גילוי נאות: לא צפיתי בסרט הדוקומנטרי "אין ארץ אחרת" של היוצר הישראלי יובל אברהם והיוצר הפלסטיני באסל עדרה. אני גם לא מתכוון לצפות בו. כי הסיפור הוא לא קולנוע או תרבות. זה סיפור על צביעות. הצביעות של הוליווד; הצביעות של שני יוצרים ישראלי ופלסטיני שאימצו נרטיב אחד, חד-צדדי, מכפיש ושקרי – שאיתו רצו כל הדרך אל האוסקר.
שיתופי פעולה בין יוצרים ישראלים ופלסטינים הם לגיטימיים ואפילו רצויים. במורכבות של הסכסוך הישראלי-פלסטיני אפשר לראות בסרט משותף גם משהו מבורך. אבל המקרה של "אין ארץ אחרת" מוכיח שמדובר בתעמולה אנטי-ישראלית מובהקת. זאת המטרה, זה היעד – ולזכותם של השניים צריך לומר ביושר: הם הצליחו.
מספיק לראות את הדרך שעברו יובל אברהם ובאסל עדרה כדי להבין מה עומד מאחורי אותו סרט דוקומנטרי. רק לפני כשנה השתתפו השניים ב"פסטיבל סרטים" בברלין שהפך לפסטיבל שנאה נגד מדינת ישראל, פחות משנה לאחר טבח 7 באוקטובר.
מילא הנרטיב השקרי של היוצר הפלסטיני על רצח עם, דיכוי אתני, משטר אפרטהייד וחורבן עזה כאילו למישהו בישראל התחשק יום בהיר אחד להיכנס לעיר התמימה הזאת ולהרוג סתם ככה חפים מפשע. "ישראל טובחת בבני עמי בעזה", סיפר עדרה. אבל הסכסוך הישראלי-פלסטיני לא מורכב רק מצד אחד. איפה ארגון הטרור חמאס? איפה טבח 7 באוקטובר? איפה רצח של ילדים תמימים, אונס נשים צעירות ורצח מזוויע של זקנים? אבל הטקסט ידוע מראש. יש מדינה אחת בעולם שקוראים לה ישראל, שעומדת תחת מסע דה-לגיטימציה חסר מעצורים, ואין כמו סרט משותף של יוצרים ישראלים-פלסטינים כדי לתדלק את הנרטיב הזה.
את מחיאות הכפיים גזרו השניים ברגע שהזכירו את האלימות ורצח עם של הפלסטינים התמימים. שני היוצרים – כמו חלקים נרחבים בממלכת הוליווד ובאקדמיה האמריקנית לקולנוע – לא באמת מתעניינים בעובדות או בסיפור האמיתי
מקוממת במיוחד היא התנהגותו של היוצר הישראלי יובל אברהם באותו פסטיבל בברלין. מילא חברו הפלסטיני. גם אברהם עלה לבמה וסיפר על משטר האפרטהייד של ישראל ועל שותפו הפלסטיני ה"כלוא" בשטחים, למרות שהוא בכלל מסתובב חופשי בעולם. אברהם לא חשב אפילו לרגע אחד להזכיר את זוועות 7 באוקטובר מעל בימת הפסטיבל או את מאות החטופים שעברו שואה במנהרות החמאס.
באותה עת נכנסתי לחשבון הטוויטר שלו (X) וראיתי הרבה מאוד ציוצים על "זוועות" ישראל בעזה. שום מילה על 7 באוקטובר או על החטופים. בכל זאת, למה להרוס למארגני פסטיבל השנאה את האווירה האנטי-ישראלית עם איזה סיפור על טבח קטן שעברו הישראלים?
יובל קרניללא קרדיטגם הלילה לא ראינו שום אומץ לב מצד יובל אברהם לספר את האמת המורכבת למשתתפי טקס האוסקר ולמיליוני הצופים בעולם על ישראל. הוא לא הזכיר במילה אחת את "חמאס", המילה "טרור" לא הצליחה לצאת לו מהפה, ואת החטופים הוא הזכיר כבדרך אגב. הוא כמובן פתח את נאום הזכייה שלו על "החורבן המחריד של עזה". וזה לא מקרי: את מחיאות הכפיים גזרו השניים ברגע שהזכירו את האלימות ורצח עם של הפלסטינים התמימים. שני היוצרים – כמו חלקים נרחבים בממלכת הוליווד ובאקדמיה האמריקנית לקולנוע – לא באמת מתעניינים בעובדות או בסיפור האמיתי. שנאת ישראל שוטפת להם את המוח.
