1 צפייה בגלריה
Israeli woman uses her iPhone in front of the building housing the Israeli NSO group, in Herzliya, near Tel Aviv
Israeli woman uses her iPhone in front of the building housing the Israeli NSO group, in Herzliya, near Tel Aviv
משרדי NSO בהרצליה
(Photo: AFP )
מדגם מייצג בשאלה מהו הסיפור החדשותי המטלטל ביותר בשבוע האחרון בישראל יעלה תשובה חד-משמעית: גלידה. ההחלטה של תאגיד המזון יוניליוור שלא להמשיך למכור את המותג "בן אנד ג'ריס" בהתנחלויות עוררה כאן אמוציות מהסוג ששמור רק למי שבאים עלינו לכלותינו. ואולי בצדק. מי לא אוהב צ'אנקי מאנקי, ועוד בחום הזה. אבל היה השבוע סיפור נוסף, מטלטל הרבה יותר, שאמנם זכה לטיפול תקשורתי מוקפד ומקיף, ועדיין לא הצליח לחלחל לעומק השיח הציבורי. התחקיר על מכונת הריגול הישראלית, בחסות חברת הסייבר ההתקפי הישראלית NSO ומוצר ה"פגסוס" שלה, העלה שאלות קשות - רגולטוריות, מוסריות, טכנולוגיות וחברתיות – שמשמעותן דרמטית פי כמה מסערת הגלידה-בשטחים-כן-או-לא.
ראש הממשלה נפתלי בנט, בעצמו איש הייטק לשעבר וזה שניסה לגייס את NSO למאבק בקורונה עם מערכת מעקב אחרי אזרחים ישראלים, ניצל אתמול (יום ד') את שבוע הסייבר השנתי כדי לנאום בנושא, אולם בדבריו שם הקפיד להתמקד רק בסכנות הנשקפות לישראל בגזרה. אף מילה על פרשת NSO.
פגיעה בזכויות אדם ובחופש העיתונות באמצעות אמצעי מעקב ומכירת נשק (גם אם הוא דיגיטלי), מבית היוצר של תעשייה ישראלית שפועלת בכל העולם כמעט באין מפריע (כנסו וגלו עד כמה באין מפריע), אמורה הייתה לזעזע אותנו ואת בנט לפחות כמו מאות התמונות של מארזי הגלידה שהושלכו לפח והופצו ברשתות החברתיות.
לפרשות NSO והגלידה יש מכנה משותף: חוסר המסוגלות להכיל ביקורת על מוסדות וערכים שהם בבחינת פרות ארצישראליות קדושות: צה"ל, ציונות, התנחלויות, ובשנים האחרונות ההייטק והסייבר
נכון, קשה להשוות. לכולם יש גלידה במקרר, ומנגד הסוגיות שבלב פרשיית הריגול מורכבות הרבה יותר. אבל לשני המקרים יש מכנה משותף: חוסר המסוגלות להכיל ביקורת על מוסדות וערכים שהם בבחינת פרות ארצישראליות קדושות: צה"ל, ציונות, התנחלויות, ובשנים האחרונות גם תעשיות ההייטק והסייבר, מושא גאוותנו. המוח היהודו-ישראלי מתקשה להתעסק עם הקווים האפורים של המוסר האנושי.
NSO היא רק דוגמה מייצגת. לצידה יש חברות שעוסקות בפעילות דומה אך בפרופיל תקשורתי נמוך בהרבה. בזום-אאוט נוסף מתגלה תעשיית נשק ענפה שמיוצאת כמעט לכל מקום, בהליכים רגולטוריים לא לגמרי שקופים. הסיפור הנוכחי אמור היה לעורר את הציבור בעוצמה ולתלות סימן שאלה מעל תהליכי הייצוא האלה שלמדנו לקבל בשתיקה ובהכנעה. לא מוכרחים להבין את נבכי הטכנולוגיה כדי לראות שקורה כאן משהו חמור. הווריד הציוני שקפץ במצח אל מול ההכרזה של "בן אנד ג'ריס" הוא זה שנרפה ונעלם כשאנחנו ניצבים מול סיפורים דוגמת זה של NSO.
ראש הממשלה בנט בכנס הסייבר. בלי NSO
(צילום: שבוע הסייבר אונ' תל אביב)

החברות האלה, "8200 על סטרואידים" כפי שהן מכונות בתעשייה, מעסיקות את החכמים והמוצלחים שיש לישראל להציע. טובי בנינו מקימים אותן, מתחזקים אותן, מועסקים בהן, רובם ככולם יוצאי יחידות צבאיות מובחרות. ואולי כאן טמונה הבעיה. המעבר המדומיין ממסגרת צבאית-ביטחוניסטית - על תחושת השליחות והתודעה הקיומית הרעועה הנלווית לה - לשוק הפרטי, העשיר (לא רק בכסף), הגדוש בהזדמנויות, מפוקפקות יותר או פחות, הוא בעייתי למדי מבחינה מוסרית.
מי שבמשך כמה שנים פעלו בשם מדינת ישראל, עם כל הגיבוי הערכי הרלוונטי, ממשיכים לפעול רגע אחרי השחרור בשוק הפרטי והפרוץ, עם מערכות מסוכנות ומתוחכמות. חלקם, לפחות לפי שיחות פרטיות, רואים בעצמם שליחים של ממש; הישראלים שעושים סדר עולמי חדש ומחליטים מי בצד של הטובים ומי בצד של הרעים.
עד שלא נלמד להכיל ביקורת - גם אם פנימית בלבד - גם כלפי המוסדות הכי חשובים שלנו, נמשיך להזדעזע מגלידה ולעצום עיניים מול עסקאות ריגול, מעקב ונשק. ועד שלא נתחיל להתקומם מפרשיות ריגול ממש כאילו הזיזו לנו את הגלידה, לא נוכל למשוך אחרינו את נבחרי הציבור ואת הרגולטורים, ולהתחיל לתקן.
הגר בוחבוט היא עורכת ב-ynet+
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com