במשך 903 ימים התמודדה אליזבט צורקוב עם מכות, הטרדות מיניות ועינויים מתמשכים, לעיתים עד שאיבדה את הכרתה - שהחריפו מאוד כששוביה גילו על זהותה הישראלית. "לא ראיתי את השמש. הם השתמשו בי כשק אגרוף, תלו אותי מהתקרה והצליפו בי בכל הגוף", היא מתארת לראשונה. בריאיון ל"ניו יורק טיימס", עליו חתום גם כתב ynet ו"ידיעות אחרונות" רונן ברגמן, מספרת צורקוב על שנתיים וחצי בשבי בעיראק, שם הוחזקה בידי "גדודי חיזבאללה" בעיראק, ארגון טרור הפועל בחסות איראנית.
היא מספרת כי ב-21 במרץ 2023, כשנחטפה, תכננה לפגוש מישהי בבית קפה במרכז בגדד. אותה אישה הציגה עצמה בוואטסאפ, ביקשה עזרה - ואמרה שיש להן חבר משותף. כשאותה אישה לא הגיעה לפגישה, היא החליטה לעזוב. בדיעבד, צורקוב אומרת, הבינה שזו כנראה הייתה מלכודת. בזמן שעשתה דרכה, ברגל, למקום שבו התגוררה בעיר לרגל השלמת המחקר לעבודת הדוקטורט שלה באוניברסיטת פרינסטון, כמה גברים אילצו אותה להיכנס למושב האחורי, היא קראה לעזרה וניסתה לברוח - אבל החוטפים הכו אותה ותקפו אותה מינית.
לעיראק היא נכנסה עם הדרכון הרוסי שלה, ולא בפעם הראשונה. גם כשהייתה שם הקפידה להציג את עצמה כאזרחית רוסיה - וזה עזר. החטופים לא ידעו על זהותה הישראלית, וצורקוב מספרת שהם כנראה רצו כופר. אבל לאחר כחודש הם גילו את האמת והאשימו אותה בריגול - טענה שהיא הכחישה, כמו גם גורמים ישראלים שדיברו עם ה"ניו יורק טיימס".
צורקוב מתארת כי התחננה בפניהם שיקראו את הפוסטים שלה שעוסקים בזכויות הפלסטינים ומבקרים את הממשלה בישראל, אבל הם סירבו להשתכנע - וכשלא הודתה שהיא מרגלת, נתלתה ועונתה. היא נאלצה למסור הודאות מפוברקות כדי לעצור את האלימות. אחד הימים הקשים ביותר של העינויים היו ביולי 2023, אז החוטפים שאלו אותה על שירותה הצבאי. היא שיקרה להם, והוכתה שוב ושוב - עד שבסופו של דבר סיפרה את האמת: היא שירתה באמ"ן. בעקבות אותם עינויים, היא איבדה את אחת השיניים.
"לא ראיתי את השמש"
כדי להפסיק את המכות הקשות החליטה להודות במעשים נוספים, אותם בדתה מדמיונה. היא סיפרה לשוביה את השקר לפיו פגשה עיתונאי צרפתי בבית קפה בבגדד שנתיים לפני החטיפה, כדי לארגן הפגנות נגד הממשלה. חטופיה האמינו לסיפור ואיפשרו לה לנוח. מאוחר יותר באותו היום, היא מספרת, "הקולונל", חוטף בכיר, ביקר אותה. הוא מישש את הקעקוע שעל ירכה ואיים עליה באונס. "הוא היה מאוד מלוכלכך, אובססיבי למין", אומרת צורקוב.
את העדות היא מוסרת כשהיא שוכבת במיטה, בקושי מסוגלת לשבת בגלל פציעותיה הרבות. הרשומות הרפואיות שלה מפרטות פציעות נרחבות הקשורות לעינויים הקשים, וקובעות כי היא תזדקק לשיקום פיזי ופסיכולוגי ממושך בשל "הנזקים הקשים והטראומה המורכבת".
במשך כל תקופת השבי שהתה צורקוב רק לצד חוטפים גברים. הם אזקו אותה, תלו אותה מהתקרה והיכו אותה שוב ושוב - עד שאיבדה את הכרתה. הם חשמלו אותה ואילצו אותה לשבת או לעמוד בתנוחות שפצעו קשות את גבה וכתפיה. כשהיא איבדה את הכרתה בסופו של דבר, הם שפכו מים על פניה כדי שהעינויים יוכלו להתחדש בעודה ערה ומודעת לנעשה.
סרטון אות החיים של צורקוב, נובמבר 2023
רק ב-5 ביולי 2023, אחרי שהחוטפים כבר גילו את האמת על שירותה הצבאי, פרסמה ממשלת ישראל הצהרה על הימצאותה של צורקוב בשבי בעיראק. הממשלה הטילה את האחריות לביטחונה וחייה של צורקוב על ממשלת עיראק, וכחודש לאחר מכן היא מספרת שהועברה למתקן אחר. היא הייתה במצב קשה מאוד אבל מאותו רגע היא הוחזקה בידי שובים חדשים שטיפלו בפציעותיה. הם הביאו לה ספרים, מחברות וטלוויזיה - וגם מילון בערבית. אפילו כמות האוכל גדלה. האח הרפואי שליווה אותה לאחר המעבר הציע לה לכתוב על העינויים שעברה כתרגיל טיפולי, אך מפקד השובים שנחשף לעדויות אמר שלהכות נשים זה "חראם", והיא נאלצה לספר שההודאה הייתה שקרית.
ביוני 2024 הם אפילו איפשרו לה לצאת אל חדר האמבטיה והמטבח במתחם - אבל היא עדיין הייתה בבידוד. היא נשארה שם למשך השנתיים הבאות, מבלי לראות את השמש. גורמים בישראל ובארצות הברית מאשרים כי לפי המידע שבידיהם בתקופה הראשונה צורקוב עברה עינויים קשים. הם אומרים שבאתר השני, בו התנאים היו טובים יותר, אליזבט צורקוב שהתה בבסיס של "גדודי חיזבאללה" סמוך לגבול עם איראן, באזור שאינו בשליטת ממשלת עיראק. היא מתארת שבמהלך המלחמה של ישראל ואיראן כמה מהתקיפות היו "קרובות מספיק כדי להרעיד את הבניין".
המיליציה שהחזיקה בה דרשה מאות מיליוני דולרים ככופר, אך הדבר לא נלקח ברצינות על ידי גורמים בישראל ובארה"ב. בנובמבר 2023, כארבעה חודשים אחרי שנחטפה, היא הופיעה לראשונה בסרטון ששודר בטלוויזיה העיראקית והיווה הוכחה שהיא עדיין בחיים. בסרטון היא נראית ישובה על ספה. היא סיפרה בעברית כי היא עובדת עבור המודיעין הישראלי וה-CIA, כפי ששוביה הורו לה, אך השתמשה במסרים מוצפנים כדי לתאר את היחס האכזרי שחוותה.
צורקוב טענה בסרטון כי התגוררה בשכונה בשם גן החשמל כדי לאותת שחשמלו אותה, ואף המציאה שמות ל"מפעילים" שלה באגף המודיעין. כך למשל טענה שקיבלה פקודות מ"איתן נואימה" (Ethan Nuima - E. Nuim), מה שנשמע כמו "עינויים". דבריה לא שולבו בסרטון שפורסם בתקשורת, אך בסופו של דבר היוו הוכחה לכך ש"גדודי חיזבאללה" חטפו והחזיקו בה. למרות שהכחישו את עצם החטיפה של צורקוב, בארגון הטרור טענו חשפו את זהותו של הסוכן "איתן נואימה", מבלי לדעת שמדובר בבדיה.
בתחילת חודש ספטמבר השנה הועברה צורקוב מהמתקן בו הוחזקה למקום אחר, כשעיניה מכוסות. היא מתארת ששוביה לא הכינו אותה מראש, והמעבר היה פתאומי. היא השאירה מאחור את המחברת בה כתבה את כל הממצאים שאספה בשבי ותכננה להשתמש בהם לדוקטורט שלה. למחרת הועברה שוב, ונמסרה לידיו של פקיד ממשל עיראקי. הוא לקח אותה לקבלת טיפול רפואי, לראשונה בידי נשים, ודיבר איתה באנגלית. כשסיימה את הבדיקות הראשוניות נפגשה עם מארק סאוויה, שליחו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שליווה את צורקוב לקפריסין - משם הוטסה לישראל. "אם הם (ארה"ב) לא היו פועלים בנחישות - הייתי מתה", היא אומרת.
