גורמים הבקיאים בחקירת "הפגישה הלילית" - במסגרתה, לפי טענת אלי פלדשטיין, ראש הסגל של ראש הממשלה, צחי ברוורמן, אמר לו כי הוא "יכול לכבות" את החקירה בעניינו - מעריכים כי רשימת ששת החשודים במעורבות בפרשת ה"בילד" אכן דלפה מגורמי החקירה והאכיפה והגיעה ללשכת ראש הממשלה. דבר קיומה של הרשימה, חשיבותה ומרכזיותה בחקירה, פורסם לראשונה ב-ynet וב"ידיעות אחרונות".
5 צפייה בגלריה
ברוורמן, פלדשטיין ונתניהו. מידע סודי דלף ללשכה שמעורבת בחקירה?
(צילום: אוהד צויגנברג, אלכס קולומויסקי, מוטי קמחי, Fotokon/shutterstock)
עם זאת, הגורמים אומרים כי אין בידי המשטרה ראיות מספקות, ואפילו רחוק מכך, כדי לקשור מישהו לאירוע הדרמטי ולהגיש כתב אישום - וכי ספק אם לנוכח הגרסאות שכבר נמסרו, המשך החקירות של מי מהמעורבים המוכרים יובילו לפריצת דרך. לכן, אומר גורם בכיר, פיצוח פרשת הרשימה הסודית שהוצגה בפגישה הלילית יתאפשר "רק אם נאתר את הצד השני של המשוואה הרקובה הזאת, כלומר את נתיב הדלף דרכו עברה הרשימה".
אם וכאשר תתקבל החלטה לחקור את הכיוון הזה, היא עשויה להוביל לדרמה בפני עצמה, שכן מדובר על קבוצה שגודלה עדיין לא ברור לגמרי - אבל היא כוללת כמה עשרות עובדים וקצינים, חלקם בכירים מאוד, בשורת גופים (משטרה, שב"כ, מחב"ם, אמ"ן, מלמ"ב, פרקליטות ולשכת היועמ"שית) שמגיעה עד ללשכות הבכירים ביותר. השאלה היא עד כמה רחוק תלך החקירה, והאם למשל יידרשו כל אותם עובדים וקצינים לבדיקות פוליגרף.
ועוד שאלה שתעלה: בלשכת המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, שהיא חלק מהאזורים הסגורים המאובטחים של לשכת נתניהו, מותקנת מערכת מחשבים המחוברת למערכות המידע המרכזיות של אמ"ן. האם מי שמתיישב מול המסוף הזה יכול ממנו לגשת למטה-דאטה של המסמכים, כלומר לבדוק מי ומתי נגע במסמך שדלף, וכך לגבש את הרשימה?
צעדיה של המשטרה, לפחות בינתיים, בחקירת דלף הרשימה הסודית מעוררים סימני שאלה. עד כה זומנו להעיד עדות פתוחה, כעדים ולא כחשודים, ראש מחלקת ביטחון מידע לשעבר אל"מ ג' והרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי.
שניהם נחקרו שעות ארוכות, זאת למרות שהמעורבות של הלוי בעניין הייתה קריטית אבל דקת היקף: הוא הורה על החקירה, ואחר כך, כדי לוודא שתבוצע כנדרש, ביקש משב"כ להצטרף. אל"מ ג', ראש מחב"ם (מערך ביטחון מידע) לשעבר, הוא שביחד עם מומחי מודיעין בכירים נוספים בנה את הרשימה בהתבסס על מערכות המידע של אמ"ן, אבל מאותו רגע עבר המוקד לשב"כ. המשטרה ביצעה פעולות חקירה נוספות, אבל רק בכיוון הזה - לנסות ולאתר חשודים רק בצה"ל.
האופן שבו חוקרת המשטרה את המקרה, כלומר מחפשת חשודים רק בגוף אחד ומתעלמת מהגופים האחרים, בעיקר משב"כ בו נערכה רוב עבודת איסוף המודיעין בפרשה, מעורר ביקורת חריפה בפרקליטות המדינה.
פלדשטיין חושף את הפגישה הלילית עם ברוורמן
(צילום: באדיבות "יהיה טוב" ב"כאן 11")
גורם בכיר בפרקליטות אומר כי "כיוון החקירה הבלעדי והמוזר הזה" בא לידי ביטוי גם בבקשות המשטרה מבית המשפט לאסור על החשודים, ברוורמן, אוריך ומנצור, ליצור עימם קשר. בין השאר נכתב שם שאסור ליצור קשר עם "כל אנשי מערך ביטחון מידע בצה"ל (לנוכח העובדה שעסקו בחקירת ההעברה של המידע הסודי ל'בילד')" וכן "גורמים נוספים מצה"ל ככל שיעלה מחקירת תיק השיבוש".
"במילים אחרות", אומר הגורם מהפרקליטות, "בגלל שעולה חשד כבד כי מישהו שהייתה לו נגישות לרשימה הסודית של החשודים הדליף אותה, צריך לוודא שהחשודים לא ייצרו קשר. ובגלל שלא יודעים במי מדובר, אז הולכים רחב: כל מי שמשרת או עובד בסביבה הארגונית שם עשויה להימצא החפרפרת. אלא שבאופן שהמשטרה כותבת זאת, הם בטוחים שהרשימה לא יכולה הייתה לצאת משב"כ, או מהם עצמם, אלא רק מצה"ל, ולמעשה אפילו לא מכל צה"ל ואפילו לא מכל אמ"ן אלא רק ממחב"ם".
ממחב"ם יצא האיש שהדליף את המסמך מלכתחילה, ארי רוזנפלד, מה שבוודאי מדגיש את הצורך בנקיטת כל האמצעים לוודא שהחקירה מהירה, שקולה ומקצועית. "אבל גם בשב"כ היו מקרים של דלף, אחד מהם לאחרונה כשנעצר איש מילואים שלהם שהדליף מסמכים של לשכת ראש השירות לחברי כנסת ועיתונאים. על הרקע הזה קשה מאוד להבין למה המשטרה לא מחפשת גם שם את המקור לדלף", טוען הגורם.
הפרסום ב-ynet וב"ידיעות אחרונות" השבוע חשף את ההתמקדות של חקירת הפגישה הלילית בשאלה האם רשימת היעדים הסודית שהובילה את חקירת פרשת ה"בילד" דלפה לידיים הלא נכונות, והאם זאת אותה הרשימה שאותה הציג ברוורמן לפלדשטיין - כך לפי עדותו של האחרון, שראש הסגל מכחיש בכל תוקף.
מה שהוביל את הגורמים הבכירים ברשויות החקירה והאכיפה לגבש הערכה כי הרשימה אכן דלפה ללשכת ראש הממשלה, הם שורה של אינדיקציות שנאספו באמצעים שונים, גרסאות אנשי נתניהו שנחקרו השבוע - צחי ברוורמן ועומר מנצור שאמרו כי אינם זוכרים את האירועים המדוברים, ההסתערות של עורכי דינו של יונתן אוריך (שלא נחקר כלל) על הפרשה, עדותו של פלדשטיין עצמו וראיות נוספות.
אם הדבר יוכח, מדובר ברעידת אדמה. מישהו במעגל שותפי הסוד האינטימי באחד מהגופים שנגעו בחקירה - מחלקת ביטחון מידע בצה"ל, המשטרה, שב"כ וגורמים שונים במשרד המשפטים - לוקח את רשימת החשודים שהופקה באמצעים סודיים ביותר, שהם היעדים של החקירה הרגישה ביותר המתנהלת במדינת ישראל באותו רגע, והיא דולפת לאחת מהזירות החשודות במעורבות: לשכת ראש הממשלה.
אבל הערכה של גורמי מקצוע, רצינית ככל שתהיה, רחוקה מאוד מראיות שיאפשרו העמדה לדין. "בחקירות טרור, להבדיל, יש תמיד את הפער הזה", מסביר גורם משפטי בכיר שעוסק שנים רבות גם בתיקים מהסוג הזה. "אנשי המודיעין יודעים בדיוק מה קורה, והם גם בדרך כלל צודקים בהבנה שלהם את התמונה, אבל בינה ובין ראיות יש שנות אור, זה לא אומר שאפשר להגיע לבית משפט".
וכרגע, כפי שעולה גם מדברי נציגי המשטרה בדיון הסוער שנערך שלשום באולמו של השופט מזרחי שמטפל בכל תיקי פרשות ה"בילד" וקטארגייט, אין בידי המשטרה את הראיות הללו.
מזרחי, נשיא בית המשפט השלום בראשון לציון, סירב בינתיים לכל בקשות ההגבלה והאיסורים שהמשטרה ביקשה להטיל על החשודים. עדיין לא ידוע אם המשטרה, כמו בכמעט כל הפעמים הקודמות, תערער על ההחלטה שלו שוב.
שלוש הבעיות בגרסאות של פלדשטיין וברוורמן
אמנם בתחילה טענו גורמים בשם הלשכה או ברוורמן שכל גרסת פלדשטיין היא שקר וכזב - אך עכשיו, ככל שניתן להתרשם מהדברים שנאמרו בבית המשפט ביום רביעי, אין יותר הכחשה לגבי עצם קיום הפגישה. עם זאת, עדיין ישנה הכחשה גורפת באשר למה שפלדשטיין טוען שנאמר שם. במקום לספר על מה דיברו, לקו גם הפעם הנחקרים באותה מחלה מסתורית שתוקפת את רוב עובדי הלשכה כשהם מוזמנים לחקירה: איבוד זיכרון.
"ברור שהניסיון של הסניגורים הוא להגיד שזה אך טבעי לקרוא בבהילות למישהו לקריה באמצע הלילה ולפגוש אותו בחניון במינוס ארבע", אומר הגורם הבכיר. "הסניגורים גם טוענים שאין שום דבר חריג בלהוציא טלפונים מפגישה, כאמצעי לשמירה על הסודות, אבל יש בגרסה הזאת שלוש בעיות.
"הראשונה: מה, אין לכם בית? כלומר, אין לכם משרד להיפגש בו? למה במקום שפלדשטיין יחנה בחניה ויבוא לפגוש את ברוורמן, כשאין לברוורמן מה לעשות בשעה הזו בבור - אם יש לו בכלל מה לעשות בקריה אז זה במשרדים מעל האדמה - ברוורמן ועוזר באים לפלדשטיין למכונית שלו והפגישה בלי הטלפון מתרחשת שם".
"הבעיה השנייה", הוא ממשיך. "היא שלפלדשטיין אין סיווג ביטחוני, אז על מה הם רוצים לדבר שבגללו צריך להוציא טלפונים? ואולי לא מהאזנות של האויב הם חוששים, אלא מהאזנות של המשטרה ושב"כ. יונתן אוריך טוען שעבר לטלפון חדש בלי המידע מהקודם, שנגוז יום אחרי שפלדשטיין נעצר כי חשש מרוגלות של המשטרה. אולי גם ברוורמן חושש מהן.
"והבעיה השלישית: פלדשטיין, לטענת לשכת ראש הממשלה בכלל לא עובד שם. כבר חצי שנה עברה מאז שהוא פוטר ואין לו שום קשר עם הלשכה. אז איך ועל מה ולמה האיש הכי חשוב בלשכה מזעיק אותו למתחם צבאי סגור ושמור באמצע הלילה ופוגש אותו בחניון כמו בסצנה של סרט מאפיה?"
כל אלה, אומר הגורם המשפטי-ביטחוני הבכיר, מעלים חשד שמשהו פה לא בסדר, "שזה מסריח עד השמיים. אבל ריח הוא לא ראיה במשפט ונסיבות חשודות הן לא בסיס להגשת כתב אישום. ולכן אפשר לפצח את התיק הזה רק מהצד השני של הירח".
חלקים בסיפור של פלדשטיין על הפגישה הלילית עוררו אצל החוקרים ואצל מי שבקיא בפרשה סימני שאלה, או נראו פחות חשובים. בידיעה ב-ynet וב"ידיעות אחרונות" שחשפה את מהות הקמפיין הכוזב והזדוני, ב-8 בספטמבר 2024, נכתב כי נפתחה חקירה. לכן, ברוורמן לא סיפר לפלדשטיין שום דבר חדש.
האחרון טען בדיעבד כי אמר לברוורמן שהוא לא מסובך בשום חקירה של מחב"ם, משום שבאופן בו הוא תפס את הדברים, הוא פעל בשם הלשכה וראש הממשלה עצמו ולכן אם מישהו הסתבך זה הנגד ארי רוזנפלד ולא הוא. כך או כך, עצם האמירה של ברוורמן לגבי עצם קיום החקירה, לפי גרסת פלדשטיין, היא חשובה פחות, לטענת הגורם הבקיא.
גם ההתרברבות שלו, אם הייתה כזאת, שהוא יכול לסגור את החקירה, אומרת מעט מבחינה פלילית. ברוורמן, גם אם יכול היה לעשות זאת, וספק אם כן, כרגע רק מדבר על משהו שיקרה בעתיד ולא עושה דבר. "עצם השיחה על החקירה, אם התקיימה, יכולה להיחשב לשיבוש מהלכי חקירה ומשפט", אומר הגורם. "אבל אם הפתק היה וכלל את המידע שפלדשטייין לא יכול היה לדעת, את השקר הזה הוא לא יכול להמציא. אז אנחנו במשחק אחר לגמרי".
הלחץ ב"בילד", והכניסות שהסגירו את רוזנפלד
חוקרי המשטרה עסקו בימים האחרונים באופן בו נוצרה הרשימה הסודית ומי עשוי היה להדליף אותה. ההתמקדות בה נובעת, כפי שחשפנו, בגלל שתי השאלות המרכזיות של החקירה.
הראשונה: מה אמר, אם אמר, ברוורמן לפלדשטיין באותה פגישה אודות החקירה. שאלה זו מתמקדת בסיפור של פלדשטיין על כך שברוורמן הוציא מכיסו רשימה של שמות, ושאל אם הוא מכיר מישהו מהם. השנייה: אם התשובה על השאלה הראשונה היא חיובית, איך ידע ברוורמן על מה שלכאורה כתוב בפתק - רשימת החשודים הסופר-מגה-סודית שבהם מתמקדת החקירה?
מהרגע שהחליט הרמטכ"ל דאז הרצי הלוי לקבל את המלצתו של ראש אמ"ן אלוף בינדר, ולפתוח בחקירה ואף לבקש את מעורבות שב"כ, ניסו ראשית עניין לברר מי נגע במסמך.
"בשאלת המי יש לאל"מ ג' חשיבות גדולה. הוא פעל בנושא בשיתוף עם אחד מבכירי אמ"ן, אל"מ ל', שהוא בקיא מאוד במה שנקרא 'מפעל המידע של אמ"ן' - איך ואיפה מאחסנים את הידיעות הסודיות, כיצד מתנהלת 'הבריכה' (המקום בו משתפים את החומר עם גורמים נוספים), והכי חשוב, המערכות שעוקבות אחר המערכות. כלומר, שיודעות מי נגע במסמך, מי שלח אותו, מי קיבל אותו, כמה זמן כל אחד שהה איתו, האם כתב משהו אודותיו, האם שלח אותו להדפסה".
בגלל אותה חשיפה ב-ynet ב-8 בספטמבר, יומיים אחרי הפרסום בבילד, כי מדובר בתערובת של פייק, שקרים וסילופים חמורים שמטרתם לשבור את ההפגנות ולהסביר את סירובו של נתניהו להגיע לעסקה - אנשי הבילד נלחצו מאוד, הבינו שיש סיכוי טוב שנפלו ושכל מה שיש להם הוא צילום מסך לא מפוקס של טקסט בעברית, והפעילו לחץ על השותפים הישראלים שיביאו את המקור בערבית. מדובר באקט תחקירי בסיסי למדי אבל כזה המתרחש בדרך כלל לפני פרסום, לא אחריו.
רוזנפלד השתמש במרמה בסיסמאות כניסה של חיילת שלא ידעה זאת, והדפיס עבור פלדשטיין את המסמך. עצם הדפסת המסמך - אקט חריג מאוד, בוודאי בנוגע למסמך שלא עבר "הפקה", כלומר לא עובד ולא הופץ כידיעה מיוחדת - במקביל לפתיחת החקירה, ואחרי הפרסום בבילד, הדליקה את כל הנורות אצל צוות החקירה.
"הנציגים של המחב"ם היו ממש בהלם כשנודע שההדפסה הזו הייתה בשלוחה אצלם". המחב"ם אחראי על תודעת האויב את הצד הישראלי, ולכן היה לו, ולרוזנפלד בתוכו, גישה לחומר כה מסווג.
רוזנפלד אמנם לא היה חתום על ההדפסה, אבל הוא היה היחיד באזור שלו שעיין בו כמה וכמה פעמים. ח"מ, קצין במחלקת השפעה באגף המבצעים - יחידה סודית ביותר להשפעה והנדסת תודעה שעוררה גם לא מעט ויכוחים ומחלוקות לאורך עשרות שנות קיומה, היה הראשון להפנות את תשומת ליבו של רוזנפלד למסמך. ח"מ ורוזנפלד היו חברים בקבוצת קצינים ונגדים באמ"ן במילואים שעמדו בקשר זה עם זה ומתוכה, דרך רוזנפלד, דלף המידע לפלדשטיין.
ח"מ העביר לרוזנפלד את המסמך במערכת הממוחשבת המסווגת להפקת מידע באמ"ן ב-5 ביוני. תחילה רוזנפלד לא ייחס חשיבות מיוחדת לידיעה, אולם לפי עדותו, זמן קצר לאחר מכן "נופל לי האסימון, לאחר שיחה עם ח"מ, שהמסמך יותר מעניין ממה שהוא היה נראה לי מלכתחילה".
רוזנפלד שלח את צילום המסמך של תרגום המסמך לפלדשטיין עוד באותו יום. הוא עצמו נכנס למערכת המסווגת להתבונן במסמך עוד כמה פעמים בימים הבאים, ועוד פעם אחת ב-7 באוגוסט. שורת הפעמים הללו הפכה אותו לאחד מהחשודים המרכזיים, יחד עם ח"מ ועוד ארבעה שנכנסים למסמך במערכת המסווגת.
רשימת החשודים הזאת גובשה על ידי אל"מ ג' ואל"מ ל' באמ"ן והועברה לשב"כ, והיא בסיס החקירה הסמויה. פלטי ההתקשרות של החשודים הראו על קשר ביניהם, אבל יותר מזה - הראו על חיבור בין רוזנפלד ופלדשטיין. זה יצר בעיה לחוקרים.
על פי החוק נזקק ראש שב"כ לאישור ראש הממשלה כדי להאזין לאזרח ישראלי ללא צו של בית משפט, אך בגלל שעלתה האפשרות כי יש קשר בין הפרשה לבין לשכת ראש הממשלה, הלכו החוקרים של שב"כ והמשטרה לשופט מחוזי במעמד צד אחד והוציאו את הצווים מחשש לדלף. כלומר, למרות שלשב"כ יש סמכות עודפת שמאפשרת לו כלל לא להגיע לבית משפט - הוא העדיף שלא להשתמש בה כלל, מחשש שמישהו בלשכת ראש הממשלה מעורב.
