הפליטים האוקראינים שהגיעו בטיסת חילוץ לישראל
(צילום: אבי חי )
זה היה מסע ארוך ומפרך עבור מאות הנוסעים בטיסת החילוץ ממולדובה של הקרן לידידות והסוכנות היהודית, שנחתה הבוקר (ראשון) בנתב"ג. בשעות הבוקר נמל התעופה בקישינב, שנפתח במיוחד עבור טיסות החילוץ הישראליות שכן השמיים בבירת מולדובה סגורים, התמלא בפליטים שהגיעו ממקומות שונים באוקראינה אחרי שבילו יום, יומיים ואפילו יותר בדרכים - במטרה להגיע לישראל.
הפליטים האוקראינים - כתבות נוספות:
מריה מרקובה לא חשבה בעבר לעלות לארץ. היא הגיעה עם בתה אמי בת ה-6 מאודסה. היא סיפרה שהמצב באודסה כרגע שקט יותר מאשר במקומות אחרים, אבל דבר אחד גרם לה לעשות את הצעד ולעלות על טיסת החילוץ לארץ. "אמי ידעה שיש מלחמה, ושאלה אותי אם יהרגו אותם. זה הרגע שבו החלטתי לעזוב", היא סיפרה. לדבריה, היא מנסה שלא לעורר דאגות אצל בתה ולכן לא אמרה לה שהן עושות עלייה לישראל. "היא לא יודעת שאולי לא נחזור. כל הבובות והמשחקים שלה בבית עם השמלות שהיא הכי אוהבת".
6 צפייה בגלריה
"בתי שאלה אותי אם יהרגו אותנו, וזה הרגע שבו החלטתי לעזוב". אמי ומריה מרקובה בטיסה
(צילום: ריקי כרמי פיאסצקי)
אמה של מריה בת ה-80 נמצאת בבית אבות באשדוד. היא ובתה לא יכולות לחיות אצלה, ולכן הן לא יודעות כרגע לאן הן נוחתות. מריה היא מנהלת של חברה באוקראינה שנסגרה בגלל המלחמה, ויש לה חשש גדול מהרגע שבו תצטרך לחפש עבודה. רבים מהפליטים לא יודעים אנגלית, ובטח שלא עברית, וחוששים מההתאקלמות. מריה אמנם יודעת אנגלית, אבל גם זה לא ממש מעודד אותה.
בוריס טריגרמן גר בעבר בישראל וכבר שנים רבות חי בקייב. כעת הוא חזר לארץ. "אני לא מבין איך בשנת 2022 יש מלחמה וכל יום מתים המון אנשים", אמר. "מקייב טסנו לקישיניב, ומשם הגענו באוטובוס למטוס חילוץ. בסך הכל היינו בדרכים שלושה ימים".
6 צפייה בגלריה
"היינו רוצות לחזור לאודסה, אבל לא יודעות אם זה יתאפשר". טטיאנה וסרפימה
(צילום: ריקי כרמי)
6 צפייה בגלריה
המזוודות של הפליטים באולם קבלת הפנים הישן. בני משפחותיהם לא הורשו להיכנס
(צילום: ריקי כרמי פיאסצקי)
בני חדד, מנהל מערך העלייה והקליטה של הקרן לידידות בקישיניב, סיפר על מערך קליטת הפליטים היהודים מאוקראינה. "כשהתברר גודל האירוע הבנו שצריך ליצור מצב שיהיה אפשר להוציא מכאן אנשים כמה שיותר מהר, כי השהות פה בתנאי פליטות היא קשה", אמר. "הבנו ששני היעדים המרכזיים הם פולין ומולדובה. מכיוון שאנחנו פועלים בשיתוף פעולה עם הסוכנות היהודית, הם לקחו אחריות על פולין ואנחנו על מולדובה.
"אנחנו מסייעים לקהילה לייצר מקומות זמניים שבהם יוכלו לשהות לכמה ימים, והקונסולים נותנים אשרות עלייה. המטרה היא להגביר את הקצב ואנחנו מוציאים את הטיסות. זו הטיסה השלישית, ומהשבוע אנחנו מדברים על טיסה כל יום, ואם תהיה היענות אז אפילו שתי טיסות כל יום. חלקם תכננו במילא לעלות לארץ, חלקם היו עם אשרות עלייה וחלק לא תכננו - אבל הבית שלהם עולה בלהבות, וישראל מהווה עבורם אופציה. הם זכאי חוק השבות והם חלק מהעם היהודי, ומחובתנו להביא אותם ארצה".
במטוס החילוץ הגיעו כ-150 נוסעים, כשרובם מחזיקים רק במזוודה קטנה שאותה דאגו לעטוף היטב, כדי לא לאבד ולו דבר אחד מהמעט שהביאו מביתם. טטיאנה וסרפימה ציפיאינה הביאו איתן גם את החברים כי טובים שלהן - את הכלב דזורו ואת החתול מריק. סרפימה בת 19 וכבר סיימה בית ספר, ולכן היא מרגישה הקלה. הן הגיעו לסבתא בבת ים ואמרו: "היינו רוצות לחזור לאודסה, אבל לא יודעות אם זה יתאפשר".
המטוס נחת אחרי שעתיים וחצי בלבד, אבל מה שלקח יותר זמן זה מילוי טפסי העלייה בתום הטיסה. לרוב זה לוקח כמה שעות. בינתיים מחכים לפליטים קרובי משפחותיהם והנוסעים האחרים שסיימו את התהליך ואין להם היכן להתגורר, ולכן מחכים עד שכולם יסיימו את תהליך הקליטה - כי רק אז יוכלו לפנות אותם לאוטובוסים.
אולפן ynet: ריקי כרמי מדווחת ממולדובה לפני שיצאה טיסת החילוץ לישראל
(צילום: אלכס בורטמן)
נטשה בק ממודיעין הגיעה לקבל את משפחתה מאודסה, ונאלצה לשבת במתחם קבלת הפנים על הרצפה בזמן שחיכתה להם, מכיוון שהמתחם הישן שאליו הם אמורים לצאת מוגדר שטח צבאי סגור - ולכן כולם נאלצים לחכות. חלקם מחכים בחוץ בקור או בפתח הכניסה המוגן מעט יותר. "הייתי רוצה שיארגנו את המקום כמו אולם קבלת פנים בשדה תעופה נורמלי", אמרה נטשה. "אין איפה לשבת. יש פה אולם שלם ויש מקום, אבל לא נותנים להיכנס. ההורים שלי בני 70 הגיעו לכאן כדי לקבל את המשפחה גם. איפה הם יישבו ויחכו? זה לא הגיוני".
גם איריס עצמון ממושב כפר שמואל חיכתה לסבא ולסבתא שלה שהגיעו מאוקראינה. "זה ממש מרגש, סבא וסבתא שלי מגיעים היום וזה ממש מרגש", אמרה. "גם אחות של סבתא שלי, ניצולת שואה בת 86, והבן שלה, אשתו והנכדה שלה מגיעים. הם הגיעו למצב שהם מפחדים, שאין להם מה לעשות. יש תורים בסופרים ואי אפשר להעביר להם כסף, אז אמרתי שחייבים להוציא אותם".
שקד: "התעדוף הוא כלפי חוק השבות - גם אם זה לא פופולרי"
(צילום: עידו ארז)
איריס סיפרה שלא היה קל להניע אותם לעשות את המהלך. "סבא וסבתא שלי בני 75, ואחות של סבתא שלי בת 86. הם עברו מסע של 36 שעות. ביקשתי מהם שיחשבו על זה ודיברנו על זה, ומהרגע להרגע הם התארגנו בלי כלום. הם עם תיקים קטנים, אין להם כלום. זה להתחיל מאפס. אנחנו בדיוק מנסים להבין איפה הם יגורו. אבל פה בטוח והם בטוחים, זה הכי חשוב. הם רוצים לחזור כי זה הבית שלנו, הם עזבו הכל, אבל נראה לי שמחלחלת להם ההבנה שזהו, הם מגיעים לכאן וצריכים להתחיל הכל מחדש".
הרבה רגעים מרגשים חווים הפליטים היהודים שמגיעים לישראל אחרי מסע ארוך, ופוגשים אדם קרוב שמחכה להם ומתרגש כמוהם. קרינה בוקובסקי הגיעה כדי לקבל את פניה של חברתה נטלה מאודסה. "היא גם חברה וגם קרובת משפחה. הם הולכים להיות אצלי, אצלנו יש משפחה גדולה", היא אמרה ולא הצליחה לעצור את הדמעות. "בעלה נשאר באודסה. היא תישאר כאן, ואנחנו מחכים שהכל ייגמר ושהוא יבוא לפה". נטלה, כמו פליטים רבים, הגיעה לישראל ללא דברים בסיסיים, אפילו ללא עגלה, אך קרינה הרגיעה אותה: "עכשיו באשדוד יש הכול".
