רשימת האזהרות שכל הורה ישראלי מוצא עצמו מדקלם באוזניו של הילדים שלו לקראת הטיול אחרי צבא, היא מראש ארוכה ומגוונת. צריך להיזהר מאובדן של הדרכון, חשוב להישמר מפני כייסים או גנבים מקומיים, אין להקל ראש בכל מה שקשור למזון שנראה מפוקפק, ועוד לא אמרנו כלום על חששות השמורים רק לישראלים או יהודים בגולה. מה שבטוח, האפשרות של חטיפה למעבה הג'ונגל הקולומביאני על ידי ארגון גרילה מקומי, כנראה לא חלפה בראשם של ההורים של אורפז אוחיון, ארז אלטויל, בני דניאל ועידו גיא. אלא שלמרבה האימה, זה בדיוק מה שקרה לארבעת הצעירים הישראלים. הפודקאסט עיתונות חופרת חוזר לעיר האבודה בקולומביה.
עיתונות חופרת
פרק 49 - השבוע עם הישראלים שנחטפו בג׳ונגל
45:52
העיירה סנטה מרתה שבצפון קולומביה תמיד הציעה למטיילים את הטוב מכל העולמות. גם רכס חוף שנחשב לגבוה בעולם ומתנשא ישירות ממי הים הקריבי לפסגות מושלגות בגובה של כמעט 5,800 מטרים, גם חיי לילה פשוטים אבל מהנים מאוד עבור תיירים צעירים, וגם בסיס מצוין להמון טראקים וטיולים באזור. אחד הפופולריים ביותר מביניהם הוא טרק בן 5-4 ימים אל עבר "העיר האבודה" - סוג של חוויה ארכיאולוגית עתיקה ומרתקת שכרוכה בכניסה לג'ונגל המקומי.
באמצע ספטמבר 2003, העניינים בסנטה מרתה התנהלו בדיוק כפי שהתנהלו עשרות שנים קודם לכן, אבל לא הרחק משם, התפתחה דרמה ענקית. קבוצה של 15 מטיילים שיצאו לטרק לכיוון "העיר האבודה", נחטפו ונלקחו בשבי על ידי אנשי ארגון ELN. ביניהם היו גם שישה ישראלים. כעבור כמה שעות החליטו החוטפים לשחרר 7 חטופים (כולל זוג ישראלים), וכך נשארו בידם בעצם רק 8 - ארבעה ישראלים, שני אנגלים, ספרדי אחד וגרמניה אחת.
"הם הגיעו בארבע וחצי בלילה. כולם ישנים, ואז מתעוררים עם רובה מול הפרצוף", שיחזר גיא בריאיון ל"ידיעות אחרונות", "אני זוכר M-16 ופה ושם קלצ'ניקוב. לדעתי היה גם איזה עוזי אחד. זה מצחיק איך ישראלים הגיעו גם לשם".
עיתונות חופרת פרק 49
זה אולי המקום לספר קצת על אנשי ארגון ELN. הם קוראים לעצמם "צבא השחרור הלאומי", אבל למעשה מדובר בארגון טרור וגרילה מרקסיסטי, שפועל בקולומביה כבר מאמצע שנות השישים. הוא מונה בסך הכל כמה אלפי חברים, אבל הספיק בשישים השנים האחרונות לייצר שורה של מעשי רצח, חטיפות, ומתקפות טרור. ההנחה המקובלת היא שהארגון מממן באמצעות תרומות, חטיפות לצורכי כופר, סחר בסמים וגביית דמי חסות מעסקים. מאז תחילתו של המילניום השלישי, חטף הארגון למעלה מ-3,000 בני אדם, שמתוכם נהרגו בשבי לא פחות מ-153 בני ערובה. למעשה, עד היום, על פי הערכות שונות, יש כמה עשרות חטופים בידי הארגון. במילים אחרות, לארבעת הישראלים (ובני משפחותיהם), כמו גם לארבעת הזרים שנחטפו איתם, היו לא מעט סיבות לדאגה.
הסיבה הרשמית, אגב, לחטיפתם של שמונת המטיילים, היתה הפעלת לחץ על הרשויות בקולומביה לשחרר מכלאו את מנהיגם, פרנסיסקו גאלאן. פרקטיקה נפוצה מאוד בחלק הזה של דרום אמריקה, ומשהו שכל אזרח קולומביאני הכיר באותם ימים.
ה-ELN התפרסם כארגון טרור המתמקד בחטיפות לצרכי כופר
(צילום: AP Photo/Fernando Llano, File)
החטופים נלקחו למעבה הג'ונגל. שם הם מצאו עצמם לנים בבקתות אינדיאניות קטנות שאותרו בדרך, ובעיקר נעים ממקום למקום כדי להקשות על כוחות חילוץ והצלה שאולי יצאו בעקבותיהם. חלק גדול מהזמן עבר על החטופים בתנאי מזג אוויר קשים הכוללים גשם עז, ומעט מאוד אוכל ראוי לשמו. לימים הישראלים יספרו שהחלק של התזונה היה הקשה מכל. זאת אולי הסיבה שבניגוד לחטופים מגרמניה, ספרד ואנגליה, הישראלים היו אקטיביים יותר בכל הקשור לנסיונות בריחה, או לפחות לתכנון שלהם. ייתכן וההבדל היה נעוץ גם בעבר הצבאי של ארבעת הישראלים, אבל העובדה היא שהאירופאים היו פאסיביים יותר, ושללו השתתפות בכל התארגנות ישראלית לבריחה. חשש נוסף של הישראלים היה שבגלל ההתניידות המתמדת בתוך הג'ונגל הסבוך, במקרה של פציעה של מי מהם - תתקבל אצל החוטפים ההחלטה לנטוש אותו למותו הוודאי, ולהמשיך בלעדיו.
הימים והשבועות עברו, והמשפחות בארץ השתגעו כמובן מדאגה. קטעי העיתונות שהתפרסמו ב"ידיעות אחרונות" לאורך אוקטובר ונובמבר 2003 מציירים תמונה של הורים חסרי אונים שלא נותר להם אלא לקוות לסוף טוב. כעבור חודשיים הם קיבלו סימן חיים ודאי מהבנים שבשבי הקולומביאני.
תיעוד של החטופים הישראלים שהפיצו החוטפים
אנשי ה-ELN נאותו לצלם סרט וידאו שבו יתועדו השבויים, ושיגיע לידיים של הוריהם. אלא שכאן התפתחה אצל ארבעת הישראלים דילמה נוספת: האם לשקף את המצב האמיתי (והקשה) שבו הם נתונים כדי לזרז אולי כל ניסיון חילוץ שלהם, או שעדיף לא להדאיג עוד יותר את המשפחות בבית. בקלטת שהגיעה לבסוף למקלטי הוידאו בישראל נראו ארבעת הישראלים כשהם משחקים קלפים, אוכלים ושותים, בדיוק כפי שאנשי ה-ELN ביקשו להציג אותם.
"יום לפני מה שהתברר בסוף כיום השחרור, העליתי את התוכנית להרוג אותם", סיפר אלטויל על מה שעבר בראשם של החטופים, "זה לקח הרבה זמן, עד שהגענו לייאוש סופי. הרגשנו שאו שנצא מפה בכוחות עצמנו, או שניתקע פה שנים".
ב-22 בדצמבר 2003, אחרי לא פחות מ-101 ימים בשבי, הסיוט הסתיים. אחרי משא ומתן מתיש שניהל הארגון מול הממשלה הקולומביאנית והאו"ם, שכלל שחרור של אותו גאלאן, הובלו החטופים לנקודת מפגש בהרי הסיירה נבאדה. שם הם הועלו על מסוקים של הצלב האדום, אחר כך עברו בדיקה רפואית ראשונית, והוטסו לבוגוטה, ומשם לישראל.
אורפז אוחיון מדליק נרות חנוכה בנתב"ג אחרי חזרתו מהשבי בקולומביה
(צילום: חן מיקא)
ארבעת החטופים, למרות הטראומה שהם סוחבים, הצליחו לשקם את חייהם, בנו קריירה והקימו משפחות. ב-23 השנים שחלפו מאז עוד עשרות אלפי ישראלים ביקרו וטיילו בקולומביה, חלקם הגדול צעירים אחרי צבא. הטראקים לעיר האבודה, למקרה שתהיתם, עדיין מתבצעים, אלא שכעת מדובר בהליך סדור ומבוקר בהרבה. בכל זאת, אנשי ה-ELN עדיין מסתובבים בחבל הארץ היפהפה והמשוגע הזה.
