בנאומו הראשון של ווינסטון צ'רציל כראש הממשלה בפני בית הנבחרים הבריטי, ב-13 במאי 1940, הוא שחרר לעולם את אחת מאמירותיו המפורסמות ביותר: "אין לי דבר להציע מלבד דם, עמל, דמעות ויזע". צ'רציל, שלא כמו ראש הממשלה שלנו, לא ניסה להסתיר מהציבור שלו את האמת הכואבת- כדי להכריע את האויב הנאצי יידרש זמן רב והרבה קורבנות. הוא גם בישר על הקמתה של ממשלת אחדות.
ראש הממשלה בנימין נתניהו: ״חיסלנו את עלי לאריג'אני ומפקד הבסיג'
(צילום: עומר מירון/ לע״מ)
בנימין נתניהו נקט במדיניות הפוכה. כבר ביומה הראשון של המלחמה מול איראן הוא בישר בעצם על נצחון. השופרות שפררו, התומכים חגגו, האולפנים כולל אלה שאינם מעריצי ביבי שרופים יצאו מגדרם וחששו מלהצטייר כלא פטריוטים, וכל מה שנותר לעשות היה לפתוח את קווי התיירות הראשונים מזה 47 שנים, בין טהרן לתל אביב. כאשר היה מי שקרא לעצור את החגיגות הוא מייד סומן כעוכר ישראל שמבקש לפגוע באחדות או שקר כלשהו אחר. הבעיה, שגם במקרה של המלחמה הנוכחית, גילינו בחלוף כחודש, שהישגים במלחמה נמדדים רק בסופה, לא ביומה הראשון.
הבעיה האחרת היא שנתניהו, למרות יומרתו, כבר לעולם לא יהיה וינסטון צ'רציל. הוא לא מסוגל לומר לציבור שלו את האמת, הוא מקיף את עצמו בחבורה מושחתת מאין כמותה שחותרת למטרה אחת בלבד שאינה קשורה באיראן, אלא הישרדותה הפוליטית והמקצועית, והקואליציה שלו ממשיכה לגזול את הציבור הישראלי ואת משלמי המיסים - שוב כדי להנציח את עצמה בשלטון. ובמקום לחתור לאחדות לאומית, הוא ושופרותיו מחרחרים שנאת חינם בכל פינה.
ביבי הוביל את ישראל למלחמה סופר מוצדקת אך הפך אותה באומנותו הרבה לכזו שרבים לא מבינים את מהותה, מטרתה ואיך בדיוק תכנן לסיימה. זה ביבי קלאסי. לרוץ לספר לחבר'ה על הנצחון, במקום להתמקד במטרות החשובות: השמדת פרויקט הגרעין או הרחקתו ככל האפשר ופגיעה במערך הטילים הבליסטיים. פתאום, יום אחד בלבד לאחר תחילת המלחמה, היינו כפסע מהפלת המשטר למרות שגם נתניהו עצמו הודה בחלוף פחות משבועיים שהדבר הזה אינו בידנו. ובכל זאת, ישראל בזבזה משאבים ניכרים ואנרגיות על מטרה סופר חשובה אבל מאוד לא ריאלית בשלב המיידי והיא הפלת המשטר. נתניהו כדרכו הסתפק בהישגים סמליים, כמו חיסול עלי חמינאי, רק כדי לגלות שבנו הצעיר מוג'תבא בן ה-56, שקיצוני יותר ממנו, נטל את מושכות השלטון.
ביבי הוביל את ישראל למלחמה סופר מוצדקת אך הפך אותה באומנותו הרבה לכזו שרבים לא מבינים את מהותה, מטרתה ואיך בדיוק תכנן לסיימה. זה ביבי קלאסי: לרוץ לספר לחבר'ה על הנצחון, במקום להתמקד במטרות החשובות
נתניהו בתחילת המלחמה היה צריך להתייצב בפני הציבור הישראלי ולתת לו את נאום ה"דם יזע ודמעות" שלו. להסביר שאי אפשר היה להשלים עם המצב הנוכחי שבו לאיראן יש מספיק אורניום מועשר כדי להגיע לעשר או 11 פצצות גרעין. הוא היה צריך להסביר שהמלחמה היא מלחמת אין ברירה בגלל מערך הטילים של איראן ובגלל הנוכחות של חיזבאללה שהולכת ומתחזקת. ואם נתניהו לא היה חושב על נאום שכזה, אז יועציו היו צריכים לומר לו לדבר אל העם ישירות ובכנות.
אלא שאת נתניהו מקיפה כוורת רקובה, מושחתת שרובה נחקרת בחשד לפלילים ואחרים סתם מתגלים כגזענים רמה ז'. הציבור בישראל נאלץ להסתפק בלשכה זחוחה, שעושה עסקים עם מדינות אויב וחשודה בתקיפה ואונס של נשים בישראל. והכוורת הזו היא שכנראה הסבירה לנתניהו - לך תחגוג את "הנצחון", כדי למקסם את האירוע, כדי לשנות במשהו את מה שניכר מהסקרים - רוב הציבור בישראל רואה בראש הממשלה שלנו ובצדק, כשקרן בלתי נלאה. יתרה מכך אפילו שריו רואים בו שקרן ("שקרן בן שקרן"- ב. סמוטריץ').
אבי יששכרוףצילום: יובל חןנהוג בחלוף חודש לסכם מלחמה או מבצע, אך במקום לקפוץ שוב לשלב הסיכומים אולי כדאי לרגע לפני שמתארים את המלחמה הזו ככשלון או נצחון, לעצור ולהמתין לסופה. יש הישגים משמעותיים בשדה הקרב, פגיעה משמעותית במערך הטילים, בפרויקט הגרעין ועוד. אך כל עוד לא נדע מה עלה בגורלם של 450 ק"ג אורניום מועשר לרמה של 60%, לא נדע אם מטרות המלחמה הושגו.
כל עוד לא נבין מה תוכל איראן בעתיד לעשות מבחינת העשרת אורניום, ייצור טילים בליסטיים ותמיכה בפרוקסיז, פשוט לא נדע אם למלחמה הזו היו פירות של ממש או פירות ביאושים. וכל עוד לא נדע מה יעלה בגורל חיזבאללה בלבנון ועתיד הנשק שבידיו, לא נדע עם תושבי קרית שמונה, מרגליות ושאר יישובי הצפון יוכלו לשוב לבתיהם בבטחה.
