אז ביום חמישי שעבר, כשכשירות מינוי אריה דרעי לשר עלתה על הפרק, פגשנו בג"ץ שמעליו עננת רצון הבוחר. או רצון הנבחרים. סעיף 11 לא רלוונטי. וסעיף 21 ב'3. ואדוני יתייחס להוראות החוק. וחוק המידע הפלילי. ומה לגבי העילה השלישית. והסעיף הזה לא יוליך את אדוני לשום מקום. ואדוני פה, ואדוני שם.
ואתה מסתכל עליהם, על ה-11 שיושבים בחצי מעגל, כשידיהם תומכות את ראשיהם, מאחוריהם שני דגלי ישראל, דנים בכובד ראש, ולא יכול שלא לחשוב: עד כמה מה שקורה פה זו הצגה? האם נוכח הרפורמה באמת רלוונטי מה יחליטו? והאם בסוגייה כזו, שבליבת קיום הממשלה, לשכל הישר יש בכלל סיכוי לנצח בימים אלו?
אז ככה, אולי, גם נראית התחלת סופה של דמוקרטיה. בדיון בג"ץ שבו העין מסתכלת עליו קצת אחרת. ובנאום, יום קודם, של איש עם מבט נחוש שמסביר, במילים מקצועיות כאלה, איך מרוקנים תוכן מגוף שהוא ממעוזי המוסר האחרונים שלנו מול העולם. ומול עצמנו. ואיך, במוסך חצי מורשה, שלא היה יוצא רבע צדיק, מפרקים איזונים ובלמים. ואל האוטוסטרדה נטולת הנת"צים מחזירים כלי דוהר שלא ברור עדיין מהו, איפה ההגה שלו ומי יושב ליד האין-הגה הזה. אבל לא חסרים בו כאלה שיאמרו את תפילת הדרך. והוא שועט אל הנודע. וכולנו מאחור.
אז הבנו, מה שלא נגיד על מה שקורה ועל מה שהולך לקרות, יגידו "זה רצון הבוחר". זו ההנמקה לכאוס סביבנו, וכנראה שאין טובה ממנה. אחרת היינו שומעים. זה גם מה שראש הממשלה בנימין נתניהו אמר שלשום. וגם אתמול.
הדיון בעתירה נגד מינוי אריה דרעי לשר
(צילום: דוברות הרשות השופטת)
אז בואו נדבר רגע על רצון הבוחר. אבל קודם על רצון העם. יש הבדל. כי בניגוד לבוחר, שהשיג הכרעה ברורה בקלפי, העם נחלק כמעט שווה בשווה. ארבע מערכות בחירות הוכיחו את זה. וגם החמישית. רק שבחמישית, בגלל נאיביות או מיומנות פוליטית, תלוי מאיזה צד מסתכלים, הגושים הסתדרו אחרת. ונתניהו, אם להסתמך על מה שהוא עצמו הצהיר בנאום הניצחון בבחירות, עוד כשראה מולו עם, הבטיח להקים ממשלה שתדאג לכולם. ממש במקביל להבטחה לקדם "מדיניות אחראית", וש"לא ניכנס להרפתקאות".
אבל עזבו רצון העם ועזבו אפילו טובת העם, בואו נתמקד ברצון הבוחר. באמת, מה שמתחולל פה בשבועות האחרונים, זה מה שרוצה הבוחר? כי עד כמה שעקבתי, הבוחר, לפני שבחר, שמע את ראש הממשלה הנכנס מבטיח הבטחות שנוגעות ליוקר המחיה. לביטחון. לגאווה לאומית. להרחבת מעגל השלום.
ליאור בן עמייובל חןלגבי השאר אני פחות סגור. הוא שמע על תוכנית לכך שאחד כמו אבי מעוז יקבל אופציות על חינוך הילדים שלנו? או שאיתמר בן-גביר יקבל את המושכות לעשות סדר וישר יעלה להר הבית? או שאורית סטרוק ושמחה רוטמן ילמדו אותנו ערכים כמו שוויון וקבלה? או שבן לילה ימשכו לכולנו את הדמוקרטיה מתחת לרגליים? ולחלקים מהעם, שימצאו עצמם מודרים, את האדמה עצמה?
אז חאלס עם "רצון הבוחר". מספיק להסתתר מאחורי האמירה הזו. מי שבשביל האינטרסים שלו רוצה להטריף מדינה, לגמור על הדמוקרטיה שבה, שיעמוד מאחורי זה. יום הבוחר עבר - עכשיו יש אותנו.
- ליאור בן עמי הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
