כארבעה חודשים וחצי חלפו מאז פרוץ המלחמה, ורק בימים אלו נדמה שנתב"ג מתחיל בהתאוששות איטית. בימיה הראשונים של המלחמה, שער הכניסה והיציאה לישראל היה המקום אליו הגיעו בעיקר תיירים מבוהלים שרצו לברוח מכאן, וישראלים שחזרו מכל העולם עם צו 8. בתוך הכאוס, לצד אינספור התרעות על פגיעת טילים ביעד האסטרטגי, ברשות שדות התעופה היו צריכים לעסוק בסוגיה נוספת - גיוסם לצבא של כ-80% מכוח האדם של חטיבת הביטחון.
"כשאתה מגייס את הטובים שבטובים, אתה יודע שבאירוע כזה תמצא את עצמך בבעיה", ציין בשיחה עם ynet רן, מנהל מחלקת אבטחת פנים בשדה - שמיד הביא כתגבור עובדים לשעבר בחטיבת הביטחון. "בשעות הראשונות גיליתי שהיו לי מאבטחים שבילו במסיבת הנובה והיו זקוקים לחילוץ", סיפר רן. "אחד מהם אפילו שלח לי הודעה עם מיקום בכדי שאבוא לחלץ אותו, והפעלתי את כל הקשרים שלי. הוא היה פצוע, ראה מולו זוועות נוראיות, אבל הצליח לחלץ שתי צעירות מהמסיבה והציל את חייהן. כבר באותו יום הבנתי שכולם אצלנו לוחמים, וזה רק עניין של זמן וסטטיסטיקה עד שנקבל טלפון. זה לא יפסח עלינו".
6 צפייה בגלריה
"כולם אצלנו לוחמים, הבנתי שזה לא יפסח עלינו". עמרי יוסף דוד, שגיא עידן, ואליה יאנובסקי
הטלפון אכן לא פסח עליהם, והאנשים שאמונים על הביטחון בשדה מבכים בימים את נפילתם של שלושה מחבריהם לחטיבה: רס"ן במיל' עמרי יוסף דוד ז"ל ממחלקת אבטחת פנים, ורס"ל במיל' שגיא עידן ז"ל וסרן במיל' אליה יאנובסקי ז"ל מיחידת מג"ן (מאבטחי גבולות נתב"ג), שאמונה על הביטחון ההיקפי של השדה.
בחטיבת הביטחון רואים בניהול של לוחמים, שברגע האמת עזבו את הכול ויצאו להגן על המדינה, ככבוד גדול. "יש פה אחוות לוחמים בעבודה הזו, הרי גם אצלנו יש אירועים והם ביחד", ציין רן. "אתה רואה את זה בעובדה שגם אלה שיצאו לריענון באו לפה לעבוד כי הם רצו להיות ביחד".
לצד האחווה הזו, נעשים מאמצים לאפשר לעובדים מרחב שבו יוכלו להתמודד עם האבדה הקשה מנשוא. לדברי רן, "עדיין לא נמצא הזמן להנצחה כי רבים מחבריהם עדיין בתוך עזה. אבל בהחלט יש לנו ימי עיון מחוץ למשרד שבהם אנו מאפשרים לאנשים לפרוק, להרגיש ולספר את תחושותיהם".
"סיפרתי להוריו איזה ילד הוא היה"
עמרי יוסף דוד (27) מכרמיאל היה הראשון מבין העובדים שנפל ברצועה. מי שהיה סגן מפקד פלוגה בגדוד 9217 של חטיבת הנגב, נהרג בקרב עם מחבלים בצפון הרצועה ב-14 בנובמבר.
6 צפייה בגלריה
עמרי יוסף דוד ז"ל עם זוגתו נעם. "רק שבוע לפני קיבלתי מחבר שעמד להשכיר להם דירה"
(צילום: באדיבות המשפחה)
"אני זוכר את הטלפון שבו הודיעו לי על זה, זה היה כמו ירייה בתוך הלב", סיפר רן. "התקשרו אליי ושאלו אם יש לי עובד שקוראים לו עמרי דוד. כמנהל של מאות עובדים, בדרך כלל שמם לא נשאר תמיד בראשי. אבל במקרה של עמרי, רק שבוע קודם לכן קיבלתי שיחה מחבר שעמד להשכיר לו ולבת זוגו דירה ברמת גן. אני זוכר איך אמרתי לו שאני מוכן לחתום עליו, שהוא מלח הארץ. ואז כמה ימים לאחר מכן, להיתקל שוב בשמו באירוע כזה, לא הצלחתי לישון בלילה".
דוד הצטרף לכוחות רק לפני שנה וקצת, ושימש כמאבטח סמוי בנתב"ג. "אני זוכר אותו גבוה ומרשים, עם חיוך שלא רואים כל יום. שאלתי את עצמי מה עשיתי נכון שזכיתי בו?", סיפר רן. "הוא קודם מהר מאוד לתפקיד בכיר. השטח עף עליו, והיה ברור מההתחלה שהוא מיועד לפיקוד - אבל הכול נגמר ביום המר ההוא".
כפי שסיפר רן, אף אחד לא מכין מנהל לסיטואציה הזו שבה אחד מעובדיו נופל בקרב: "זה לא היה קל לבוא להורים. סיפרתי להם איזה ילד הוא היה, ושם בפגישה הבנתי מאיפה הוא ספג את הכול, איך הפך להיות מי שהוא. אתה רואה את המשפחה, את הערכים ומבין איפה הוא גדל".
החברים הטובים מהקורס שנפלו ברצועה
מותם של צמד החברים שגיא ואליה הייתה גם כן מכה קשה מאוד. ביחידת מג"ן, בה שניהם שירתו כמפקדים, סיפרו כי השניים, שהכירו בקורס והפכו לחברים טובים, היו בלתי נפרדים. אליה יאנובסקי (24) מירושלים, היה מפקד בגדוד 8111 של חטיבה 5, ונפל יחד עם ארבעה מחבריו לכוח בקרב מול מחבלים בחאן יונס בדצמבר.
"על המוות של אליה שמעתי ברדיו", סיפר מפקדו ביחידה אלכסיי קוזניצוב. "זה היה לי מוזר, כי שבוע קודם לכן בזמן ההפוגה הוא התקשר אליי, ואמר לי שהם נכנסים שוב פנימה ושהוא השאיר את המספר שלי לצבא אם משהו קרה, והם לא משיגים את המשפחה. הוא עוד אמר לי בחצי צחוק: 'תחכה לטלפון'. המשפט הזה ישב לי בראש ימים. כששמעתי את שמו ברדיו, האינסטינקט הראשוני היה לחשוב 'למה הם לא התקשרו?' מעין ניסיון שלי להדחיק, אבל מהר מאוד הבנתי שהנורא מכל קרה".
קוזניצוב נזכר שבבוקר של 7 באוקטובר הוא היה במשמרת יחד עם יאנובסקי. "הוא היה הראשון במשמרת ההיא שקיבל שיחה להקפיץ אותו לצו 8. הוא הלך הצידה, התחיל להתקשר לחיילים שלו, ומיד אחרי שהשיג את כולם הוא טס לדרום", סיפר. "הוא נפצע בכיסופים, אבל היה מורעל ולא התפנה. חודש לאחר מכן הוא יצא לחופשה קצרה, וקפץ לבקר. אז הבנתי ממנו ששם בכיסופים הוא הבין שאיש לא חסין במלחמה הזו".
"שגיא לקח קשה את המוות של אליה", סיפר דימה, מפקד נוסף של השניים. "הוא היה במילואים בעצמו ברצועה ויצא ממנה בכדי להגיע ללוויה, להניח על קבר חברו זר. מי ידע שכמה שבועות אחר כך גם הוא ייהרג? זה היה כל כך טראגי שאת הוריו של שגיא הכרנו בשבעה של אליה, כי הוא שלח אותם לשם בשמו".
שגיא עידן (24) מראש העין, ששימש כלוחם בגדוד 8208 של חטיבה 261, נהרג ב-22 בינואר באסון הכבד ביותר במלחמה מאז תחילת הפעולה הקרקעית בעזה - נפילתם של 21 לוחמים מפגיעת שני טילי RPG שירו מחבלי חמאס לעבר טנק ומבנים ממולכדים.
הבשורות המרות על מותם של השניים טלטלו את חבריהם. "אנשים התפרקו פה בעבודה", סיפר דימה. "במקרה של אליה הרבה גילו על מותו מאוחר כי הם עצמם היו במילואים בתוך עזה, ואז הגיע המוות של שגיא שהיה מכה שנייה וכואבת".
קוזניצוב סיפר כי "בערב לפני הפרסום על האסון אני זוכר שהתחילו השמועות ומישהו שאל אותי מתי דיברתי עם שגיא. הוא רמז לי שהיחידה שלו הייתה שם. לא הצלחתי לישון כל הלילה, עד שבארבע בבוקר מישהו ממשפחתו הודיע לי ואני הייתי צריך לבשר לכולם כאן בעבודה".
שני המפקדים תיארו את עידן כאדם בעל לב גדול בגוף קטן, וצחקו על איך בפעם הראשונה שנפגשו לא ידעו אם הוא מתאים ליחידה, עד שעשה מולם תרגילי מתח ומיד הם הבינו עם מי יש להם עסק. "הוא היה מוכשר, איכותי, חבר שידע לפרגן לכולם", סיפר עליו קוזניצוב. "הפעם האחרונה שדיברתי איתו הייתה שבוע לפני מותו, כבר התחילו לשחרר אנשים מהמילואים והוא אמר לי שאוטוטו גם הוא משתחרר. הייתה לנו אופציה להוציא את שניהם מהמילואים כי זו עבודה חיונית, אבל הם לא רצו, אמרו לנו אפילו לא לנסות".
