קדמית ומניעה. הוא יבקש מהאמריקנים לגלות הבנה ולתמוך מדינית וצבאית ביישום עקרונות אלה בכל הזירות. בכלל לא בטוח שטראמפ יענה.
כמו כן, נתניהו ינסה למתן בסביבתו של טראמפ את השפעת המדינות שבצה"ל מכנים אותן "הציר האח"סי" (האחים המוסלמים). אלו המדינות תומכות זרם האחים המוסלמים שחמאס משתייך אליו. מדובר בעיקר בטורקיה ובקטאר, שיש להן ולמנהיגיהן מעמד מועדף והשפעה בבית הלבן, למרות מלחמת התודעה והמערכה המדינית שהן מנהלות בחשאי ובגלוי נגד מדינת ישראל. בעניין זה צפוי ויכוח ואולי אף עימות בין נתניהו לטראמפ.
ראש הממשלה יבקש גם להבטיח את סיוע ארה"ב בשמירה על יתרונה האיכותי של ישראל, במסגרת תכנית הסיוע הביטחוני הרב שנתית הבאה, שעליה מתנהל מו"מ בין שתי המדינות וגם באמצעות הטלת מגבלות שונות על אספקת מערכות נשק מודרניות לציר האח"סי ולסעודיה. בעניין זה לא צפויות, כנראה, מחלוקות מהותיות, אך כן צפויות מחלוקת בכל הנוגע לנכונות של ישראל לשתף את הרשות הפלסטינית בגופים שינהלו ויאכפו את החוק ברצועת עזה.
החשש: שיחזור העימות עם זלנסקי בבית הלבן
במערכת הביטחון ובמועצה לביטחון לאומי מודעים לסתירות ולאינטרסים המנוגדים, אך גם לצורך של נתניהו ושל מדינת ישראל להימנע, ככל האפשר, מעימות עם טראמפ ועם ממשלו. בירושלים זוכרים את העימות המביש בבית הלבן בין נשיא ארה"ב לנשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי, וחוששים מתרחיש אפשרי שבו טראמפ יתהפך על ביבי ויאשים את ישראל בכפיות טובה ובחבלה באינטרסים האמריקניים.
אגב, יום לפני שנתניהו מגיע למאר א-לאגו, מגיע לשם זלנסקי למפגש הרבה יותר גורלי וטעון מזה של נתניהו עם טראמפ. לנו נותר רק לקוות שהשיחות עם זלנסקי לא יעכירו יתר על המידה את מצב רוחו ההפכפך של נשיא מעצמת החסות של שתי המדינות.
5 העקרונות
לכן, בדיונים פנימיים הוכנה רשימת עקרונות שמערכת הביטחון רואה את יישומם כחיוני כמעט בכל הזירות: העיקרון הראשון הוא פירוק מנשק של צבאות הטרור, כלומר, לקיחת כלי הנשק ואמצעי הלחימה מידיהם והשמדתם, או לפחות מניעת גישה אליהם לצמיתות.
העיקרון השני הוא פירוק והריסת התשתיות הצבאיות מעל ומתחת לפני הקרקע, באופן שלא יאפשר לארגוני הטרור לחדש את הלחימה, להשתקם או לבצע מתקפת פתע על גבול ישראל ועל היישובים הסמוכים לו. הדרישה העקרונית השלישית היא מניעת שיקום יכולותיהם הצבאיות של גורמי הטרור, והדרישה הרביעית היא הקמת מנגנוני אכיפה בינלאומיים יעילים, שיוודאו ויאכפו ביצוע מדויק של הסדרי פירוק הנשק והפירוז ומניעת השיקום.
הדרישה העקרונית החמישית היא אור ירוק מארה"ב לפעול עצמאית וללא צורך בתיאום מראש בכל מקרה שבו ישראל תזהה הפרות של ההסדרים, כאשר מנגנון האכיפה הבינלאומי לא יפעל כהלכה, או חלילה כאשר יהיה צורך לסכל איום מסוכן ומיידי - החל בפיגוע שעומד להתבצע וכלה במתקפת פתע גדולה (הנוהל הזה קיים היום בעזה לבנון וסוריה ובצה"ל רוצים שיימשך).
הדרישה להשבתו של רן גואילי
בכל הנוגע לרצועת עזה, בדרישות של צה"ל - וסביר שגם של שב"כ - כוללות בראש ובראשונה את החזרתו של לוחם היס"ם רב-סמל רן גואילי, החלל החטוף האחרון שלא הובא לקבר ישראל.
הדרישה השנייה באשר לעזה היא פירוק חמאס מנשקו ומיכולותיו הצבאיות המאיימות על העורף הישראלי. כלומר, מטולי ורקטות RPG מסוגים מסוימים, מרגמות, רקטות וטילים בליסטיים מכל הסוגים, טילי נ"ט, כטב"מים ורחפנים כבדים. ברור למערכת הביטחון שלא ניתן לאסוף את כל כלי הנשק הקלים שברצועה, אך ישראל עומדת על פירוק היכולות הכבדות המאיימות על העורף בישראל ומאפשרות מתקפת פתע בגבול הדרומי.
פירוז הרצועה - הריסה והוצאה מכלל פעולה באופן מלא ותמידי של תשתיות תת קרקע, בעיקר מנהרות חודרות, מנהרות לחימה, פיקוד, שליטה והסתתרות - וכן מניעת ייצור אמל"ח וחומרי נפץ. ישראל דורשת גם איסור מוחלט על אימונים צבאיים ברצועה. בתחום האזרחי: נדרשת מניעה מוחלטת של השתתפות אנשי חמאס במנגנוני השלטון ואכיפת החוק, וכן במשרות בכירות בממשל הפלסטיני העתידי.
ישראל דורשת בנוסף מנגנון בינלאומי אפקטיבי, שימנע שיקום צבאי של חמאס. לפי התוכניות, מנגנון כוח הייצוב הבינלאומי (ISF) אמור למלא תפקיד זה, אך בשלב זה ברור כי מלבד טורקיה, המדינות האחרות אינן מוכנות להציב כוחות שיתעמתו עם חמאס. ישראל אינה מתנגדת לפעולת המנגנון באזורים שבשליטתה ממזרח לקו הצהוב, ואף לבחינת "תוכנית רפיח הירוקה" כפיילוט לתוכניות השיקום, אך היכולת של האמריקנים והמתווכות לממש את פירוק הנשק והפירוז בשטח שנמצא כעת בשליטת חמאס במערב הרצועה מוגבלת מאוד. אף על פי כן, ייתכן שטראמפ ידרוש מנתניהו שצה"ל יבצע נסיגה נוספת מזרחה וצפונה מהקו הצהוב גם ללא מענה מלא לדרישות הביטחוניות.
בעניין זה במערכת הביטחון ממליצים לנתניהו לתקוע עקבים בקרקע ולהבהיר לטראמפ שכל עוד חמאס לא מפורק מנשקו, ומערב הרצועה שבשליטתו אינו מפורז - צה"ל לא יבצע נסיגה נוספת. על השאר אפשר להתפשר ולדבר.
תיעוד: זיהוי וחיסול מחבלים בקו הצהוב
(צילום: דובר צה"ל)
"הקו הצהוב הוא קו גבול ביטחוני וקו זינוק להתקפה", אמר לאחרונה הרמטכ״ל רב-אלוף אייל זמיר בעת שסייר בעזה – והתכוון לכל מילה. סביר מאד להניח שאמירה זו משקפת גם את העמדה שיציג נתניהו במאר א-לאגו, וייתכן שיבקש מהנשיא האמריקני לאפשר למצות את פירוק הנשק והפירוז במערב הרצועה. טראמפ, שנציגי קטאר, טורקיה וסעודיה לוחשים באוזנו ובאוזן יועציו, כנראה לא ימהר להיענות לבקשה. אולי יאמר כדרכו "We shall see" - ואולי יגיד "לא" נחרץ.
גם בלבנון: לפרק את חיזבאללה מנשק
בזירה הלבנונית, ישראל דורשת את פירוז דרום לבנון מנוכחות חמושה ותשתיות צבאיות של חיזבאללה, מעל ומתחת לקרקע. המטרה היא לאפשר לתושבי הצפון לחזור לשגרה ללא חשש מהתקפת פתע. בצה"ל מודים שמטרה זו הושגה פחות או יותר בכל מה שנוגע לקו הכפרים השיעים הראשון והשני, צפונית לגבול עם ישראל - אבל חיזבאללה אינו מפסיק לנסות להתבסס ולהשתקם צבאית מדרום ומצפון לליטני, ולכן חיל האוויר ממשיך לתקוף ולחסל.
ישראל גם דורשת שיפורקו יכולות האש הכבדה וארוכת הטווח של חיזבאללה, לרבות רקטות וטילים בליסטיים, טילי חוף-ים, כטב"מים, רחפנים ויכולות ימיות התקפיות. חיזבאללה, שבפועל השלים זמנית עם דחיקתו מדרום לבנון, מסרב לחלוטין לדרישה זו. לכן, מערכת הביטחון דורשת שממשלת לבנון תבהיר חד משמעית לחיזבאללה כי היא חפצה בשלום עם ישראל, וכי אין מקום לארגונים חמושים מלבד צבא לבנון בשטחה.
כמו כן, ירושלים דורשת ייעול עבודת מנגנון האכיפה הבינלאומי בראשות גנרל אמריקני, כדי שיוכל לוודא את ביצוע הסרת תשתיות חיזבאללה בשטח. עוד דורשים בישראל, המשך חופש פעולה מלא לפעול עצמאית במקום שצבא לבנון לא פועל בו בכלל או פועל רק למראית עין. זה מה שקורה כעת באישור ארה"ב, אך הולכים וגוברים הלחצים על טראמפ מצד סעודיה, קטאר טורקיה וצרפת להפסיק את הפעילות הישראלית בלבנון ולסלק את הנוכחות של צה"ל ב-5 המוצבים החודרים.
כעת, עם תום האולטימטום האמריקני לחיזבאללה השבוע, נוצר מצב חדש, וסביר להניח שטראמפ ישמע מנתניהו שישראל שוקלת החרפה משמעותית של הלחימה כדי להכריח את ממשלת לבנון לפרק את חיזבאללה, שנחלש מהותית להתפרק מנשקו ומתשתיותיו בכל שטח לבנון. בצה"ל מדגישים שיש כבר תוכניות מבצעיות לאפשרות כזו. טראמפ שולט באפשרויות המימון לשיקום שמדינת לבנון ההרוסה משוועת לו, ולכן השפעתו על ממשלת לבנון ותומכיה בזירה הבין לאומית היא מכרעת. לא ברור עדיין אם הנשיא ישתכנע מנימוקי נתניהו ומה תהיה המדיניות שהוא יכתיב מעתה.
"הסכם רע" עם איראן
בנוגע לאיראן, ישראל דורשת הסכם בינלאומי שיבטל את תוכנית הגרעין הצבאית, יגביל את פיתוח ופריסת הטילים והכטב"מים, וימנע חתרנות אזורית באמצעות שליחים. ההסכם חייב לכלול פיקוח בינלאומי חודרני ורציף. נכון לעכשיו, איראן מסרבת לכל הסכם מסוג זה. במערכת הביטחון ובקהיליית במודיעין מזהים שטראמפ מעוניין להימנע מעימותים במזרח התיכון. מטרת העל האסטרטגית שלו היא לסיים את העימותים באזורנו, כדי שהוא ובעלות בריתו האזוריות יוכלו להתפנות לביזנס.
לכן בקהיליית המודיעין חוששים מ"הסכם רע" עם איראן, אחרי שזו תואיל לרדת מהגדר ולהיכנס למו"מ עם ארה"ב. לפיכך, מערכת הביטחון ממליצה לנתניהו לחתור בפגישה במאר א-לאגו להשגת שתי מטרות: האחת, למנוע חתימת הסכם רע עם איראן, שיסכן את ישראל בטווח הארוך; השנייה, שאם לא יושג "הסכם טוב", שיבטיח את ביטחון האזור וישראל, נתניהו ידון עם הנשיא על דרכי התמודדות מול איראן.
אין כמעט ספק שגם נושא טורקיה יעלה לדיון במאר א-לאגו. בישראל יש קונצנזוס המתנגד מסיבות רבות ונכונות לנוכחות צבאית טורקית בעזה, וגם במרכז ובדרום סוריה. נוכחות שתגביל את חופש הפעולה הישראלי לסכל איומים ולפעול בזירות רחוקות. כשארדואן משדר באופן יומיומי עוינות גלויה ומסית נגד ישראל כאחרון הג'יהאדיסטים, כל ניצוץ קטן בשטח עלול להתלקח לאש גדולה. בהקשר זה, נתניהו עשוי להיתקל בלחץ נגדי מצד טראמפ, שינסה ללחוץ על ישראל לאפשר לטורקיה להשתתף בכוח הייצוב בעזה. זה נובע לא רק מחיבתו של הנשיא האמריקני לארדואן, אלא גם מפני שאין כמעט מדינות אחרות שמוכנות לשלוח חיילים לכוח שאמור להיכנס לרצועה. זו תהיה אחת הסוגיות הרגישות והנפיצות ביותר בפגישה.
הוויתורים שעלולים להכעיס את "הבייס"
באשר לסוריה, ישראל מבקשת להמשיך בפריסתה הנוכחית בדרום המדינה עד שיתברר אופיו האמיתי של המשטר החדש בדמשק. החשש המרכזי הוא מתקפות פתע של גורמים ג'יהאדיסטים על הגבול בגולן. לשם כך נשמרת נוכחות צה״לית במספר מוצבים קדמיים באזור החיץ, לרבות באזור החרמון. במערכת הביטחון היו רוצים שארה"ב לא תילחץ על ישראל לוותר על דרישות הביטחון שלה בסוריה, כל עוד המצב שם לא התייצב וא-שרע לא הוכיח שהוא שולט אפילו בנאמניו.
בזירה הימית, החות'ים ממשיכים להוות איום על חופש השיט ועל ישראל. מערכת הביטחון ממליצה על תיאום הדוק עם ארה"ב לצורך המשך התמודדות עם האיום.
לסיכום, במערכת הביטחון מעריכים שבמפגש הפסגה במאר א-לאגו, טראמפ עשוי לדרוש מנתניהו ויתורים שיכרסמו במרכיבי הביטחון שישראל השיגה לעצמה במלחמת 7 באוקטובר. מנקודת ראות פוליטית פנימית, ויתורים כאלה בשנת בחירות עלולים להכעיס את "הבייס" ולשחק לידי האופוזיציה. לכן סביר להניח שנתניהו ילחם על כל נקודה. זה לא יהיה עבורו טיול על שפת הים בפלורידה.
