הסכם ייצוא הגז בין ישראל למצרים, שעליו הודיעו אתמול (רביעי) ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האנרגיה אלי כהן, אם וכאשר ייחתם, מייצר אינטרס כלכלי חיוני משותף לשתי המדינות ושיתוף פעולה מעשי בהולכת הגז ובהיבטים מעשיים אחרים - שיוצר תלות ארוכת שנים בין קהיר לירושלים. כבר היה לישראל, נזכיר, הסכם גז משותף עם מצרים וירדן, אבל דאעש פוצצו כמה פעמים את הצינור שעבר בסיני.
נתניהו: אושרה עסקת הגז עם מצרים, הגדולה בתולדות ישראל
(צילום: איתי בית-און / לע״מ)
המשמעות של ההסכם החדש - גם בגלל הכמויות - היא שלמצרים תהיה הרבה יותר מוטיבציה להיענות לדרישות ישראל ולסייע לה בכל התחומים, ובעיקר, בתקופה הנוכחית, ברצועת עזה. ישראל כנראה תפגוש את המצרים בניהול הרצועה החל מהשנה הבאה, והסכם הגז יוצר אווירה נוחה לשיתוף פעולה.
תלוי גם היכן תעבור תשתית הולכת הגז. סביר להניח שלנוכח לקחי העבר, היא תעבור בים ולא דרך סיני, בצל הטענות הצודקות בישראל על ההתעצמות המצרית בחצי האי שנעשית בניגוד להסכם השלום בין שתי המדינות, ואחרי שהצבא המצרי הצליח לדכא (בעזרתה הפעילה של ישראל) את דאעש בסיני.
בחסות המלחמה בדאעש, המצרים הכניסו לאחרונה לסיני טנקים וחיילים במספרים גדולים, והקימו מתקנים צבאיים, הרבה מעבר למה שמותר על פי הסכם השלום. ישראל בינתיים מעלימה עין, אבל מאחר שהמלחמה בדאעש דעכה, גוברת הדאגה בירושלים מהנוכחות הצבאית המצרית המוגברת הזו שעלולה להוות איום עליה, בעיקר בהקשר העזתי. להתעצמות הזו כעת אין יעד סביר אחר מלבד איום על ישראל, ומאחר שהתלות המצרית בנו בדיכוי דאעש פחתה - צריך לראות בה איום פוטנציאלי.
הסכם הגז הוא גם מעין ערובה וגורם שמרסן את העוינות כלפי ישראל שקיימת בממסד הצבאי במצרים, שהנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי נשען עליו. כידוע, הצבא המצרי הוא גם גורם כלכלי ראשון במעלה שזקוק לאנרגיה כדי להפעיל את תשתיותיו. הבעיה, מנקודת ראות ישראלית, היא מה יהיה גודלן של רזרבות הגז שיישארו לישראל ולכמה שנים יספיקו.
הסכם הגז גם מחזק את מעמדה האזורי של ישראל ואת הבריתות שלה עם מדינות ידידותיות כמו יוון, קפריסין ומצרים ששוכנות לחוף הים התיכון. זה נכון גם לעולם הערבי המתון. ישראל כבר חברה ב"קואליציית הגז" באגן המזרחי של הים התיכון שבה חברות מצרים, קפריסין ויוון - שמהווה משקל נגד לשאיפות התפשטות האנרגיה של טורקיה וצפון קפריסין הטורקית.
מה שהכי חשוב הוא שמדובר בנדבך נוסף בתוכנית השלום של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ למזרח התיכון, ולכן גם הלחץ האמריקני על ישראל לחתום במהירות על הסכם הגז עם מצרים.
2 צפייה בגלריה
טראמפ. הסכם הגז - נדבך נוסף בתוכנית השלום שלו
(צילום: Doug Mills/The New York Times via AP, Pool)
ראש הממשלה נתניהו, כדרכו, מיהר להודיע על העסקה עוד לפני שנסגרה רשמית, בעיקר כדי להראות לטראמפ שהוא מציית להנחיותיו, אבל גם כדי לאותת רצון טוב לא-סיסי - וכמובן גם כדי להתהדר בהישג כלכלי בשנת בחירות (58 מיליארד שקל לקופת המדינה).
עסקת ייצוא הגז ממאגר לוויתן למצרים, אם תיחתם, תהיה עסקת היצוא הגדולה בתולדות המדינה, בהיקף של כ-131 מיליארד מטרים מעוקבים (BCM) גז טבעי לאורך כ-18 שנים, ובשווי כולל המוערך בכ-112 מיליארד שקלים. לפי נתניהו, ההכנסות ממיסים ומתמלוגים יסתכמו כאמור בכ-58 מיליארד שקלים ויתווספו להכנסות הקיימות ממשק הגז.
אישור העסקה סולל את הדרך לפסגה משולשת של נתניהו עם טראמפ וא-סיסי, לאחר שבקהיר הציבו את אישורה כתנאי להגעתו של הנשיא. השלושה צפויים להיפגש באחוזתו של טראמפ מאר א-לאגו בפלורידה.
