פחות משלוש יממות ליום הבוחר, הבחירות בישראל מעוררות עניין רב גם בעולם, שם עקבו בארבע השנים האחרונות אחר הנעשה במדינה וניסו להבין את התהליכים המתרחשים בה - מימי המחאות סביב המהפכה המשפטית, דרך טבח 7 באוקטובר והמלחמה הרב-זירתית שפרצה בעקבותיו, וכללה גם את הסבבים מול איראן שהשפיעו על שוק האנרגיה העולמי.
בסקירה של חלק מהאתרים המובילים ניתן להיתקל בכתבות פרופיל על יו"ר ישר! גדי איזנקוט והתמקדות בשסע המעמיק בציבור הישראלי, דרך ניתוחים של מצבו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, עבור בטענות שמדובר בבחירות המכריעות בהיסטוריה של המדינה, ועד להתמקדות בזווית העדתית של הבחירות - והחלטת רבבות ישראלים לטוס ארצה כדי להשפיע על עתיד המדינה.
- בחירות 2026 ב-ynet: כל העדכונים, הסקרים והסרטונים בסיקור מקיף
- עדכוני בחירות שוטפים גם בערוץ הוואטסאפ של ynet - להצטרפות לחצו כאן
ברשת CNN האמריקנית בחרו לפרסם שלושה ימים לבחירות כתבת פרופיל על יו"ר מפלגת ישר, שנתפס כמועמד המוביל של "גוש השינוי". הפרט הראשון שמודגש כ"נכס" של איזנקוט - הוא העובדה שהוא "אינו נתניהו", ועובדה זו לבדה מספיקה עבור רבים מבעלי זכות ההצבעה. "נכס" אחר שלו, צוין בכתבה, הוא מוצאו - שהובלט באופן משמעותי בשערורייה נוספת שיצר מגיש ערוץ 14 ינון מגל, שהשווה את הרמטכ"ל לשעבר ל"קוף שמאחוריו אשכנזים אליטיסטים". באמצעות הסערה בעקבות הדברים, הזרקור הופנה בכתבה לסיפורו המשפחתי של איזנקוט, בצל התמיכה המסורתית שלה זוכה מפלגת הליכוד בקרב מזרחים.
תל אביב
(צילום: AP Photo/Oded Balilty)
למרות שהוא עצמו כמעט שלא עוסק בהיותו אחד מתשעה ילדים לזוג מהגרים ממרוקו, רבים סבורים שזו אחת מנקודות המשיכה של איזנקוט, שהפך מדמות פוליטית שזוכה למספר חד-ספרתי של מנדטים בסקרים לפני כשנה, למועמד המוביל לרשת את נתניהו ולהפוך לראש הממשלה המזרחי הראשון מאז קום המדינה. לצד ניסיונו הדל בפוליטיקה, מוזכר גם עברו הצבאי שנמשך ארבעה עשורים, במהלכם טיפס עד לתפקיד הרמטכ"ל. בין התחנות המרכזיות בהמשך הדרך הקצרה יחסית מוזכרת כניסתו לממשלה בעקבות המלחמה לצד בני גנץ, והמחיר הכבד ששילם במלחמה - נפילת בנו גל שהובילה אותו להתחייב מעל קברו שהמחיר לא יהיה לשווא.
הובלתו של איזנקוט בסקרים, כך נכתב, הן כמפלגה הגדולה בישראל והן בהתאמה לראשות הממשלה, לא מבטיחים כמובן ניצחון בשל אתגר הרכבת הממשלה. על רקע זה מוזכרת גם העובדה שאיזנקוט לא שולל ממשלת מיעוט. בניסיון לאפיין את ההבדלים בינו לבין נתניהו - בכתבה מנתחים כי הוא שונה מנתניהו "בסגנון, באופי וגם במזג", בעוד שהקמפיין שלו מציג אותו כ"לוחם מאחד" תחת הסלוגן "ישר!", זכר לאמירתו של אלי שרעבי על החטופים: "זה לא ימין ולא שמאל, זה ישר". לצד זאת מדגישים ב-CNN כי עמדותיו בסוגיות ביטחוניות דומות לאלו של נתניהו, הוא תמך במלחמה בזירות השונות, למרות שביקר את נתניהו על היעדר אסטרטגיה מדינית שתלווה את ההישגים הצבאיים.
"המזרחים - מרכז הכובד"
ב"וול סטריט ג'ורנל" פורסמה כתבה נרחבת שעוסקת בשד העדתי, בשונה מהמסגור הקלאסי של הבחירות בעולם שמתמקד במלחמה בעזה, בעימות מול איראן או בסכסוך הישראלי-פלסטיני. תחת המסגור העדתי, מדגישים בכתבה את מוצאו האשכנזי של נתניהו מול מוצאו המזרחי של איזנקוט, ואת האפשרות שלקול המזרחי יהיה תפקיד משמעותי בקביעת גורל בחירות 2026. המזרחים בישראל מתוארים כמי שהפכו ל"מרכז הכובד" ולמפתח להבנת המדינה.
שלט קמפיין של איזנקוט
כתבת העומק חוזרת למקורות ומציגה את המעברות והיחס המפלה למזרחים שעלו לישראל, ועד למגמות השונות בהווה, אחרי שלושה דורות של נישואים מעורבים. בצל תמיכתם המסורתית בליכוד, שהחלה עם ניצחונו של מנחם בגין ב-1977 ונמשכה לאורך כמה עשורים עד הבחירות האחרונות, מצוין כי האתגר של איזנקוט הוא בערעור המגמה הזו. אם לפוליטיקאי אמריקני היה את הרקע של איזנקוט, כך נכתב, הוא היה בונה קמפיין סביב הילדות בשכונה קשה באילת ועד הצמיחה בשורות הצבא כמח"ט גולני וכרמטכ"ל שאיבד את בנו במלחמה. אך מודגש שאיזנקוט בוחר להצניע את הרקע שלו, מציין שלא התמודד עם קיפוח ומבהיר שמוצאו של אדם אינה סיבה לבחור בו.
בין הסיבות לכך שמוצאו אכן עלול שלא לסייע לו, מוזכרת העובדה שהוא מזוהה עם השמאל ועם המוסדות שרבים סבורים שהיו אחראים לקיפוח, כשבראשם בית המשפט העליון שמייצג לפחות עבור חלק מהמזרחים את האליטה האשכנזית. בכתבה מוצגת טענה שקולותיהם של המזרחים שמביעים אמון במוסדות המדינה, אלה שלא ידברו על ה"דיפ-סטייט", הם אלה שעשויים להכריע את הבחירות - שכן עבורם איזנקוט הוא "משלנו". כך או כך, מציינים ב-"ג'ורנל", "המזרחים כבר ניצחו" ללא קשר לזהות המנצח בבחירות - זאת בשל התנועה ימינה של המפה הפוליטית בישראל, לפחות בסוגיה הביטחונית, בעקבות טבח 7 באוקטובר.
האם לנתניהו ה"קוסם" נשארו טריקים?
בכתבה מקיפה ב"גרדיאן" הבריטי התמקדו בניסיון של איזנקוט להבליט את ההבדלים בינו לבין נתניהו, ובאתגר הגדול של יו"ר "ישר!" - לנצח את הדמות הדומיננטית בפוליטיקה הישראלית מאז שנות ה-90. מאחורי שם המפלגה (ישר!) ומשמעותו, דרך ההבטחות של איזנקוט למדינה "ללא שקרים", ל"אחריות" ולהגבלת כהונה מאחר ש"כוח משחית" - נמצא צילו של נתניהו גם כשאיזנקוט לא נוקב בשמו.
גם בבחירות 2026, המחנות מוגדרים על פי "ביבי" ו"אנטי-ביבי"
(צילום: ABIR SULTAN / POOL / AFP)
גם ב"גרדיאן" מציינים כי בבחירות 2026 המחנות שוב מוגדרים על פי "ביבי" ו"אנטי-ביבי", למרות שבגוש מתנגדי נתניהו לא מעט פוליטיקאים שעבדו איתו בתפקידים שונים לאורך השנים. חרף התחזקות הימין הקיצוני בדמות "עוצמה יהודית", מציינים בעיתון הבריטי שלמרות שאיתמר בן גביר נתפס בימין כ"ירח עולה" - נתניהו הוא עדיין "השמש". מלבד עמידותו הפוליטית לאורך כמה עשורים, מציינים ב"גרדיאן" את הניסיון של נתניהו לעצב את הנרטיב סביב הבחירות באמצעות קמפיין "ימין או פלסטין", זאת למרות שבגוש השינוי יש אנשי ימין המתנגדים באופן מוצהר להקמת מדינה פלסטינית.
בין השאר, מוצגת בכתבה השאלה כיצד ייתכן שנתניהו עדיין מועמד מרכזי לראשות ממשלה אחרי האסון ב-7/10 - האסון הגדול ביותר בתולדות המדינה - כמו גם ההשלכות הקשות של המלחמה והפרה של שורת התחייבויות: נתניהו התחייב "לחסל את חמאס", הבטחה שהוא לא עמד בה ולא הצליח לפרק את ארגון הטרור מנשקו. גם תוכנית הגרעין האיראנית לא הושמדה, למרות ההבטחות. לצד זאת, ישראל חוותה פגיעה קשה במוניטין הבינלאומי שלה וסובלת מבידוד הולך וגובר, ולכך ניתן להוסיף את ניסיונות קידום המהפכה המשפטית. כתשובה, מציגים ב"גרדיאן" את הנאמנות של תומכיו שנבנתה במשך שלושה עשורים, את יכולתו של נתניהו "לשלוט בנרטיב" ואת ניסיונו העצום בפוליטיקה. למרות שהוא מוצג כ"קוסם פוליטי", ב"גרדיאן" נשאלת השאלה האם הקדנציה הסוערת האחרונה תהיה גם האחרונה של נתניהו.
ישראל "עייפה ומקוטבת"
גם ב"ניו יורק טיימס" התמקדו בנתניהו וביכולת שלו "להמציא את עצמו מחדש", ותהו אם זה יספיק כדי לנצח בבחירות. למרות שמציינים כבר בפתח הכתבה שהוא נראה בימים אלה "חיוור ורזה מהרגיל", גם בקמפיין הנוכחי הוא מדלג בין קניונים ומוקדים שונים בניסיון לשכנע מצביעים. הציבור הישראלי מתואר כ"עייף ומקוטב" בתום ארבע שנים של מהפכה משפטית ומלחמה כואבת. למרות גילו (77) והיותו האדם שכיהן הכי הרבה זמן בתפקיד ראש הממשלה בתולדות המדינה, ב"טיימס" מדגישים שכתם 7 באוקטובר ידבק לתמיד בקריירה הפוליטית של נתניהו - ומסבירים שהמוניטין שלו כ"מר ביטחון" נפגע אנושות באותו יום ארור.
לא "משלהב את ההמונים", אך מתואר כ"פרגמטי". איזנקוט
(צילום: זיו קורן)
נוכח האירועים חסרי התקדים של 7 באוקטובר והמלחמה, נטען ב"טיימס" שנתניהו "המציא את עצמו מחדש", ובחר בדרך הפוכה מהדוקטרינה הביטחונית שהייתה נהוגה בישראל: במקום מלחמות קצרות, הוא הוביל מלחמה שהפכה לארוכה בתולדות המדינה בשלל זירות, בין השאר באיראן לצד ארה"ב. במקביל, גם ביו"ש הוא אפשר את הרחבת ההתנחלויות ותחת כהונתו האחרונה חלה עלייה בפשיעה הלאומנית. העיתונאית מזל מועלם מתארת בפני ה"טיימס" כי נתניהו "הבין שהוא חייב להשתנות אם ברצונו לשרוד פוליטית וכדמות היסטורית". לדבריה, "הוא הרג את ביבי הישן והציג אחד חדש בפני העולם".
גם ב"טיימס" מציגים את הבחירות ככאלה שנתפסות בעיני רבים בתור "הגורליות בהיסטוריה של המדינה ", ונתניהו עצמו מתואר כ"מאסטר פוליטי" עם בסיס רחב של תומכים. עם כ-20 שנות כהונה מצטברות בתפקיד רה"מ, מדגישים ב"טיימס" את סוגיית האחריות, והעובדה שנתניהו וממשלתו לא לקחו אחריות על הטבח, ובמקום זאת האשימו ש"לא העירו" את ראש הממשלה. לבסוף, בעיתון האמריקני מונים כמה סוגיות בכהונת נתניהו שמהוות עבורו אתגר בבחירות: המחיר הכבד של המלחמה על הציבור ועל הכלכלה בישראל, הקיטוב בחברה הישראלית ופועלו של נתניהו לטובת חוקי השתמטות עבור החרדים, כמו גם המהפכה המשפטית, ובעיני רבים היא חלק מ"מלחמה אישית" שלו נגד מערכת המשפט בעקבות תיקי האלפים.
"עכשיו או לעולם לא"
ב"קוריירה דלה סרה" האיטלקי קבעו בנחרצות שאלה הבחירות "הכי חשובות בקרוב ל-80 שנותיה של ישראל". בין השאר מונים בעיתון את הטבח הקשה והמלחמה הארוכה והרב-זירתית שעדיין לא הסתיימה; המלחמה מול איראן שהופרדה כזירה משמעותית שעוד עתידה להתלקח; והשינויים הדמוגרפיים בישראל בעקבות שיעור הילודה בציבור החרדי, כמו גם הסוגיה הפלסטינית. בעקבות נקודות אלה, נטען שבקרב מי שמגדיר את עצמו כאופוזיציה לנתניהו רואים את המצב הנוכחי כ"עכשיו או לעולם לא". בהקשר זה, ב"טלגרף" הבריטי כתבו על "רבבות ישראלים שחוזרים לישראל כדי להצביע".
ההכנות לבחירות: "עכשיו או לעולם לא"
(צילום: REUTERS/Ronen Zvulun)
בעיתון האיטלקי מתארים את הבחירות ב-27 באוקטובר כמשאל עם סביב השאלה האם נתניהו נתפס בסופו של דבר כדמות משמעותית על הבמה הגלובלית. בנוסף, נטען שנתניהו "נלחם על הישרדותו הפוליטית אבל גם כדי להימנע מהכלא", ומזכירים את האישומים נגדו בתיקי האלפים. יריבו העיקרי, איזנקוט, מתואר כפחות כריזמטי, וכאדם שלא "משלהב את ההמונים" או מדבר אנגלית שוטפת כמו נתניהו, אלא כדמות שנשענת על פרגמטיות ועל השאיפה של המדינה "לשוב לנורמליות".
בתום מעבר על המצב בסקרים ועל הקיטוב בציבור הישראלי, בעיתון מציינים כי סוגיית החרדים וגיוסם לצבא, כמו גם שאלת המהפכה המשפטית והצורך לבחור שופטים לבית המשפט העליון, יעמדו במוקד ביום שאחרי הבחירות.
