זה היה החלום הגדול ביותר של הקואליציה, ובמיוחד של בן גביר וסמוטריץ' - ועכשיו גם של עופר וינטר. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ עמד על הבמה לצד ראש הממשלה בנימין נתניהו והכריז על טרנספר מרצון לאוכלוסיית רצועת עזה. אלא שמה שהיה נראה כהתממשות פנטזיה התרסק על קרקע המציאות, עוד הרבה לפני שיו"ר המפלגה החדשה "עמך ישראל" הכריז עליו כפתרון.
בשורה התחתונה, לא נמצאה אף מדינה שהסכימה לקלוט מהגרים מעזה, מסיבות שיפורט בהמשך - אך היו מובנות למקבלי ההחלטות עוד בזמן אמת. בהמשך, הרעיון חטף מהלומה לאחר שבתוכנית 20 הנקודות שלו טראמפ למעשה התנער ממנו. תוכנית 20 הנקודות - שפורסמה באופן רשמי יותר משבעה חודשים אחרי ההכרזה על הגירה מרצון מעזה - קבעה ישירות שיש לעודד את תושבי הרצועה להישאר בה, ולא לעודד הגירה מרצון. למעשה, עידוד הגירה נחשב כהפרה ברורה של תוכנית 20 הנקודות - שאותה ישראל אימצה.
טראמפ, לפני יותר משנה: "ארה"ב תשתלט על הרצועה"
(צילום: רויטרס)
גלריה
גם בישראל מבינים שלתוכנית אין היתכנות. טראמפ, נתניהו, סמוטריץ' ובן גביר
(צילום: אלכס קולומויסקי, יריב כץ, חיים גולדברג/פלאש90, Brendan Smialowski/AFP, REUTERS/Dawoud Abu Alkas)
הקבינט, נזכיר, העביר במרץ 2025 החלטה להיערך למעבר תושבים מהרצועה. שר הביטחון ישראל כ"ץ אף הורה על הקמת מנהלת במשרד הביטחון שתטפל בהגירה מרצון, והממשלה הטילה על המוסד למצוא מדינות שיסכימו לקבל עזתים. הכול לווה בהצהרות לתקשורת, בזמן שחטופים עדיין מוחזקים ברצועת עזה - אך המאמצים העלו חרס. עד שהתוכנית ירדה סופית מהפרק, השבת החטופים התעכבה במשך חודשים רבים נוספים. אז מה קרה מאחורי הקלעים?
האמת יצאה לאור אחרי העתירות
ב-6 בפברואר 2025 הודיע כ"ץ כי הנחה את צה"ל "להכין תוכנית שתאפשר לכל תושב בעזה שיהיה מעוניין בכך לעזוב לכל מקום בעולם שיסכים לקלוט אותו". בתנועה לחופש המידע ביקשו לקבל העתקים של תוכניות שהכין הצבא בנושא, ואת רשימת הדיונים שהתקיימו בצה"ל לשם גיבושה. עם זאת, בצבא מסרו: "לא קיים מידע בצה"ל שיש בו כדי לתת מענה לבקשתכם". בכך, למעשה, מודים בצבא כי לא נעשה דבר בעניין.
כשנה לאחר הודעת כ"ץ, ב-27 במאי 2026 - רק לפני שלושה חודשים - הוא הוסיף להתייחס לנושא ומסר בקצרה: "התחייבנו שהחמאס לא ישלוט אזרחית וצבאית בעזה וכך יהיה, וגם תוכנית ההגירה מרצון מעזה תיושם - הכול בעיתוי ובאופן הנכון". כלומר, אפילו מדבריו של כ"ץ עצמו נשמע כי התוכנית להגירה מרצון עדיין לא יושמה - יותר משנה וחצי מאז הפסגה הגורלית של טראמפ ונתניהו בבית הלבן.
בהמשך, בחודש יוני האחרון, כינס ראש המל"ל שמואל בן עזרא דיון בין-משרדי בנושא קידום הגירה מרצון. לדיון הוזמנו נציגי צה"ל, משרד הביטחון, המוסד והשב"כ. מטעם המוסד נטען בפגישה כי לא נמצאו מדינות שמוכנות לקלוט עזתים. בלשכת ראש הממשלה הוטל על קרוליין גליק, היועצת של נתניהו, לקדם את ההגירה מרצון.
בעולם הערבי רואים בהסכמה להגירה "נכבה שנייה", אך הוא מאמין שזה הפתרון. וינטר
(צילום: שלו שלום)
בתשובה לפנייה בנושא מצד התנועה לחופש המידע מסר משרד הביטחון כי "בראשות המנהלת לקידום הגירה מרצון של תושבי עזה עומד המשנה למנכ"ל משרד הביטחון, אלוף-משנה במיל' יעקב (קובי) בליטשטיין, שמונה לתפקיד - בנוסף על תפקידו - ולא תוקנו תקנים ייעודיים לנושא. עוד יצוין כי במנהלת מועסקים נותני שירות". לצד זאת, משרד הביטחון סירב להתייחס לתוכן הפעילות של המנהלת "משיקולי ביטחון".
בפנייתה למערכת הביטחון ביקשה התנועה לחופש המידע לקבל פרטי מידע בנוגע לכמה נושאים, כולל מספר העזתים שהגירתם מרצון הוסדרה במנהלת ותאריך יציאתו של כל תושב; הנקודה שממנה יצא מהרצועה (המעברים רפיח, ארז, כרם שלום וכו'); המדינה שאליה הגיע כל מהגר; סיבת היציאה של כל אחד; האם התושב היוצא הוא קטין או לא.
כמו כן, ביקשה התנועה לחופש המידע העתקים של התוכניות שהוכנו במשרד הביטחון לקידום הגירה מרצון של עזתים מחוץ לרצועה, את העתקי דוחות ההתקשרויות של המנהלת ואת רשימת התקנים של העובדים במנהלת.
מטעם משרד הביטחון נמסר בין היתר כי לא ניתן להתייחס לבקשה לקבלת פרטים על כל תושב שבחר להגר, לבקשה לקבלת העתקי התוכניות שהוכנו במשרד ולבקשה לקבלת העתקי דוחות ההתקשרויות של המנהלת.
עו"ד הידי נגב, מנכ"ל התנועה לחופש המידע, מסר כי "מכעיס לגלות שרק לאחר עתירות לבית המשפט צה"ל ומשרד הביטחון מספרים את האמת לגבי מנהלת ההגירה מרצון. שוב אנחנו מגלים שלא היה כלום, וכנראה גם לא יהיה כלום. צה"ל ומשרד הביטחון צריכים להפסיק להילחם במידע ולפעול בשקיפות ציבורית מלאה".
אז למה אף אחד לא רוצה את העזתים?
ההבנה בישראל כיום היא שלתוכנית אין שום היתכנות פוליטית או בינלאומית, וממילא - בשל מעמדה הבינלאומי הירוד של ישראל - יהיה לה קושי לשכנע מדינות לקבל פלסטינים. קשה להגיד שלא היה לפחות מראית עין של ניסיון; נתניהו עצמו קיים ישיבות קבועות בנושא הגירה מרצון, ואף החל לחלק סמכויות, גם כדי לשכנע את השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר להישאר בממשלה. נתניהו גם הנחה להאיץ את המגעים עם מדינות המועמדות לקלוט פלסטינים.
עופר וינטר רוצה טרנספר מעזה
באחד הדיונים דווח שישראל הגיעה להסכמות עם חמש מדינות שיקלטו מהגרים מעזה, ובהן אתיופיה, לוב ואינדונזיה. ראש המוסד דאז דדי ברנע בשליחות נתניהו אף שוחח על הנושא עם השליח האמריקני סטיב וויטקוף, וגורמים אמריקנים נוספים, וביקש את עזרתה של ארה"ב בשכנוע אותן מדינות. בסוף, כאמור, לא קרה כלום. אף מדינה בפועל לא הסכימה לקבל עזתים.
לישראל לא באמת הייתה סיבה להיות מופתעת מכך: הסירוב הגורף של הקהילה הבינלאומית, ובראשן מדינות ערב, לקלוט מהגרים מרצועת עזה נובע משילוב מורכב של שיקולים ביטחוניים, מדיניים וכלכליים. מבחינה ביטחונית, מדינות רבות חוששות מהכנסת גורמים איסלאמיסטיים קיצוניים ופעילי טרור לשטחן, תוך הסתמכות על תקריות היסטוריות בעבר שבהן גלי פליטים ערערו את היציבות הפנימית במדינות המארחות. במישור המדיני, בעולם הערבי קיימת התנגדות נחרצת לכל מהלך שמצטייר כ"טרנספר" או כ"נכבה שנייה", מתוך עיקרון שלא לתת יד לריקון הרצועה מתושביה ולחיסול הבעיה הלאומית הפלסטינית על חשבונן. כשמחברים לכל אלה את הנטל הכלכלי והתשתיתי העצום הכרוך בקליטת מאות אלפי פליטים חסרי כול, מתקבלת תמונת מצב שבה אף מדינה אינה מעוניינת לקחת על עצמה את ניהול המשבר.
כל זה לא הפריע ליו"ר המפלגה החדשה "עמך ישראל" להכריז אתמול, בערב השקתה, כי הפתרון היחיד לרצועת עזה הוא הטרנספר. וינטר, יש לציין, לא פירט כיצד יממש את התוכנית הזו, ויצליח לשכנע מדינות זרות לקבל לשטחן את הבעיה המרכזית של ישראל. בשורה התחתונה, יותר משני מיליון עזתים חיים ברצועה, והם שם כדי להישאר.
