לפני כמה שבועות, ביום שבו דנה ממשלת ישראל בפיטוריו של רונן בר, זכיתי להיות נוכח בטקס חילופי מפקדים באחד האגפים של השב"כ, לנוכח היכרותי מימי השירות הסדיר עם אחד המפקדים. בשלב מסוים עלה לדבר ראש השב"כ. כמעט כל הנוכחים היו אנשי "הדרג הלוחם" בשירות, כאלה שלקחו חלק במבצעים מסמרי שיער שאף תסריטאי לא יכול להמציא, כולל במבצעים לחילוץ בני ערובה בעזה.
הכותרת
המשברים הגדולים של שב"כ מאז קום המדינה - והשיקום
32:02
אנשים שרק מילה אחת יכולה לתאר אותם נאמנה: גיבורים. בעברו רונן בר היה מפקדם של הלוחמים הללו והוא עצמו היה אחד מהם. יש מי שיאמר שמדובר היה בקהל "מכור", ועדיין. כאשר עלה רונן בר לנאום, קשה היה שלא להבחין בהערצה של האנשים הללו למפקדם. הם קיבלו אותו במחיאות כפיים סוערות והוא דיבר על כך שכל לוחם באגף הזה חווה את הכישלון, את אי ההצלחה, אך צריך לדעת לקחת על כך אחריות ולתקן. אכן זו התרבות הארגונית של השב"כ במשך לא מעט שנים (למעט מקרים בודדים כמו קו 300), ורונן בר הפגין זאת היום.
אפשר לנחש שאת מסורת "קבלת האחריות" או אמירת האמת קיבל רונן בר כבר בשירותו הסדיר בסיירת מטכ"ל. אלא שכאשר מסתכלים על ראש הממשלה בנימין נתניהו והיסטוריית אי אמירת האמת שלו, קשה קצת להאמין שהשניים, בר ונתניהו, שירתו באותה יחידה צבאית. יחידה שבה לא רק כוח הרצון וההתמדה הם הכרח לכל מי שמבקש להיות בה לוחם, אלא גם אמינות ודיווח אמת למפקדים ולפקודים. כל מי ששירת ביחידות מסוג זה, מכיר את הטקס הקבוע, שבו אם פישלת, עליך לדווח. לקחת אחריות. באימונים או במבצעים, מהקטן ועד הגדול, שלאחריהם ייערך תחקיר מדוקדק שבו המפקדים והלוחמים יסבירו היכן טעו והיכן כשלו, והיכן גם הצליחו. נתניהו, אולי בגלל לימודיו בארה"ב, הספיק לשכוח את המסורת הזו. רונן בר לא.
כל מי ששירת ביחידות מסוג זה, מכיר את הטקס הקבוע, שבו אם פישלת, עליך לדווח. לקחת אחריות. באימונים או במבצעים, מהקטן ועד הגדול, שלאחריהם ייערך תחקיר מדוקדק שבו המפקדים והלוחמים יסבירו היכן טעו והיכן כשלו והיכן גם הצליחו
בניגוד לטענת אנשי נתניהו ושופרותיו, בר לא נאחז בקרנות המזבח ולא ניסה לנהל שום מאבק פרטי, אלא נלחם בשביל הארגון ובשביל המדינה של כולנו. על מנת שלא להפוך את מדינת ישראל לדיקטטורה, על מנת שהמנהיג לא יהיה מעל החוק אלא יציית לו. בר שניהל לא מעט קרבות עם המסוכנים שבאויבי ישראל, שהשתתף כלוחם בעשרות אם לא מאות מבצעים תוך סכנת חיים תמידית, נלחם בשבועות האחרונים קרב שאינו מורגל בו, מול מכונת רעל פרועה וחסרת רסן שהתירה את דמו. מול צבא של שופרות שכל תפקידם להותיר את בנימין נתניהו בתפקידו והם יעשו כל דבר כדי לוודא זאת. הם הפכו את בר, גיבור של ממש בכל קנה מידה, לגרוע באויבי ישראל ואיבדו כל רסן.
אבי יששכרוףצילום: יובל חןאלא שעתה המעשה של בר מבליט עוד יותר את כישלונו המזהיר של בנימין "לא שמעתי, לא ראיתי, לא העירו אותי" נתניהו. האיש מראה לכולם איך לא פועל מנהיג. איך הוא נמלט מקבלת אחריות. בסופו של קרב כושל, נהוג שהמפקד מקבל אחריות ואומר כשלתי, כדי לחפות על חייליו. נתניהו מצביע על כל "חייליו", ואומר "הם כשלו. אותי בכלל לא העירו". זו אינה מנהיגות, זו בושה.
דווקא כעת, כאשר לא נותרו מסביב מפקדים או בכירים שהיו חלק משבעה באוקטובר, הכישלון המהדהד של נתניהו יבלוט יותר מכול. ההחלטה לממן את ארגון הטרור באמצעות כסף של מדינה תומכת טרור, ההתעלמות מאזהרות של ראשי מערכת הביטחון, מהדרישה לחסל את ראשי הארגון וכמובן העובדה שאִפשר לקטאר, מדינה תומכת אחים מוסלמים, אחיזה בלשכתו - בסופו של דבר אפילו נתניהו "הקוסם" לא יצליח לחמוק מלשלם על כל אלה, ועל הכישלון הנורא ביותר שחוותה המדינה מאז הקמתה.
