היישובים הערביים ספגו היום (שבת) פגיעות מהטילים ששיגרה איראן - ביישוב אלעזיר בצפון אב ושתי בניתיו נפצעו קל מרסיס ופונו לקבלת טיפול רפואי. בכפר מנדא נפל רסיס על בית וגרם לנזק - בכפר קאסם נפלו רסיסים שפגעו בשני בתים וגרמו למות כבשים בדיר. גם בבסמת טבעון ובטייבה נפלו רסיסים - אבל למרות זאת, כמעט לחצי מהחברה הערבית בישראל אין מרחב מוגן.
חווה שנפגעה מתקיפה איראנית בכפר קאסם
(צילום: דוברות המשטרה)
במלחמת "עם כלביא" גרמה רקטה ששוגרה מאיראן למותם של ארבעה בני אדם בעיר טמרה. תושב העיר מוחמד חיג'אזי סיפר: "למרות הטרגדיה הגדולה - עדיין אין לנו מקלטים, וגם אם היו, מספיקים לאחוז קטן מאוד. רק היום התחלנו לשמוע על נושא המקלטים. אם לרשויות האחראיות הייתה באמת תחושת אחריות - הן היו מטפלות בעניין לפני שיהיה מאוחר מדי. זה מראה את היקף הרשלנות שלהן".
באוקטובר 2024 רקטה ששוגרה מלבנון גרמה למותם של צעיר וצעירה במג'דל כרום ועל רקע פתיחת המלחמה, התושבים חוששים. "אני גר בשכונה שאין בה מקלטים. הבתים שלנו ישנים יחסית, ואף אחד לא מצא פתרונות עבורנו", סיפר עבד אלרחים המתגורר ביישוב. לדבריו: "כשנורות רקטות, אנחנו תקועים בבתים שלנו, בין חיים למוות - או שאנחנו נחיה או נמות. למדינה הזאת לא אכפת מחיים של הערבים. החיים שלנו זולים להם".
"אנחנו חוזרים על אותו הסיפור", אמר ראש העיר רהט טלאל אלקירנאוי. "יש 130 אלף תושבים ביישובים הלא מוכרים בלי מיגון. במבנים הישנים אין מיגון כלל". בנוגע למצב בעירו סיפר אלקירנאוי: "ברהט יש כ- 90 אלף איש ולרובם אין מיגון. אנחנו פתחנו את בתי הספר והמסגדים שיש בהם מיגון לתושבים, וביקשנו ממשפחות עם מיגון לאפשר לאחרות להיעזר. בפזורה של רהט אין בכלל מיגון. ניאלץ כנראה להעמיד לרשותם את מוסדות החינוך. הם יבואו עם המשפחות והילדים וישהו שם. אנחנו מקווים שיעבירו מיגוניות ניידות ליישובים הלא מוכרים ולפזורה של היישובים".
"אנשים שוב יהיו מתחת לגשרים"
"לא יתכן שרבע מהאוכלוסייה בישראל תשב כמו ברווזים במטווח ללא שום אמצעי מיגון, ללא שום דבר שיכול להגן עליהם מהטילים שמגיעים מאיראן", קובע סלימאן אלעמור, מנכ"ל משותף באג'יק - מכון הנגב ותושב כסייפה. לדבריו, "גם הפעם לקראת האיומים של מתקפה איראנית החברה הכי חשופה לפגיעה משמעותית היא החברה הבדואית והחברה הערבית בישראל. מתנדבים שלנו באג'יק עוזרים למשפחות שאין להם איפה לישון להגיע ולהתמקם במתנ"סים ובתי ספר עם מיגון לפחות חלקי בנגב, המצב בצפון ובמרכז לא כל-כך שונה".
בארגון הקימו חדר מצב בנושא. "אנחנו יודעים שגם אחרי 7 באוקטובר ואחרי המלחמה הראשונה באיראן - דבר לא השתנה ביישובים הבדואים. אנשים שוב מתחת לגשרים ובתוך מתנ"סים ובתי ספר. אנשים תוהים אחר כך איך אזרחים נהרגים", אומר בכאב אלעמור. לדבריו, "בסופו של דבר לא כל מבני הציבור ביישובים הבדואים ממוגנים. וגם אם כן - המיגון הוא עבור מספר קטן של אנשים. איך אנחנו דואגים למיגון סביר שישמור על חייהם? המלחמה לא מבחינה בין מי שגר בתל אביב, ירושלים ורהט. בעיר רהט הגדולה לרוב המוחלט של האנשים אין מיגון. גם בתל שבע וכסייפה המצב דומה. כל פגיעה ביישובים האלה יכולה להוביל לקורבנות".
סלימאן אלהוואשלה, המתגורר כפר לא מוכר סמוך לאבו קרינאת סיפר כי "אין מיגוניות - כמעט בכל הכפרים הלא מוכרים אין בכלל מיגוניות. יש אנשים שרכשו בעצמם. בשנה שעברה פיקוד העורף הביא לכמה משפחות מיגוניות חול. שזו בדיחה. ברגע שיש מלחמה נזכרים שאין מיגון. זו בעיה רצינית והמדינה יודעת. אבל פשוט לא מטפלים בזה".
