לוחמים עם "ידיים כבולות", תצפיתניות ותושבים מושתקים: עדויות שלא נשמעו בעבר, שחלקן פורסמו הבוקר (שני) ב"ידיעות אחרונות", חושפות את נורות האזהרה מהחזרה ל-6 באוקטובר. הדוח המקיף, שבו עשרות עמודים, פורסם על-ידי משפחות "מועצת אוקטובר", שאספו את עדויות התצפיתניות והלוחמים, לצד מסמכים ושיחות עם אנשי ביטחון בעוטף עזה. "אם גם היום מי שרואה סכנה מפחד לדבר, מדובר בכשל ביטחוני בפני עצמו", נכתב בדוח.
חברי ארגון "מועצת אוקטובר", שבני משפחותיהם נפגעו, נחטפו או נרצחו ב-7 באוקטובר, שוחחו עם בכירים לשעבר בצה"ל, כמו גם עם חיילים המשרתים בסדיר ובמילואים בגבול הרצועה או בגבולות הצפוניים של ישראל. הם מציגים בדוח המלא שבע נורות אזהרה - החל משמירה על הקונספציה, שלדבריהם רק שינתה את צורתה ועדיין אוחזת בצמרת השלטון. מהדוח עולה כי בעוד ישראל של שנת 2023 נשענה על ההנחה שחמאס מורתע והאיום מנוהל באמצעות כוח, היום האיום מנוהל באמצעות הסדרים דוגמת הקו הצהוב והישענות על הכוח הבינלאומי: "חמאס טרם פורק מנשקו וממשיך לגייס, לייצר, להשתקם ולבסס מחדש מנגנוני שלטון", נכתב בדוח.
הנתונים שהוצגו בדוח
(קרדיט: מועצת אוקטובר)
עוד נכתב, כפי שמובא בעדויות התצפיתיות בגזרה, כי "אנשי חמאס בוחנים את תגובת צה"ל ואת התחושה שבחלק מהמקרים אישורי הפעולה מתעכבים". משפחות המועצה מדגישות כי הגיעו לידיהן תיעודים מהחודש האחרון, אוגוסט 2026, של חציית הקו הצהוב וניסיונות לאסוף מודיעין, ואף הטמנת מטענים מעבר לקו. לדבריהן, לפי דוח של צה"ל שנחשף החודש, 14 הפרות תועדו ביממה אחת, כאשר 11 מתוכן סווגו כ"איום מתפתח על כוחותינו". בדוח נכתב כי "לוחמים ששוחחו עם מועצת אוקטובר מתארים תחושה שחמאס בוחן באופן שיטתי את הגבולות ואת אופן התגובה של צה"ל".
הדוח מבקש להדגיש גם את העובדה כי חמאס לא פורק לחלוטין, אלא רק הוכה. זאת לצד שחיקת כוח האדם בצה"ל. "בחודשים האחרונים עלו שוב ושוב תוכניות לצמצם את כוח המילואים המתגבר את מערכי ההגנה ביישובי הגבול", נטען. "אחרי 7 באוקטובר, שבו כיתות הכוננות והרבש"צים היו במקומות רבים קו ההגנה הראשון, כל ירידה בכוח הזמין מחייבת בחינה מחמירה במיוחד".
"רואים סכנה ומפחדים לדבר"
אלא שאחד הממצאים הקשים ביותר במסמך לא מופיע במפות או במודיעין שנאסף. הוא עולה מתוך עשרות שיחות שקיימו המשפחות החברות בארגון עם גורמי ביטחון וחיילים בתפקידים שונים, שהסכימו לשוחח תחת תנאים של אנונימיות. ב"מועצת אוקטובר" ציינו בדוח כי המקורות חששו להיחשף בעקבות השפעת מפקדיהם או מחשש לפגיעה בקריירה, בתקציבים או אפילו מהשלכות על ילדיהם. הם ציינו כי באופן דומה, תצפיתניות שהתריעו לפני 7 באוקטובר הושתקו.
תיעוד: מחבלים מתקרבים לקו הצהוב ברצועת עזה
(צילום: דובר צה"ל)
"הם מתעסקים באדמה שקרובה לקו, מטמינים דברים"
א', קצין ולוחם במילואים המשרת בעזה, אמר: "שלא יספרו לכם סיפורים, אל תייפו את המציאות מחדש באולפנים. אנחנו נמצאים מטרים ספורים מהאויב, רואים אותו בעיניים - והפקודות קושרות לנו את הידיים. במקום להכריע אנחנו 'מכילים'. במקום לטפל בשורש הבעיה אנחנו ממשיכים לנהל את המחדל". גם ד', לוחם ביחידה מיוחדת שפועלת ברצועה, תמך בטענה: "אנחנו רואים אותם בתצפיות כשהם נמצאים על הקו הצהוב ובודקים אותנו. הם מתעסקים באדמה שקרובה לקו, מטמינים דברים. לנו אסור לעשות כלום. המחבלים מחפשים בדיוק איפה אנחנו חלשים. אנחנו רואים הכול ואין לנו אישור להגיב".
האירועים המתוארים בדוח מגובים בעדויות נוספות, מיחידות שונות, כמו זו של הלוחם ג' שאמר כי "הם (מחבלי חמאס) מגיעים, מתקרבים, עוברים את הסימון, בוחנים אותנו ואוספים מודיעין. מה שהכי הורס אותנו מבפנים זה שאף אחד לא עושה עם זה כלום. התשובה מלמעלה היא שתיקה או פקודה להכיל את האירוע".
לוחם אחר המשרת ברצועה תיאר את המחסור הכבד בכוח האדם: "אנחנו בסד"כ מינימלי, אנחנו מחפשים בנרות אנשים שיבואו להשלים חורים. הסבירו לנו שאם קורה אירוע אנחנו בעיה ואם יקרו שני אירועים בשני יישובים אחד מהם יצטרך להסתדר לבד, לפחות לפרק זמן מסוים. כל הזמן אומרים 'אל תדאגו, יש לנו את הקו הצהוב', אבל הוא פיקציה", אמר.
"למה היא שם אם אף אחד לא מקשיב?"
גם משפחות החיילים המשרתים, והתצפיתניות בפרט, תיארו את החשש שילדיהם מביאים מהבסיס הביתה - ומשפחות "מועצת אוקטובר" ביקשו להדגיש את התרעות התצפיתניות שהושתקו לפני אסון 7 באוקטובר. חלק מחברי הארגון, נזכיר, הם הורי התצפיתניות שנפלו בקרב בנחל עוז.
"חמאס מבצע ניסיונות חוזרים ונשנים במטרה לבחון את התגובה הישראלית על-ידי חציית הקו הצהוב", סיפרה אמה של תצפיתנית המשרתת בגזרת עזה. "רק לאחר זמן רב מתקבל אישור לירי ואז הם נעלמים לכמה שעות או ימים ועוברים לנסות במקום אחר". אם אחרת תיארה: "המחשבה שהיא יושבת שעות מול המסכים, רואה את הסכנה מתקרבת ומקבלת איומים והשתקות פשוט שוברת אותי מבפנים. איך זה הגיוני שמפקדים שאמורים לשמור עליה מפחידים אותה? ההיסטוריה חוזרת על עצמה מול העיניים שלי, והפעם זו הבת שלי שם".
אם של תצפיתנית לשעבר מגזרת החרמון צוטטה בדוח אומרת כי "לא היה רגע אחד מהרגע שבו בתי סיימה את הקורס ועד ליום השחרור שבו הרגשתי שיש לי אמון במערכת ושיש על מי לסמוך. לאורך שנה וחצי הבטיחו להן שוב ושוב שהן עוברות לבסיס עורפי אבל זה לא קרה. הן ישבו על קו הגבול". גם אמה של תצפיתנית לשעבר מגזרת איו"ש תיארה שבתה שיתפה אותה בנעשה: "היא ישבה בתצפית וקראה לכוח שאיחר להגיע, אם בכלל. כל הזמן שאלתי 'למה היא שם אם אף אחד לא מקשיב?' היא ויתרה על הרצון לצאת לקורס מפקדים כי הבינה שאין טעם".
הפחד לדבר מגיע מלמעלה, עד לבכירים ביותר. גורמים ביטחוניים טענו פעם אחר פעם שההרתעה קורסת - והושתקו
משפחות "מועצת אוקטובר" מייחסות את ממצאי הדוח גם לשיחות בכירים לשעבר בצבא ובמערכת הביטחון, כאשר אחד מהם צוטט אומר כי לפני 7 באוקטובר "נתניהו קיבל למעלה מעשר התרעות, אבל זה לא הזיז לו. הוא טען שאנחנו מגזימים. חלק מההתרעות שנתניהו קיבל מוקדו לחגי תשרי. נשאלת השאלה 'מה עשה הקבינט בנידון?'".
גם הבכירים לשעבר, כך לפי הדוח, תיארו בשיחות את ניסיונות ההשתקה של המערכת - עד למעלה. "אי אפשר לדבר רק על פחד של תושבים וחיילים כי הפחד לדבר מגיע מלמעלה, עד לבכירים ביותר", טען אחד מהם, שלפי "מועצת אוקטובר" כיהן בעברו באחד התפקידים הרגישים ביותר במערכת הביטחון. הוא אמר כי "שלוחיו של ראש הממשלה מנהלים קמפיין הרתעה. אני אומר מידיעה: גורמים ביטחוניים טענו פעם אחר פעם שההרתעה שלנו קורסת - והושתקו".
ג', בכיר נוסף לשעבר, גיבה את הטענה: "אנשים מדברים במסדרונות הרבה יותר בחופשיות מאשר בחדרי הדיונים. בחוץ אתה שומע ספקות, ביקורת ואזהרות. כשהדלת נסגרת והדרגות יושבות סביב שולחן פתאום כולם הרבה יותר זהירים. המקום הכי בטוח לומר בו 'אתם טועים' צריך להיות חדר קבלת ההחלטות", אמר.
בכיר אחר, המכהן כיום במערכת הביטחון, טען בשיחות ההתמקדות באיראן הסיטה את הקשב מעזה לדבריו, "ההחלטה להתרכז בזירה האיראנית בזבזה מיליארדים על פרויקטים פנטזיונריים בזמן שחמאס התעצם. אם ההחלטה של ראש הממשלה הייתה לגיטימית, המינימום זה להסביר ולנמק אותה בוועדת חקירה ממלכתית כדי לדעת האם גם היום שיקולי קבלת ההחלטות נכונים".
הדוח ציטט גם בכירים המתגוררים בעוטף: "אחרי מאנשי המועצה אמר לי 'תשתוק'. אמרו לי שאנשים לא ישימו לב שהמצב הביטחוני בקרשים. ככה בדיוק מגיעים שוב לאסון". בעדות הסיום של הדוח אמר אחד הבכירים כיום כי "כל אזרח ישראל צריך לשאול את עצמו האם שילוב של הדרג המדיני שלא אומר לנו את האמת, יחד עם היעדר מנגנון בקרה של הכנסת, לצד קצינים שמפחדים לדבר - לא מחזיר אותו ל-6 באוקטובר? האם אנחנו יכולים לסמוך על שיקוף אמיתי של תמונת המציאות כפי שהיא מתרחשת?".
לצד פרסום הדוח, חברי "מועצת אוקטובר" כינסו היום מסיבת עיתונאים, שבה הוקרנו גם עדויות המוצגות בדוח. "בימים האלה ממש אני טרודה בלקבל את ההחלטה שאני כל כך מפחדת ולא רוצה לקבל: האם לחזור הביתה. ואז אני קוראת שעפיפונים מעזה נוחתים שוב בשדות העוטף. הייתי כבר בסרט הזה, אני זוכרת איך דברים מתחילים בקטן וברור לי לגמרי ההמשך. ב-7 באוקטובר למדתי בדרך הקשה ביותר מה יכול להיות המחיר של מציאות שאנחנו לומדים להכיל, של מציאות לא נורמלית שמנורמלת. האם משהו מהותי באמת השתנה?", אמרה מירב כהן, ששרדה את הטבח בקיבוץ עין השלושה.
שרון אשל, אמה של התצפיתנית רוני אשל ז"ל, אמרה: "אני אמא שכולה, שאיבדה את היקר לה מכל — אבל גם אמא שמסרבת לשתוק, כי אני לא מוכנה שעוד משפחה תעבור את מה שאנחנו עברנו. אתם מקבלים התרעות מתצפיתניות, מחיילים ומקצינים שנמצאים בשטח. אלה אותם קולות שהתריעו גם לפני 7 באוקטובר. אל תתעלמו מהם. לא תוכלו להגיד אחר כך: לא ידעתי".
