בין החטופים ששוחררו היום, במבצע "דלתות שמיים", הייתה עדינה משה (72), אמא לארבעה וסבתא ל-12. עדינה, שנחטפה מהממ"ד בביתה שבניר עוז בבוקר מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר, הועברה לבית החולים וולפסון. בעלה סעיד ז"ל נרצח על ידי מחבלי חמאס, בדיוק 50 שנה אחרי שאחיו ששון נפל בקרבות במלחמת יום כיפור.
"דיברתי עם בעלי ופתאום אני רואה את התמונה ואומרת: הנה היא"
(צילום: שמוליק דודפור, ירון ברנר)

בנו של ששון, יריב, סיפר בעבר כי באותו בוקר "הדודים שלי הסתגרו בממ"ד עד בערך 9:45 בבוקר, אז המחבלים פוצצו את החלון ודרכו רצחו את דוד שלי וחטפו את הדודה עדינה". לאחר מכן ראו את עדינה בין שני רוכבי אופנוע נחטפת לעזה.
היום עם תחילת פרסום התמונות של החטופים באמבולנס של הצלב האדום באזור מעבר רפיח, זיהו תושבי ניר עוז השוהים בבית מלון באילת את חברות הקיבוץ מרגלית מוזס ואת עדינה. כלתה של עדינה, קורין, וחמישה מנכדיה שוחחו איתנו ממלון ים סוף באילת, יחד עם ילדיה.
1 צפייה בגלריה
סעיד ז"ל ועדינה משה
סעיד ז"ל ועדינה משה
סעיד ז"ל ועדינה משה
(צילום: באדיבות המשפחה)
אחד מנכדיה, ארז, סיפר על הגעגועים לסבתו עדינה. "אני רוצה כבר לחבק אותה ולדעת שהיא בריאה והכול בסדר. התרגשתי מאוד ואני ממש שמח שהיא חוזרת", אמר ארז, וסיפר כי הוא רוצה שהיא תבשל לו קובה. הוא הוסיף: "אני שמח אבל אני עדיין קצת עצוב שיש לי שני חברים, איתן יהלומי וארז קלדרון שהם עדיין בעזה, אבל אני מחכה להם כמו שהשרשרת הזאת אומרת, עדיין יש לי חצי לב בעזה. יש לי שני חברים שנחטפו".
קורין כלתה אמרה כי "גם אנחנו היינו באירוע, וחווינו את הכול, אז כמובן שבימים הראשונים אנחנו בעצמנו היינו צריכים לשקם את עצמנו ולהתאושש מכל הטראומה הזאת. ברגע שקצת הצלחנו להרים את עצמנו אז התחלנו לדאוג לסבתא ולחשוב מה אפשר לעשות וללכת באמת להפגין ולדבר, ולהצטרף למשפחה שכבר הייתה במאבק מאוד מאוד ממושך מהרגע שהיא שם.
"זה היה מאוד מרגש לצפות בתמונות האלה", הוסיפה קורין. "דיברתי עם בעלי ופתאום אני רואה את התמונה ואומרת: הנה היא. הוא שאל אותי איפה, ואמרתי לו: בטלוויזיה. חיכיתי לקצה חוט הזה כבר, אני מאתמול על קפיץ, אני מחכה שיעברו השעות ואמרתי עד שלא נראה אותה אצלנו זה לא זה, לא עזר לי שאמרו לי ברשימות, הייתי צריכה לראות אותה אצלנו. לפי הצילומים היא נראית במצב טוב, סבתא היא אישה חזקה" .
ארז סיפר גם על כך שפונו לאילת, ותיאר את תחושותיו במהלך האזעקות: "כשהיינו בקיבוץ, בניר עוז, והיה צבע אדום פחות נבהלתי אבל עכשיו בגלל שיש אזעקות, אני חושב על מה שהיה ואני נזכר. לשנייה אני בטוח שיש מחבלים, כי עכשיו כל צבע אדום אזעקה זה מחזיר אותנו לתקופה של המחבלים. לפני שזה היה, לפני ה-7 באוקטובר, כשהיה צבע אדום הייתי בטוח שזה סתם איזה טיל שכיפת ברזל תעצור את זה".