מאז טבח 7 באוקטובר מתנהל בישראל שיח נוקב לגבי עיוותי התפיסה שרווחו כלפי חמאס והיוו בסיס לקונספציה שהתנפצה בבוקר אותה שבת. בהקשר הזה מודגשים הקושי לפענח את התנהלות הארגון, בין היתר בשל היעדר שליטה מספקת בשפת "האחר" ובקודים התרבותיים שלו, בשל הנטייה להשליך את ההיגיון המערבי (שלנו) על חמאס, ובשל הזלזול ביכולותיו ובתוכניותיו.
אולם המלחמה מוכיחה שגם חמאס, ובפרט יחיא סינוואר העומד בראשו, לוקים בעיוותי תפיסה כלפי ישראל. לאור אמונתו שמדובר בגוף מלאכותי הנשען על תמיכה מערבית, ושהחברה הישראלית הנהנתנית נקרעת בשל שסעים מבית, הוא העריך - כמו חסן נסראללה בנאום קורי העכביש משנת 2000 – שהיא לא תעמוד במערכה ממושכת שתגבה מספר נפגעים גבוה, ולפיכך תשאף לסיומה המהיר.
סינוואר אמנם היה כלוא 23 שנים בארץ, שולט בעברית ומכיר את רזי החברה הישראלית, אולם הוא לא חף מעיוותי תפיסה ששורשיהם באידיאולוגיה הדתית היוקדת שלו. שנאתם העזה של אנשי חמאס כלפי יהודים בכלל וישראלים בפרט מעוררת בקרבם בוז תהומי. בהתאם, הם מרבים להגדיר אותם "עדר נטול אנושיות ותחכום המונע מחרדה" ולפיכך קל להביסו.
המערכה גבתה וכנראה שעוד תגבה מחיר כבד מהעזתים, ועדיין זה לא מעורר חרטה אצל סינוואר על עצם המתקפה, שהיוותה את פרויקט חייו (הוא החל לעמול עליה לפני כעשור) ואשר נתפסת בזירה הפלסטינית - ובעולם המוסלמי כולו - כאירוע היסטורי הרואי. אין לו חיבוטי נפש נוכח הקטל וההרס חסרי התקדים. אלה מהווים בעיניו מחיר ראוי וצפוי על המתקפה.
לשחקנים מערביים קשה לפרקים לפענח גורמים לא-מערביים המונעים מכוח אידיאולוגיות ואמונות לא מוכרות, אבל הדבר פועל גם לכיוון השני. גורמים דתיים קיצוניים הפועלים בקרב חברות נחשלות ומשטרים דכאניים לא מצליחים להבין לעומק חברות ומשטרים במדינות ליברליות. ביקורת עצמית, מחאה נגד השלטון ושוני בין קבוצות נתפסים כמקור לחולשה. יתרה מכך, הגורמים הלא-מערביים מתגאים בנחישות, בעומק אידיאולוגי ובכושר ספיגה נטול גבולות, אולם הם מסווים "בטן רכה" של עוינות פנימית נוקבת ומצב רעוע מבית, כפי שניכר באיראן, בלבנון ובסוריה.
ד"ר מיכאל מילשטייןצילום: יח"צהאבחנה הזאת בולטת בהתמודדות הנוכחית. חרף פער חריף המסתמן בין האזרחים להנהגה בישראל במלחמה, החברה מפגינה כושר התגייסות, לכידות וחוסן פנימי עילאי המאפשרים מאבק נחוש. הפלסטינים, שלכאורה מצטיירים מנגד כציבור מונוליטי הניצב כחומה בצורה מאחורי המאבק, הם בפועל קולקטיב נטול אג'נדה סדורה או הנהגה (שירדה למחתרת), הנקלע פעם אחר פעם למעמד של קורבן בעל כושר עמידות מוגבל.
מתקפת 7 באוקטובר שיקפה את עיוותי התפיסה העמוקים לגבי "האחר" הרווחים בישראל, לרבות בקרב גופי הביטחון והמודיעין, והעידה על הצורך לצמצם אותם באמצעות לימוד מעמיק של השפה, התרבות וההיסטוריה של המרחב הסובב אותנו. בה בעת, פערי התפיסה בקרב הפלסטינים ממחישים לישראל אילו יעדים בהיבטי התודעה ניתן לממש ואילו פחות. חיוני להסב לחמאס מכה אנושה ולקעקע את מעמדו הנוכחי בעזה, אולם לא לפתח אשליות שלפיהן הדבר יביא לזעזוע תודעתי קולקטיבי ברוח של חשבון נפש, שינוי היחס לישראל, והתמקדות בפיתוח עצמי במקום הדבקות במאבק. אין מדובר ביעדים בלתי אפשריים, ואולם מימושם יתרחש רק בעקבות תמורות תרבותיות עמוקות בקרב הפלסטינים ולא באמצעות אכיפה חיצונית.
- ד"ר מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב, וחוקר בכיר במכון למדיניות ולאסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
