היום הודיעו בכירים בקואליציה על כוונתם לקדם כבר בכנסת הנוכחית את ביטולה של עבירת מרמה והפרת אמונים. כצפוי, יוזמה זו נקשרה מיד למשפטו של רה"מ בנימין נתניהו, העומד לדין בשלוש פרשות שבכולן מיוחסת לו עבירה זו, ובתיק 4000 מיוחסת לו בנוסף גם עבירת שוחד.
1 צפייה בגלריה
בנימין נתניהו שמחה רוטמן
בנימין נתניהו שמחה רוטמן
בנימין נתניהו, שמחה רוטמן
(צילום: יונתן זינדל, מוטי קמחי)
נוכח הוראות חוק העונשין, שלפיהן שינוי בדין הפלילי לטובת נאשם חל גם על הליכים תלויים ועומדים ואף עשוי להביא לביטולו של משפט, ברור כי כל שינוי חקיקתי ביחס לעבירת מרמה והפרת אמונים יחול באופן מיידי גם על משפטו של ראש הממשלה נתניהו.
הדיון בגבולותיה של עבירת המרמה והפרת האמונים ובהגדרתה המדויקת הוא דיון חשוב וראוי, המחייב עיסוק ציבורי ומשפטי מעמיק. ואולם, ההקשר המיידי והבלתי נמנע למשפט התלוי ועומד של רה"מ נתניהו, והחשש כי מדובר במהלך שנועד לחלץ אותו מאימת הדין, מזהמים את השיח הציבורי ומקשים עד מאוד על קיום דיון ענייני, מושכל ונקי בשאלה העקרונית.
כדי להבין את חשיבותה של עבירת המרמה והפרת האמונים ואת המורכבות הכרוכה בה, ניתן להיעזר בדוגמה פשוטה: קבלן פונה לראש עירייה ומבקש ממנו לקדם תוכנית בנייה ולהגדיל את מספר הדירות המאושר. בתמורה מציע הקבלן טובת הנאה מובהקת בדמות דירה בהנחה חריגה של 80% או סכום כסף משמעותי. אין חולק כי מדובר במקרה קלאסי של שוחד.

"שלח לחמך"

עתה נניח תרחיש שונה. הקבלן מעניק לראש העירייה ולרעייתו מתנות שונות כגון שעונים יוקרתיים, חופשות לחו"ל או הלוואות למימון קמפיין בחירות שאין דרישה להשיבן, אך אינו מבקש במפורש קידום של תוכנית בנייה מסוימת. לפי הפסיקה, גם מקרה כזה עשוי לעלות כדי שוחד. בתי המשפט הרחיבו את גבולות עבירת השוחד, וקבעו כי אין הכרח להצביע על פעולה קונקרטית שניתנה כנגדה טובת ההנאה. הרחבה זו מכונה בפסיקה "שלח לחמך", דהיינו מתן טובות הנאה מתוך ציפייה כי בעתיד ייווצרו אינטרסים שאיש הציבור יוכל לסייע בקידומם. נקבע כי לצורך קיומו של שוחד מסוג זה, יש להראות כי לנותן טובת ההנאה קיימים אינטרסים פוטנציאליים שניתן יהיה לקדם באמצעות איש הציבור.
מכאן עולה כי קיימת קשת רחבה מאוד של מצבים שבהם מתן טובות הנאה לאיש ציבור נכנס לגדר עבירת השוחד. אם כך, מתעוררת השאלה, מדוע יש צורך בעבירה נפרדת של מרמה והפרת אמונים? התשובה טמונה במקרים שבהם איש הציבור אינו מקבל טובת הנאה אישית, אלא פועל תוך העדפת מקורבים או אינטרס אישי על פני האינטרס הציבורי שעליו הוא מופקד.
כך למשל, קבלן שהוא חבר ילדות קרוב של ראש עירייה נתקל בקשיים בקידום תוכנית בנייה רחבת היקף, ומבקש מחברו, ראש העירייה, לסייע לו בקידום התוכנית בפני מוסדות התכנון. ראש העירייה מצוי במקרה כזה בניגוד עניינים מובהק, שכן אסור לו לפעול בכובעו הציבורי לטובת חבר אישי קרוב. כאשר עובד ציבור פועל בניגוד עניינים מובהק ומקדם אינטרס אישי או אינטרסים של חבר או קרוב משפחה, מדובר בעבירת הפרת אמונים.
ביטול מוחלט של עבירת המרמה והפרת האמונים יותיר חלל מסוכן ויותיר ללא מענה פלילי שורה ארוכה של התנהגויות שלטוניות חמורות, ובראשן פעולות בניגוד עניינים
מכאן נובעת חשיבותה הרבה של עבירת המרמה והפרת האמונים, המעניקה כיסוי פלילי לצורות שונות של שחיתות שלטונית שאינן מגיעות לרף של שוחד, אך שבהן עובד הציבור מעדיף אינטרסים פרטיים שלו או של מקורביו על פני האינטרס הציבורי שעליו הוא מופקד.
עם זאת, אין להתעלם מן הקושי. נוסח העבירה עמום, ולעיתים קשה לדעת מראש מהי אותה הפרת אמונים פלילית. מכאן שיש טעם רב בדיון פרלמנטרי וציבורי רציני בשאלת גבולות הגזרה של העבירה, ובפרט בשאלה מתי פעולה בניגוד עניינים חוצה את הרף הפלילי, ומתי מדובר בפגם מנהלי או בעניין משמעתי בלבד.

העיתוי של קידום הצעת החוק

הבעיה המרכזית היא העיתוי של קידום הצעת החוק. ההקשר הישיר למשפטו של ראש הממשלה מעורר קושי כבד, וחשש שתכליתו להביא לביטול המשפט. יש הטוענים כי ניתן לקבוע לתיקון לעבירה תחולה עתידית בלבד, כך שלא יחול על הליכים שכבר החלו. ואולם, פתרון זה מעורר קושי חוקתי משמעותי, נוכח העיקרון הבסיסי שלפיו שינוי בדין הפלילי לטובת נאשם חל גם על תיקים תלויים ועומדים ואף על תיקים מן העבר. די בכך שנאשם אחר, העומד לדין בגין עבירה זו, יתקוף החרגה כזו בבג"ץ, כדי שיתקיים סיכוי ממשי לביטולה של ההחרגה, ולהחלת התיקון גם על משפט נתניהו ועל מקרים נוספים תלויים ועומדים.
ד"ר מתן גוטמןד"ר מתן גוטמןשלומי יוסף
בסופו של דבר, ביטול מוחלט של עבירת המרמה והפרת האמונים יותיר חלל מסוכן ויותיר ללא מענה פלילי שורה ארוכה של התנהגויות שלטוניות חמורות, ובראשן פעולות בניגוד עניינים. מנגד, הגדרה מדויקת ומצמצמת יותר של גבולות העבירה היא מהלך ראוי לדיון וחשיבה. הבעיה אינה בעצם הדיון, אלא בעיתוי שבו הוא נעשה.

הכותב הוא דוקטור למשפטים, עורך דין, ומומחה למשפט ציבורי אוניברסיטת רייכמן ופרשן משפטי של ynet. לשעבר ראש מטה במשרד מבקר המדינה