"יש לנו דעות שונות ואנחנו גאים בזה", אמר אמש (ראשון) נפתלי בנט, בפתח מסיבת העיתונאים החגיגית שבה הכריז רשמית על החיבור המפתיע עם יש עתיד והעומד בראשה, יאיר לפיד.
חיבורים הם עניין שגרתי במערכת הפוליטית, ובטח לפני בחירות. אבל את החיבור הזה נדמה שאף אחד לא צפה. סמוך לשעה 16:00 בצהריים הודיעו השניים על מסיבת עיתונאים משותפת ועל איחוד שאותו הסבירו מאוחר יותר כחיבור של ערכים - למרות שלא על כל הסוגיות הם מסכימים.
מסיבת העיתונאים של בנט ולפיד
(צילום: ליאור שרון)
שתי שאלות גדולות עולות מהמהלך:
הראשונה: למה עכשיו? בשלב כל כך מוקדם - חצי שנה בדיוק לפני הבחירות (אם הן לא יוקדמו) - וכשמרכיב השחיקה ישחק לרעתם.
השנייה: איך קורה שאחרי שבנט שכנע שוב ושוב כי הניצחון יבוא מימין, הוא חובר למועמד המרכז-שמאל ובכך עשוי להרחיק מצביעים פוטנציאליים שרצו לערוק מהליכוד.
מורן אזולאי על האיחוד של בנט עם לפיד
גם אחרי מסיבת העיתונאים שתי השאלות הללו נותרו פתוחות ויציבו בדרך לא מעט אתגרים גדולים. כבר עם חזרתו לחיים הפוליטיים הבין בנט שהאתגר הגדול הוא לרכך את הימין. אחרי הקמת ממשלת השינוי - ביחד עם מנסור עבאס - והפרת ההבטחה שהובילה את לפיד לראשות ממשלה (גם אם זאת ממשלת מעבר), לבנט היה ממילא קרדיט מצומצם בימין. הקרדיט הזה הצטמצם עוד יותר בקרב הקהל הזה, ובנט משנה כיוון.
תוכנית העל שלו היא הסקר הראשון שיצביע על כך שהוא יותר גדול מנתניהו. הוא סבור שהדבר ייצור סחף חיובי לכיוונו וגם יעניק לו כבר מעכשיו מעמד נוח מבחינה בינלאומית גם מול הממשל האמריקני ובכלל. אבל לא בטוח שהדבר יהיה כל כך פשוט, ולא בטוח שהחיבור יביא את התוצאה המיוחלת.
המטרה המשנית של בנט היא לאלץ את גדי איזנקוט לבוא אליו - אלא שגם כאן יש התנגשות עם מה שחתר אליו קודם. בנט חזר והדגיש עד כמה חשוב שאיזנקוט יגיע בטוב ובנפש חפצה, שירגיש שותף ולא נשרך. אלא שבמהלך הזה הוא אולי יגרום לאיזנקוט להגיע - אבל באווירה של טעם מר, שיהיה קשה לשנות.
יכול להיות שבנט יצליח להתברג כמפלגה הגדולה, וייתכן שאיזנקוט בסוף כן יחבור אליו - אבל הדרך עוד מלאה בעיקולים חדים ובתוכנית מגירה אחת: אם השותפות הפוליטית לא תצלח למרות האווירה הטובה ויחסי הידידות בין השניים, הם תמיד יוכלו להתפצל בכנסת לשתי סיעות נפרדות ולשמר את המסגרת המפלגתית המקורית, כאילו שהאיחוד לא קרה.
פורסם לראשונה: 22:57, 26.04.26
