היום ה-20 למלחמת חרבות ברזל: נראה שצה"ל ומדינת ישראל יודעים יותר טוב מה הם רוצים להשיג ואיך לעשות את זה בכל אחד משלבי הלחימה המתוכננים. בנימין נתניהו נתן לזה ביטוי אתמול (רביעי) כשאמר שהמתקפה הקרקעית לתוך רצועת עזה והשבת החטופים הן שתי מטרות ששוות בערכן מנקודת ראותה של ממשלת ישראל, ושהחתירה להשגתן תיעשה במקביל מבלי שהאחת תבוא על חשבון האחרת. במילים פשוטות, מדינת ישראל תפעל לשחרור החטופים – כל החטופים – כאילו אין מתקפה קרקעית, ותבצע את המתקפה הקרקעית, בתזמון שייראה לה, גם אם פרשת החטופים לא תבוא על פתרונה המלא.
זה אומר שישראל לוקחת את הזמן כדי לתת ללחץ על חמאס הן להכין את הקרקע - תרתי משמע - על ידי כתישה מהאוויר, והן להדק את המצור כדי שהארגון שיתגמש בעניין החטופים. המטרות שחיל האוויר מפציץ כעת נועדו לשרת את היעדים הצבאיים, קצרי וארוכי הטווח. לפי כל הסימנים מנהיג חמאס יחיא סינוואר עדיין באופוריה, וייתכן מאוד שעודנו מאמין שישראל לא תעז לכבוש את צפון הרצועה כל עוד בני הערובה בידיו, אבל מדבריהם של שותפיו, אנשי הנהגת חמאס בקטאר ובלבנון, מתברר שבעיניהם תמונת המצב קצת פחות אופטימית. אפשר להעריך שהם לוחצים על ההנהגה העזתית להתגמש בעניין החטופים.
הכותרת
כסף קטארי, תמיכה איראנית: איך למוטט את יסודות חמאס?
21:25
מה שבעיקר מציק כעת לחמאס בעזה זה עניין הדלק. לאונר"א יש אמנם עדיין כמות מספקת כדי להחזיק את בתי החולים העיקריים ברצועה בתפקוד מלא, אבל לחמאס חסר דלק להפעיל את הגנרטורים שבאמצעותם פועלים המפוחים שמזרימים אוויר נקי למנהרות, לחמ"לים ולבונקרים שנמצאים עמוק מתחת לקרקע בכל הרצועה. החשמל שמספקים הגנרטורים משמש גם להנעת מערכי התרעה, מצלמות, אמצעי לחימה והפעלה מרחוק של רקטות ופצצות מרגמה, כמו גם לייצורן. בלי דלק, מערך הפיקוד וחלק גדול ממערך הלחימה התלול מסלול לא יעבוד.
בקרבת רפיח יש מספר לא קטן של מכלי דלק שצה"ל אינו מפציץ, אבל אלה שייכים לאונר"א. חמאס עדיין גונב חלק מהכמות, אבל הרוב משמש למטרות של סוכנות האו"ם לפליטים. ישראל צריכה להמשיך לפעול למניעת אספקת דלק לרצועה שעלול להגיע לידי חמאס. אין שום שיקול הומניטרי שיצדיק, גם מבחינת החוק הבינלאומי, סיוע להפעלת המערך הרקטי ולמערכי הפיקוד והשליטה של חמאס.
בגזרת החטופים, המספר מתעדכן מדי כמה ימים בין השאר מפני שרבים מבין ההרוגים, הנעדרים ובני הערובה הם עובדים זרים מתאילנד ומנפאל, שזיהוים לוקח הרבה זמן ומאמץ פורנזי אדיר שמתבצע גם בסיוע מדינות המוצא של הקורבנות, שהג'יהאדיסטים העזתים תקפו בברוטליות שלא תתואר.
הג'יהאד, שיעור היסטוריה
להערכתי, ככל שעובר הזמן המצב של ישראל משתפר מנקודת ראות צבאית. חלון הלגיטימציה הבינלאומית אמנם הולך ונסגר, וזה לכאורה מחייב להזדרז ולפעול, אבל רק לכאורה. באופן מעשי, המלחמה שאנחנו נמצאים בה כעת היא מלחמה על קיומנו. בני גנץ שגה בניסוח כשאמר אחרת. הוא התכוון לומר שכל עוד צה"ל נמצא בכשירות ואנשיו חדורי מוטיבציה אין אויב שיכול להשמיד את מדינת ישראל. זה נכון, אבל המלחמה הזאת היא על היכולת שלנו להתקיים בביטחון בכל מקום במדינה, כולל לחרוש ולגדל שזיפים עד קו הגבול ממש מבלי שנצטרך כל כמה שנים לצאת למלחמה רבתי כדי להגן - או חלילה לנקום – על ילדינו.
אם מדינת ישראל לא תחסל פיזית את היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס, הג'יהאד האיסלאמי ושאר הארגונים הג'יהאדיסטים בעזה, לא יוכלו תושבי זרעית ושתולה בצפון לישון בשקט. גם תושבי תל אביב יהיו חרדים מהאפשרות שאיראן תיכנס למלחמה. לא רק ההתקפה הברברית על יישובי ומוצבי עוטף עזה, גם מה שבא בעקבותיה מבהיר שאם לא נקבע תודעת הרתעה חדשה ועוצמתית, לא נוכל יותר לקיים שגרת חיים נורמלית.
במלחמת השחרור נלחמו הורינו והורי הורינו כדי שלעם היהודי יהיה חבל ארץ שישמש לו בית לאומי שבו יוכל לחיות ככל העמים. הג'יהאדיסטים היום, מחמאס דרך חיזבאללה ועד דאעש, רוצים להשיב את המצב במזרח התיכון לקדמותו, לפני 1948. לא במכה אחת, אלא בשלבים: תחילה להתיש ולהטיל עלינו אימה, ובשלב שני לגרום לנו להגר מפני שחיים נורמליים אינם אפשריים כאן.
ההסבר ההיסטורי הזה נחוץ כדי להבהיר מדוע ממשלת ישראל וכל זרועות הביטחון נחושים כעת לבצע את המתקפה הקרקעית, שבלעדיה לא ניתן לחסל את חמאס ואת הג'יהאד האיסלאמי כפי שחיסלו את דאעש. את הרעיון הג'יהאדיסטי שמקורו באסלאם הקדום אמנם אי אפשר לחסל, אבל אפשר לגרום לכך שלג'יהאדיסטים לא יהיו הכלים והאמצעים להוציא את רעיון האמירות האסלאמית העולמית לפועל בדם ואש ובכריתת איברים.
לא משרטטים עזיבה לפני שנכנסים
ההמתנה הנוכחית אינה בהכרח עיכוב של התוכנית המבצעית אלא מיצוי מה שאפשר להשיג באמצעות הפצצות מן האוויר ופשיטות קרקעיות מוגבלות וקצרות טווח, דוגמת זו שבוצעה אמש. יחד הן נועדו להשיג אותה מטרה: להתיש את האויב וליצור אצלו חוסר ודאות ומתח שיגרמו לו לעסוק כל הזמן בשאלות: איך הם יתקפו? מתי? באיזו שיטה? איך הם מתכוונים להתגבר על מערך ההגנה שלנו שמבוסס על מנהרות לחימה מתחת לקרקע?
חמאס יודע לא מעט עלינו ועל מה שידענו עליו לפני 7 באוקטובר. בימים אלה פועלים שב"כ ואגף המודיעין של צה"ל ללא הפוגה כדי לעדכן את מאגר המטרות ולתקוף אותן, כולל כאלה שמופיעות ואמורות להיעלם כהרף עין. חמאס והג'יהאד האיסלאמי הם אויב מנוסה וחכם, וככל שכוחות צה"ל שייכנסו פנימה יהיו מאומנים יותר, והתוכניות שלהם מבוססות מודיעין איכותי יותר, כך יקטן מספר האבדות.
סכנת האבדות תתרחב אם תושלם הכניסה לרצועת עזה, כשצה"ל ושב"כ יפעלו בשטח במטרה להשמיד באופן שיטתי את תשתיות הלחימה, אמצעי הלחימה ובעיקר את המפקדים והלוחמים של ארגוני הטרור. השלב הזה, אחרי סיומה של מלחמת התנועה, הוא המסוכן ביותר ועליו צריכים לחשוב עוד לפני שנכנסים.
בתוכנית היציאה מעזה יש לעסוק רק בעוד חודשים ארוכים. הדרישה האמריקנית שישראל תציג להם תוכנית יציאה עוד לפני שנכנסה, אינה סבירה ומבוססת על הטראומה שלהם מאפגניסטן ומעיראק, ועל שלנו ממלחמת לבנון הראשונה. תוכנית יציאה עושים אחרי שיודעים אילו מבין המטרות הושגו, ובהתבסס על המצב הצבאי והמדיני באותו זמן. אם הדרישה האמריקנית היא רק שישראל תתחייב שאין לה עניין להישאר ברצועה, זו להערכתי אינה בעיה. הנשיא ביידן כבר קיבל הבטחה כזו מנתניהו.
למה המתקפה טרם החלה
ישראל לא נכנסת לפי שעה למתקפה קרקעית מלאה בעזה מהסיבות הבאות:
א. צריך לתת עוד זמן למאמצים לשחרור החטופים באמצעות המתווכים המצרים והקטארים. צריך שהלחץ הבינלאומי על חמאס יתחיל לתת תוצאות, ושהארגון יבין שהשחרור של חטופים בודדים ברווחי זמן ארוכים לא יעכב את ישראל מכניסה לרצועת. אולי אף להיפך: בין מקבלי ההחלטות בישראל יש הסבורים שצריך להבהיר לסינוואר שכשטנקים ייסעו מעל המנהרה שבה הוא מתחבא, יהיה לו יותר קשה לקבל ויתורים, ולכן מוטב שיעשה זאת כל עוד הקלפים המקאבריים והמנוף האכזרי בידיו.
ב. שלב הכתישה, הגירוי והתגובה עדיין לא הסתיים ולא מוצה מה שאפשר להשיג באמצעותו.
ג. האמריקנים רוצים להיערך למתקפה אפשרית של שלוחי האיראנים - המיליציות השיעיות בעיראק, בסוריה, בתימן ובמקומות נוספים על בסיסי ארה"ב במזרח התיכון. הפנטגון רוצה לפרוס מערכות הגנה אווירית, יחידות נחתים שיגנו על הבסיסים וגם יירטו טילים וכטב"מים שישוגרו לעברנו. ההיערכות הזאת לא תושלם כל עוד נושאת המטוסים דווייט אייזנהאואר לא הגיעה עם כוח המשימה שלה לאזור האוקיינוס ההודי מדרום לעומאן ולאיראן, וכל עוד ארה"ב לא השלימה את היערכותה על הקרקע בבסיסים קטנים שנמצאים בסוריה. עד עכשיו היו 14 תקיפות של בסיסים אמריקניים במזרח התיכון מצד שלוחי איראן. כ-24 חיילים אמריקנים נפצעו קל וגם הנזק היה זניח, אבל אם וכאשר ישראל תיכנס לעזה, המספר עלול לגדול.
ד. ישראל צריכה להשביח את הכוננות והמוכנות שלה לעימות מלא עם חיזבאללה בצפון.
