כמה שאוהבים את מרדכי דוד בקואליציה, מתים עליו, מרעיפים עליו נשיקות, חיבוקים וסלפי למכביר, אבל מה שמתחיל בחינגה יסתיים בבכי.
מרדכי דוד הוא אמנם תמונת הראי הוולגרית, הדוחה ולעיתים על סף הפלילית של מחאות קפלן וזרועות השיבוש שלהן, אבל מכיוון שהטורים שלי עוסקים בניתוח פוליטי ולא באספקטים המשפטיים, חשוב להבין שבעוד שמחאת קפלן הועילה פוליטית למחנה שאותו היא ייצגה, הרי שלפעולות מרדכי דוד יש אפקט הפוך והרסני, אפקט שיכול לגרום להשמדת ערך אלקטורלית של ממש לגוש נתניהו.
בזמן שהבייס צוהל ומחבק את מרדכי דוד, המנדטים הכל כך נחוצים של אנשי הימין שעדיין מתלבטים מקיאים בפה, נגעלים מאובדן הבושה של מעשיו ובחלקים גדולים מפנים עורף לגוש נתניהו.
ערוץ 14 יכול לעשות חפלה מכל חסימה, לחלק בקלאוות כשאהרן ברק נתקע ברכב או כשאהוד ברק חוטף מטר של קללות. חלקים גדולים בקואליציה ובמקהלת השופרות מתמוגגים בעדנה בראותם את המעשים של מרדכי, עבורם זוהי תזכורת עכשווית להשפלות, להצקות ולכלים הבלתי קונבנציונליים שתנועת קפלן נקטה במחאה שכמעט והקריסה את המדינה. העניין הוא שלחגוג בחפלות ובקלאוות זה ממש כיף, אבל לא מנצחים ככה בחירות.
בזמן שהבייס צוהל ומחבק את מרדכי דוד, המנדטים הכל כך נחוצים של אנשי הימין שעדיין מתלבטים מקיאים בפה, נגעלים מאובדן הבושה של מעשיו ובחלקים גדולים מפנים עורף לגוש נתניהו
יש המון דוגמאות לחוסר התבונה הפוליטית של האופוזיציה, מהקניבליזציה ועד מלחמות האגו משמידות הערך. מפלגות השמאל והמרכז מצטיינות ב"איך מפסידים בחירות", התמיהה שלי היא על מפלגות הימין.
בשנים האחרונות הימין תמיד ידע להפיק את המקסימום בבחירות, גם במסרים, גם בחיבור הכוחות וגם באסטרטגיה של כל אחד מחלקיו לטובת ניצחון המחנה כולו. החיבוק שגוש נתניהו מעניק למרדכי דוד הוא נשיקת ארס לסיכויי ההצלחה של הגוש כולו. בחירות לא מנצחים על ידי ריכוז כל המשאבים בבייס בלבד. נכון, הבייס חשוב והכרחי, הוא המנוע שסביבו מתעבים המעגלים וגורפים איתם את המוני המצביעים, אבל אם יש דבר אחד ודאי בבחירות הקרובות, זה שהבייס יבוא, בהמוניו. האתגר יהיה להביא את המתלבטים חזרה הביתה, וכשהם רואים את הפעולות של מרדכי הם מפסיקים להתלבט - הם פשוט לא יבואו להצביע.
נבו כהןהפריימריז הקרובים של הליכוד הם אחת הסיבות לעיוות המחשבה הפוליטית שמוביל לתמיכה הליכודית במרדכי. מתפקדי הליכוד שיבואו להצביע בקרוב עבור מועמדיהם בפריימריז הם לב-ליבו של הבייס הליכודי. רבים מהם רחוקים שנות-אור מהמנדטים הימניים החסרים לניצחון בבחירות, בעיקר בכל מה שקשור בשנאת המחנה היריב ובדחף הפבלובי להדהד, לפאר, לקלס ולעודד כל אקט פרובוקטיבי כנגדו.
וזהו בדיוק הפרדוקס הליכודניקי - ככל שהבייס יאהב את מרדכי, כך מתמודדי הפריימריז, השרים והח״כים יישאו אותו על כפיים, וככל שתנועת הליכוד תישא אותו על כפיים, יתרחקו ממנה דווקא המנדטים שהיא כל כך צמאה להם.
הכותב הוא אסטרטג פוליטי. לשעבר יועץ לשר איתמר בן גביר ולרה"מ לשעבר נפתלי בנט
