היום (ראשון) אמורה להתכנס הוועדה הציבורית המייעצת לאבטחת אישים, כדי לגבש המלצה בעניין אבטחת ראשי המפלגות גדי איזנקוט ויאיר גולן. בעת כתיבת הדברים טרם פורסמה החלטה. זה אמור להיות דיון מקצועי, חסר פניות, כמעט סטרילי. רק ששניים משלושת חברי הוועדה כבר הגיעו אליו אחרי שחיממו מנועים באולפנים.
שוש רבן, חברת הוועדה, קבעה בערוץ 14 כי עצם פנייתו הישירה של איזנקוט לשב"כ היא "חרפה", כי הוא "יודע שזה אסור". כלומר שאסור לפנות לשב"כ, הממונה על אבטחת אישים, בעניין אבטחת אישים. היא אף הוסיפה שגם אם תאושר לו אבטחה, היא לא תינתן בידי שב"כ.
יו"ר הוועדה, אל"ם (מיל') רונן כהן, תיאר את המהלך כ"התנהלות מאוד קלוקלת" ו"קיצורי דרך ולגנוב סוסים". לא פחות.
כהן לא הסתפק רק בביקורת חריפה על הפנייה לשב"כ בענייני שב"כ, אלא הלך על כל הקופה. בסרטון שהפיצה בסוף השבוע הפעילה הנמרצת למען נתניהו, עמליה עוזר, כינה כהן את איזנקוט "אבי אבות הקונספציה", אמר כי "7 באוקטובר על המצח שלו" ותיאר אותו כמנהיג מסוכן "כי הוא היחידי שלא מסוגל לקחת אחריות" והיחידי "שלא למד כלום". איזנקוט, נזכיר, סיים את כהונתו כרמטכ"ל כמעט חמש שנים לפני הטבח.
אלה אינם שני טוקבקיסטים שיצפו בדיוני הוועדה בטלוויזיה. אלה יו"ר הוועדה ואחת משני החברים האחרים. שניים משלושת הגורמים שיקבלו החלטה.
רמת האיום שהמשטרה קבעה לו הלכה ועלתה. יאיר גולן
(צילום: אלכס קולומויסקי)
ב-2024 עתרה התנועה לאיכות השלטון לבג"ץ בדרישה שיאיר נתניהו יחזור לגור בישראל או שישלם בעצמו את ההוצאות העודפות בגלל שעבר למיאמי. בפסק הדין נכתב כי הוועדה מורכבת מ"שלושה נציגי ציבור הנדרשים לפעול באופן בלתי-תלוי, ולגבש המלצה בהתבסס על שיקולים מקצועיים בלבד". המילים "עצמאות" ו"מקצועיים בלבד" נשמעות נהדר, בעיקר לפני שמדליקים מצלמה.
אחרי שחברי הוועדה כבר פרסמו כתב אישום ציבורי נגד אחד ממושאי הדיון, גם החלטה להעניק לו אבטחה לא תמחק את ניגוד העניינים. שופט שהודיע מראש שהנאשם מסוכן אינו נעשה חסר פניות מפני שבסוף זיכה אותו.
הפוליטיקה נכנסה לוועדה שנועדה להוציא את הפוליטיקה
מנגנון אבטחת האישים נבנה בשכבות. שב"כ, המשטרה, המוסד והמל"ל מעריכים איומים ומציגים חלופות, הוועדה הציבורית מייעצת, ועדת השרים לענייני שב"כ היא שמחליטה. הוועדה הציבורית נוצרה אחרי רצח רבין, כדי להוסיף לתהליך שכבה עצמאית ומקצועית, לא עוד סניף של הקואליציה עם אוזנייה.
ההרכב נועד לבטא בדיוק את האיזון הזה: שלושה אנשי ציבור - בכיר מקצועי או ניהולי בשירות המדינה, גורם ביטחוני בכיר ושופט בדימוס או בעל כשירות מקבילה. הוועדה אמורה לשקול את חומרת האיום, רגישות התפקיד, החשיפה הציבורית, הנזק האפשרי ויכולתם של גופים אחרים לספק מענה.
היא אינה יחידת מודיעין, אינה יחידת אבטחה ואינה הממשלה. תפקידה לקחת את החומר המקצועי ולתרגם אותו להמלצה עצמאית. כלומר, דווקא משום שהיא אינה מחליטה לבדה, האמון בחוסר הפניות שלה הוא כמעט כל הנכס שהיא מחזיקה.
בתחילת 2023, זמן קצר אחרי שממשלת נתניהו הוקמה, היא החליפה את הרכב הוועדה ושינתה את כללי הכהונה. במקום תקופה קבועה של שלוש שנים, כהונת חברי הוועדה מסתיימת בתוך 120 יום מכינון ממשלה חדשה. הוועדה שכיהנה אז הוחלפה מיד. המשמעות פשוטה: גוף שנועד להיות חיץ מפני לחצים פוליטיים - קיבל תאריך תפוגה פוליטי.
ממשלת נתניהו שינתה את כללי כהונת הוועדה הציבורית. השבעת הממשלה ה-37
(צילום: אלכס קולומויסקי)
בהמשך התפטר היו"ר מוטי שפירא, לאחר שוועדת השרים התעלמה שוב ושוב מהמלצות הוועדה. במקומו ביקש נתניהו למנות את כהן, פרשן קבוע בערוץ 14, אף שלא היה בעל ניסיון באבטחת אישים.
זו לא רק שאלה של קורות חיים. בראיון ארוך לגדי טאוב הציג כהן את התנהלות הרמטכ"ל וראש שב"כ כחלק מ"ניסיון הפיכה" נגד נתניהו, תיאר בכירים במערכת כשומרי סף שנוטלים לעצמם חופש אסור לפעול נגד הימין והצדיק את חוסר האמון של נתניהו בהם.
מותר בהחלט לאזרח להחזיק בתפיסה הזו. השאלה היא מדוע אותו אזרח נבחר להיות הבלם הציבורי בין הדרג הפוליטי לבין אותם גורמי מקצוע - אחרי שהוא בעצמו הכריע כי אחד צודק, והשני בוגד - ומדוע הציבור נדרש להאמין שבכניסה לחדר הוועדה הוא משאיר את הפאנל בחוץ.
כהן מצידו הסביר ב-i24NEWS שהוא "אזרח ככל אזרח", שאינו נושא משרה ציבורית ופועל בהתנדבות. זה היה הרגע המצחיק של השבוע, ולכן גם העצוב ביותר: יו"ר ועדה ציבורית בת שלושה חברים, שממליצה מי יקבל מאבטחי שב"כ בעשרות מיליוני שקלים, ולא פחות חשוב - מי לא יקבל, גילה שהוא בעצם עובר אורח. התנדבות, מתברר, אינה משרה ציבורית; היא רק מעניקה סמכות ציבורית.
"הליך מסודר", בלי המסמכים הקטנוניים
רבן התגאתה בערוץ 14 שהתהליך "כל כך מסודר": יש פרוטוקולים, שומעים את כל גורמי המקצוע ורק אז ממליצים. אלא שגורם הבקיא בעבודת הוועדה תיאר תמונה אחרת בדיונים על הארכת אבטחת משפחת נתניהו.
לדבריו, גופי הביטחון לא מסרו תחילה המלצות כתובות או טיוטת החלטה, ובכל זאת כהן ורבן ביקשו להתקדם להמלצה. החבר השלישי התנגד להכרעה בלי עבודת מטה, מסמכים וחוות דעת משפטית, ואף בלם ניסיון לכנס הצבעה בזום ללא מזכיר ועדה ויועץ משפטי. בהמשך, לטענת כהן, גובשו עמדות מקצועיות שתמכו בתוצאה.
יו"ר הוועדה חשש שבג"ץ לא יאהב נימוקים שהושמעו בעל-פה
(צילום: אלכס גמבורג)
גם היקף הבקשה לא היה זניח: אבטחה לכל החיים לראש ממשלה לשעבר, אבטחה לכל החיים לרעייתו וחמש שנים לילדיו. לפי אותו גורם, דווקא נציג הציבור השלישי דרש שהוועדה לא תאמץ התחייבות של שנים ועשרות מיליוני שקלים בלי מסמך מקצועי שאפשר יהיה להגן עליו בבג"ץ.
אם התיאור מדויק, לא גורמי הביטחון היו אלה שהאיצו בוועדה: יו"ר הוועדה היה זה שניסה להזיז את גורמי הביטחון לספק לו משהו בכתב מחשש שבג"ץ לא יאהב נימוקים שהושמעו בפורום אפלולי בעל-פה.
ההבדל קטן רק למי שסבור שבלמים הם אביזר קישוט. הפער הזה דורש בירור, לא תרגיל באמונה. או שההליך נשען על המלצות מסודרות, או שניסו להחליט ורק אחר כך לסדר את הניירת.
האיום היה ממשי. הסיפור סביבו ממשיך להשתנות
שב"כ פעל אמש נגד המדיניות של הצנזורה לאסור פרסום של איזשהו פרט, ענה לשאלת עמית סגל ואישר כי היה "איום משמעותי" על יאיר נתניהו וכי לאחר הערכת מצב הוחלט לחלץ אותו ואת צוות האבטחה בדחיפות לישראל. זה אישור חשוב, והוא שולל את הטענה שלא היה דבר. אבל מה היה הדבר שהיה? זו כבר שאלה אחרת לגמרי.
שב"כ אינו מאשר בפומבי חוליה שנעצרה, מתנקשים שהגיעו לפתח הבניין, כלי נשק שלופים או סיכול ב"דקה ה-90". המילים "ניסו לרצוח" את בני יאיר שיוחסו לנתניהו, אינן הולמות אפילו את התיאורים של כהן.
את הפרטים הדרמטיים סיפק כהן ביולי ב-i24NEWS, בתוכנית שבה הוא משמש ממילא פרשן. הפעם הוצג ב"כובע יו"ר הוועדה" והעניק לתוכנית מעין ראיון בלעדי עם עצמו. הוא חשף מידע שהיה אסור לפרסום בידי הצנזורה, גם לפני ואפילו אחרי, הוכחה לכמה היה סודי. כהן חשף כי "היה ניסיון של התנקשות באחד מבני המשפחה", שנעצר "ממש בדקה ה-90". כשנוה דרומי שאלה אם הדבר אירע לאחר חיסול חמינאי, השיב: "כן, בוודאי".
ארבע גרסאות סותרות לאותו אירוע. יאיר נתניהו
(צילום: יאיר שגיא)
אלא שהדיווח האמריקני שעליו נשענת הגרסה המאוחרת מתאר התרעה מדצמבר 2025, ולאחר מכן דבריו של כהן עצמו, חודש מאוחר יותר, וכל שאר גרסאות השופרות שפורסמו בישראל סיפרו סיפור אחר לגמרי. עלי חמינאי חוסל ב-28 בפברואר 2026.
זו אינה מחלוקת מודיעינית אלא פשוט שקר. כהן "דחף" את סיפור האיום על נתניהו יותר מחודשיים קדימה, כדי שהאירועים יתאימו להסבר שלפיו מגיעה אבטחה לאורך כל כך הרבה זמן, כי אחרי ההתנקשות בחמינאי ובגללו ברור לגמרי שתאוות הנקם של האיראנים תשרוד לעולמים.
גם שאר הפרטים נעו בחופשיות. כהן אמר שנודע על כוונה "להוציא את החוליה", ניסוח שמלמד כי טרם יצאה. מקהלת השופרונים בערוצי השלטון אמרה תחילה שלא היה ניסיון חיסול, שלא הגיעה חוליה בדרכה להרוג ושלא בוצע מעצר; אחר כך דיבר מישהו על איסוף מודיעין בקרבת הבית, "אבל בלי אקדחים שלופים".
ואחר כך עם התפתחות העלילה והמעשייה, נאמר כבר כי החוליה הייתה ערוכה במקום "כדי לנסות לרצוח את יאיר", ומסביבת המשפחה נטען שאנשיה הגיעו עד פתח ביתו ושמאבטחיו מנעו את הפגיעה. גורמי ביטחון מסרו מנגד שאינם מכירים מעצר או "סיכול של הרגע האחרון" בפלורידה.
תקשורת אמריקנית שניסתה לשוחח עם גורמי מודיעין או אכיפת חוק באזור הגיעה ללא כלום. אין גם הודעה פומבית של ה-FBI או של רשות מקומית על מעצר חוליה כזאת. קשה להניח שאם הייתה התרעה, אפילו אם לא נתפס איש, אף אחד מאלו שאמורים להגן על נתניהו ג'וניור או לתפוס את החוליה לא יידע דבר בנושא.
היעדר הודעה אמריקנית לא מוכיח שלא היה איום. הודעת שב"כ אומרת שהיה. אבל היא גם מחדדת את ההבדל בין "איום משמעותי שהצדיק חילוץ" לבין סרט פעולה עם מתנקשים בדלת. כשאותו אירוע זקוק לארבע גרסאות, הצנזורה כבר אינה הבעיה היחידה. גם התסריטאי זקוק לעורך.
כהן הודה ששרה ויאיר אינם "סמלי שלטון", אך תמך בהחרגה. רה"מ נתניהו ורעייתו
(צילום: ilia YEFIMOVICH / AFP)
בראיון המעולה שערכה איתו אלמז מנגיסטו הוטחה בכהן גם שאלה פשוטה: אם מדובר באיום שאינו דועך ושמצדיק אבטחה למשפחה גם שנים אחרי שנתניהו יעזוב את תפקידו, כיצד מתיישבים הדברים עם שובו של יאיר למיאמי ועם נסיעותיו והופעותיו הפומביות בחו"ל?
אפשר בהחלט שרמת האיום השתנתה ושאמצעי האבטחה הותאמו. אבל אז צריך להציג הערכת איום מעודכנת, לא להפוך אירוע נקודתי - חמור ככל שהיה - לקצבה ביטחונית לכל החיים. "נקמה איראנית לנצח" אינה מתודולוגיה, זו סיסמת קמפיין עם תקציב אבטחה.
לתוך החלל נכנס אתר MOSSAD Commentary, שאינו קשור למוסד ומופעל בידי חבר של יאיר נתניהו בשם גדליה בלום, שפרסם באנגלית גרסה על חוליה המקושרת לחיזבאללה שהתקרבה ליאיר - שוב, כביכול אחרי חיסול חמינאי.
לחשבון הזה מיליון עוקבים בכל רחבי העולם והוא מככב בכמה מסערות הפייק הגדולות של הזמן האחרון. כך, למשל, חשפנו כאן לפני שלושה שבועות כי אותו חשבון היה תחנה מרכזית במסלול ההפצה של ציטוט כוזב שיוחס למפקד משמרות המהפכה כאילו הוא מודה שיש לאיראן נשק גרעיני, פייק שהגיע מפרופיל המוסד, ואחרי ריטוויט אצל יאיר וחניה בערוץ 14, נחת לבסוף בנאום נתניהו. בסיפור הנוכחי הוא לא סיפק ראיה עצמאית, הוא בעיקר ייצא לעולם את גרסת כהן - למרות שחלק מהדברים שפרסם, כהן כלל לא אמר.
והסוד? עיתונאים הכירו חלקים מן המידע בזמן אמת. כהן חשף ביולי, למרות האיסור וההוכחה לכך שהפר את הוראות הצנזורה - והאיסור נותר על כנו. אחר כך ראש הממשלה עצמו הפר את הוראות הצנזורה ודיבר על ניסיון איראני לפגוע באחד מבניו.
בניגוד לטענות, ההתרעה הגיעה לפני חיסול המנהיג האיראני. הלוויית עלי חמינאי בטהרן
(צילום: Majid Saeedi/Getty Images)
כך נולד סיווג ביטחוני ישראלי חדש: סודי כשעיתונאי מבקש לפרסם, "חשיפה" כשהוועדה צריכה להצדיק החלטה, ומסר בחירות כשראש הממשלה עולה לשידור.
ואיפה שיש קורבן, יודע כל רעלן מתחיל, צריך שיהיה גם מקרבן. האיראנים זה טיפה רחוק ולכן ביום רביעי האחרון הושקה התקפה רב-חזיתית בכל תותחי המכונה - לא פחות מ-21 פעמים באותו יום ו-12 פעמים בחמישי שלמחרת. כל השופרות מאפס למאה ובבת אחת התנפלו על העיתונאי אורי משגב, מהמבקרים החריפים של נתניהו (ובהמשך גם על ערוץ 12), בטענה שחשפו היכן יאיר מתגורר.
אלא שמשגב פרסם מה שפרסם שנתיים וחצי מוקדם יותר, וממילא אחרי שכלי תקשורת זרים פרסמו שנתניהו גו'ניור מתגורר בהלנדייל ביץ׳ ותיארו את אזור מגוריו. יאיר עצמו העלה לרשת תצלומים שמאפשרים בקלות רבה לזהות את סביבת הבניין ואת הלובי שלו.
אין בכך היתר לפרסם כתובת מדויקת או לסכן מאובטח. יש בכך סיבה לא להפוך ביקורת עיתונאית לגיטימית להסבר נוח לכל כשל אבטחתי ואת העיתונאי שלא בא טוב בעיניים למשפחה - לכליא הברק לכל אשמה. אם המקום סודי באמת, מנהלים את הסוד מול כולם, לא רק מול עיתונאים שאינם חברים בפאנל הנכון.
שוויון שתפור למידה אחת
כהן טוען שהכללים שוויוניים. אבל ההצעה שנדונה לגבי משפחת נתניהו - כולל אבטחה לכל החיים לרעייתו וחמש שנים לילדיו - מועילה בעת הזאת למשפחה אחת בלבד.
כהן עצמו הודה ששרה ויאיר אינם "סמלי שלטון", אך תמך בהחרגה בשל איום מתמשך ואף אמר שלדעתו ראוי לאבטח את הרעיה והילדים לעוד שנים ארוכות אחרי שנתניהו יסיים כהונה, ואולי עד בכלל. אותו כלל שימש את כהן כדי לטעון הפוך, שאיזנקוט אינו סמל שלטון ולכן לא מגיע לו.
העבר מספק מבחן השוואה מועיל. ב-2021, לאחר שנתניהו סיים כהונה, קוצרה מעטפת האבטחה המלאה לבני משפחתו לחצי שנה, ובהמשך נדחתה בקשתו להאריכה בהתאם לעמדת גורמי הביטחון. גם ב-2024 המליצה הוועדה המקצועית על הארכה מוגבלת - חצי שנה או עד תום המלחמה - אך ועדת השרים העניקה תקופה ארוכה יותר.
כלומר, הוויכוח אינו בין מי שרוצה לאבטח לבין מי שרוצה להפקיר. הוא בין בדיקה תקופתית לפי איום לבין ניסיון להמיר שם משפחה בזכאות קבועה.
לעומת זאת, כשאיזנקוט, מועמד לראשות הממשלה המאובטח כיום מכספי מפלגתו, פנה לשב"כ בשל איומים גוברים, כהן ורבן לא הסתפקו בהסבר על המסלול המנהלי. הם תקפו אותו אישית. גם יאיר גולן - שרמת האיום שמשטרת ישראל הבקיאה באיומים, לפחות אלה מבית, קבעה לו הלכה ועלתה - תלוי כעת בחסדיה של אותה ועדה.
שב"כ אינו מאשר בפומבי חוליה שנעצרה, מתנקשים בפתח הבניין או סיכול ב"דקה ה-90". ראש שב"כ זיני
(צילום: שלו שלום)
אפשר לקבוע שאין לשב"כ סמכות להצמיד להם אבטחה בלי החלטת ממשלה. אפשר גם לקבוע שיחידה אחרת צריכה לבצע אותה. אבל אי-אפשר להסביר מדוע בקשה של יריב פוליטי היא "חרפה" ו"גניבת סוסים", בשעה שבני משפחת ראש הממשלה - שאינם נושאי משרה - נעשים חריג לכלל עד קץ הימים. שוויון אינו מבחן שבו כותבים קודם את התשובה "נתניהו" ורק אחר כך מנסחים את הקריטריונים.
הפתרון לא מסובך: להעריך כל אדם לפי גובה האיום, תפקידו וחשיפתו, היכולת של גופי אבטחה אחרים לתת מענה והעלות לציבור - כפי שעשו ועדות מקצועיות קודמות - ולא לפי מידת החיבה שלו אצל חברי הפאנל. מי שכבר ניהל קמפיין נגד איזנקוט צריך לפסול את עצמו מהדיון בעניינו. כך גם רבן. לא מפני שאסור להם להחזיק בדעה, אלא מפני שאסור להם להחזיק גם בדעה וגם בפטיש.
ההסבר למה שמתחולל כאן נמצא אולי ברגע שמתאר יאיא פינק, שישב לצידו של כהן באותו ראיון לא פשוט שבו נאלץ לעמוד מול שאלותיה הלא-מוותרות, בול בפוני, של אלמז מנגיסטו: "בקיצור, באמצע הראיון הטלפון שלו התחיל לרטוט על השולחן. על הקו 'הדסה לשכת הגברת' מתקשרת שוב ושוב", וזאת בזמן שכהן מכחיש כי היה נתון לאיזשהו לחץ ממשפחת המלוכה.
פרשת האבטחה היא תמונת רנטגן של הממשל הישראלי: ועדה שנועדה לרסן פוליטיזציה נשלטת באמצעות מינויים מתחלפים; מידע סודי נחשף כשנוח ומוסתר כשלא; אנשי מקצוע משמשים תפאורה להחלטות, והציבור משלם על ההצגה. שב"כ צדק כשפעל מול איום משמעותי על יאיר נתניהו. מכאן לא נובע שכל גרסה שסופרה נכונה, שכל הוצאה מוצדקת או שכל בן משפחה זכאי לאבטחה נצחית.
וגם אם הוועדה תאשר אבטחה לאיזנקוט ולגולן, הבעיה תישאר עומדת בפתח - בלי צורך בחוליית מתנקשים. ניגוד עניינים, בניגוד למאובטח, אינו נעלם כשמצמידים לו שני אנשי שב"כ.
לשכת ראש הממשלה לא הגיבה לשורה ארוכה של שאלות שהועברו אליה, ובמקום זאת מסרה את התגובה הבאה: "הסכנה למשפחת נתניהו נובעת מעיתונאים וגורמים בלתי אחראים שמפרסמים ללא הרף את מיקומם המדויק בארץ ובחו"ל, תוך ידיעה ברורה שחשיפות אלו מזמינות פעולות התנקשות בבני המשפחה ומסכנות גם את חייהם של גורמי האבטחה סביבם.
"פרסומים חסרי אחריות אלו לא קיבלו מענה הולם במשך שנים, כולל עד היום. זוהי השערורייה האמיתית והמתמשכת שאסור להשלים איתה".
