ריח הפריימריז באוויר, אנחנו כפסע... לא, לא מהניצחון המוחלט. שום ניצחון לא נראה באופק. אנחנו כפסע מהבחירות הקרבות.
כל התוכניות של ביבי מסתבכות והולכות. החיזבאללה מפר את "הפסקת האש", זו שמעולם לא נפסקה שם, יורה על הישובים, ילדים מסתתרים מתחת לשולחנות כשידיהם על ראשם בשעה שרחפנים פוגעים בסמוך לבית הספר וחיילים נפגעים, נהרגים מבלי יכולת להגן על עצמם. ולוחם בגדוד 13 בגולני, סמל ליאם בן חמו מהרצליה רק בן 19, נהרג, עוד 12 לוחמים נפצעים. מציאות הזויה. יום חמישי האחרון.
מציאות הזויה? לא בשביל שרי הליכוד, וחברי הכנסת אשר באותו יום ממש, באותן שעות, חגגו באירוע העדלאידע באילת, שהם קוראים לו "ליכודיאדה" כאילו כלום. פסטיבל של שמחה וחגיגות, קונפטי ודוכני אוכל, מוזיקה רועשת עם זמרירים של המועמדים שמתנשקים ומתחבקים זה עם זו, כולל הצדקת שומרת הנגיעה עדית סילמן. כמובן שבאילת יש גם שופינג ללא מע"מ, איזה כיף, בריכת שחיה, ומזג אוויר אידאלי סידר בורא עולם.
והירי הבלתי פוסק בצפון? טוב, זה רחוק מאילת. רחוק מהפריימריז. מה להם ולזה. כמה מהם בכלל ביקרו שם בצפון הרחוק הזה. ואם באו פעם או פעמיים, האם נתנו פתרונות? תקציבים? תשאלו את ראשי הרשויות שם, חלק גדול מהם אנשי ליכוד. התשובה ידועה. שום דבר. ממשלה מנותקת. שרים מנותקים שאינם מתפקדים.
מה עוד היה לנו
ומה עוד היה ביום חמישי? פרסום תוצאות מבחני תנופה באנגלית ובשפת אם לתלמידי כיתות ט' . ומה התוצאות? באנגלית רק 22 אחוז עומדים בדרישות שקבע משרד החינוך עצמו, ובשפת אם רק 38 אחוז עומדים בדרישות של תכנית הלימודים. אלה תוצאות קטסטרופליות. אלה כבר אינם אורות אדומים. אלה רמזורים בוהקים המאותתים על סכנה של ממש לעתידה של מדינת הסטארט-אפ, וזאת מבלי להזכיר את אלימות הנוער.
נכון. יש הרבה סיבות לכישלון הזה של קיש, שר החינוך בשלוש וחצי השנים האחרונות. תירוצים טובים פחות או יותר יש תמיד. אבל באותו יום ממש, קיש חגג בליכודיאדה. הוא לא כינס את בכירי משרדו לדיון חירום. לא כינס מסיבת עיתונאים. הוא נסע לפריימריז בחפליאדה באילת, כדי לוודא שייבחר במקום גבוה, להתחכך בפעילי הליכוד. איזו בושה. רוצים עוד בושה? עוד חנפן?
כמה מהם בכלל ביקרו שם בצפון הרחוק הזה. ואם באו פעם או פעמיים, האם נתנו פתרונות? תקציבים? תשאלו את ראשי הרשויות שם, חלק גדול מהם אנשי ליכוד. התשובה ידועה. שום דבר. ממשלה מנותקת. שרים מנותקים שאינם מתפקדים
יו"ר ועדת חוץ וביטחון בועז ביסמוט, בעודו חוגג, מתחבק, מסתחבק, מתלקק, פרסם משם, מאילת, מהחפליאדה, הודעת תנחומים על נפילתו של ליאם בן חמו ז"ל. אין בושה.
בצפון מלחמה ובאילת חגיגה
אז בצפון מלחמה, ובאילת חגיגה, עם חברות הקבינט מירי רגב וגילה גמליאל, חברי ממשלת אסון ה-7 באוקטובר, ואף אחד לא מתבייש.
וכך, בשעה שנתניהו הופך את מדינת ישראל בפועל למדינת חסות אמריקנית, ידי הצבא כבולות, למרות שביבי ממשיך לדקלם : "הוריתי" "הנחיתי", יחד עם שר הביטחון הבובה שלו, שיקולי הביטחון מנוהלים מושינגטון בניגוד גמור לאינטרס הישראלי.
לימור לבנתבאדיבות הקרן לרווחת נפגעי השואהלא הייתי מעודי בליכודיאדה המבישה הזו. טוב ששאלתם, אולי אין בה רע בימים כתיקונם, למרות שעולים סימני שאלה רבים לגבי המימון שלה. אבל, בימים בהם תושבי הצפון לא נושמים בין הרחפנים והטילים אבל הגדירו אותם כאזור ירוק, כלומר ילדיהם יכולים ללכת לבתי הספר, כאשר הם בסכנת חיים כל שנייה, אני שואלת את עצמי האם החוגגים המנותקים שם במנותקיאדה באילת היו שולחים את ילדיהם.
כשאלה מקבלי ההחלטות, יש לכולנו סיבה לדאגה. שיישארו באילת וישאירו לאחרים לנהל את המדינה מירושלים.
