השעה הייתה כבר אחרי חצות כשזוהראן ממדאני נעמד על בימת הניצחון בלונג איילנד סיטי מחויך ונרגש, ולצידו – מי שעשויה להירשם כגברת הפרו-פלסטינית הראשונה בתולדות העיר ניו יורק. בניגוד לבעלה יליד אוגנדה בן ה-33, בוגר סצנת ההיפ-הופ והנואם המחונן, ראמה דוואג'י (27) אינה רגילה לאור הזרקורים, אבל היא אקטיביסטית לא פחות ממנו. האומנית ממוצא סורי שנולדה בטקסס נוהגת לצייר נשים לבושות בורקה קבורות מתחת להריסות, מפגינות פרו-פלסטיניות עוטות כאפיות שנרמסות בידי שוטרים, סרטוני אנימציה לאות תמיכה בפעיל הפרו-פלסטיני מחמוד חליל, וילדים פלסטינים שנלכדו בסצנה של "טיהור אתני". עבודותיה כבר הוצגו בגלריית טייט מודרן בלונדון, וכיכבו בעמודי ה"וושינגטון פוסט" וה"ניו יורקר" וגם ב-BBC.
גם כשממדאני קידם כחבר מועצת המדינה את הצעת החקיקה "Not On Our Dime", שנועדה למנוע מעמותות אמריקניות לתמוך בהתנחלויות וביחידות צה"ל החשודות בהפרה של זכויות אדם, הוא פרסם באינסטגרם סרטון אנימציה של אשתו. לפי היוצרת דוואג'י, עמותות צדקה מניו יורק מעבירות מדי שנה יותר מ-60 מיליון דולר ל"מימון פשעי מלחמה" של ישראל, וההכרה הרשמית בארגונים הללו כמלכ"רים מעניקה גושפנקה עירונית ל"התרחבות בלתי-חוקית של ההתנחלויות" ול"אלימות מדינתית נגד פלסטינים". זה היה שיתוף הפעולה הפומבי הראשון מבין רבים של בני הזוג.
ממדאני ודוואג'י הכירו באפליקציית ההיכרויות Hinge והתקשקשו קצת על סוציאליזם, זכויות אדם והאהבה המשותפת לתיאטרון פרינג'. לפני שממדאני נכנס לפוליטיקה המקומית הוא ניהל קבוצת תיאטרון פוליטי בוושינגטון הייטס, ולקח חלק בהפקות שהתמקדו בחוויות מהגרים, פליטים וקבוצות מוחלשות. את החתונה שלהם חגגו בני הזוג בחורף האחרון בדובאי, באירוע אקסקלוסיבי אך מפואר מול הנוף של בורג' חליפה.
7 צפייה בגלריה
דוואג'י (מימין) לצד ממדני בליל הבחירות. חתונה בנוף של בורג' חליפה
(צילום: REUTERS/David 'Dee' Delgado)
מיצירותיה של דוואג'י:
רבים משפשפים עיינים לנוכח העובדה שב-2025 בניו יורק – העיר שמארחת את המטה של שדולת איפא"ק, את משלחות המוסדות היהודיים מכל העולם, את הקונסוליה הישראלית הגדולה בתבל ואת ריכוז היהודים הגדול מחוץ לישראל – הזוג הזה עומד בסבירות גבוהה להיות ראש העיר והגברת הראשונה הבאים. אם ממדאני, שניצח השבוע בפריימריז הדמוקרטיים, ינצח גם בבחירות הכלליות בנובמבר, הוא יהיה לא רק המוסלמי הראשון שמחזיק בתפקיד, אלא גם הראשון לעשות זאת שהוא אנטי-ציוני מוצהר, תומך BDS גאה, מתנגד למסורת הארוכה שבה ראשי העיר מבקרים בישראל, ומי שהצהיר – פעמיים – שייתן הוראה לעצור את בנימין נתניהו אם כף רגלו תדרוך בעיר כשתלוי נגדו צו מעצר מהאג. גם בקריאה להפוך את האינתיפאדה ל"גלובלית" תמך.
"זה לא מי שזוהראן באמת"
ובכל זאת, לפי הערכות ממדאני הצליח השבוע למשוך כ-20% מהקולות היהודיים, קיבל את ברכתם של המחוקקים היהודים המובילים במדינה צ'אק שומר וג'רי נדלר, וגם נהנה מכך שהמתמודד היהודי שניצב מולו במרוץ בראד לנדר קיים איתו קמפיין משותף שבו קראו לציבור להצביע לאחד מהם ולא ליריבו הראשי של ממדאני, מושל ניו יורק לשעבר אנדרו קואומו. ממדאני השקיע מאמץ כדי להילחם בתדמית האנטישמי שנבנתה לו בקמפיינים השליליים נגדו, והציע תוכנית פעולה מקיפה למאבק באנטישמיות – כולל תוספת מימון של 800% לתוכניות למניעת פשעי שנאה והקמת מחלקה חדשה לביטחון קהילתי. הוא נפגש עם חסידויות בוויליאמסבורג, התראיין לעיתון ביידיש ודיבר על זיכרון השואה, ובאופן כללי בחר לעסוק במצוקת הדיור, בתחבורה ציבורית חינם ובמעונות יום הרבה יותר מאשר בגבולות 67'.
7 צפייה בגלריה
קמפיין ההתקפות שעלה מיליונים לא עבד. ממדאני יצא כמנצח
(צילום: Yuki Iwamura / POOL / AFP)
"הרבה אינטרסנטים בעלי הון ניסו ליצור לו תדמית רעה של גבר מוסלמי ששונא יהודים", אמרה סופי אלמן-גולן, דוברת ארגון "יהודים למען צדק גזעי וכלכלי" (JFREJ) שתומך בממדאני. "אבל התדמית הזו אינה תואמת את האדם שזוהראן באמת".
יומיים אחרי הבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית ניתן לומר כי קמפיין ההתקפות נגד ממדאני – שעלה עשרות מיליוני דולרים – לא עבד. באותה מידה ניתן לומר כי למרות הניסיון להציג את הבחירות כאילו הן סובבות את ישראל והיהודים, לא כך הדברים בפועל. במקום זאת הבחירות הן על עיר שמאז המגפה נאבקת על זהותה: על יוקר המחייה, על שכר הדירה, על דחיקת מעמד הביניים והמעמד הנמוך לשוליים, על הייאוש מהפוליטיקה המסורתית, ובעיקר – על רצון בשינוי. ממדאני הצליח בעיני צעירים וצעירות מכל רחבי העיר לגלם את הרעב למשהו אחר. גם אם הם במקרה יהודים.
"לא חייבים להסכים איתו כדי להרגיש שהוא מדבר אמת", אומר ג'רמי, יהודי רפורמי מהארלם שהצביע לממדאני. "הבעיה שלי עם הממסד היא שהוא מנפנף באנטישמיות רק כשהיא משרתת אותו פוליטית. אם אתה בעד ישראל – אתה בסדר. אם אתה בעד זכויות אדם – אתה מסוכן. ממדאני לא שונא אותי. הוא שונא צביעות". אחרים מצביעים על כך שהאיבה כלפיו, דווקא בשל מוצאו ודתו, הייתה שקופה מדי. "זה לא שפחדו ממנו כי הוא מסית", אומרת יעל, סטודנטית ישראלית לדוקטורט מברוקלין. "פחדו ממנו כי הוא מוסלמי עם כוח. זה כל הסיפור. במציאות, אני ארגיש בטוחה יותר כיהודייה ניו יורקית תחת ממשל ממדאני".
חגיגות במטה ממדאני עם פרסום התוצאות בפריימריז הדמוקרטיים
גם ביל דה בלאזיו, מי שהיה ראש העיר הדמוקרטי של ניו יורק, יצא להגנת ממדאני: "בחנתי היטב את הדברים שאמר – ולא מצאתי בהם שום עדות לאנטישמיות. לא שמעתי ממנו שום אמירה של שנאה כלפי יהודי או כלפי כל קבוצה אחרת". דה בלאזיו, שכיהן שתי קדנציות ושמר על יחסים קרובים עם הקהילה האורתודוקסית, הוסיף כי לממדאני יש את האופי והערכים הנדרשים כדי לנהל דיאלוג בנושאים החשובים באמת. "הקהילה מתמקדת בדיור בר-השגה, בשוברים לדיור ציבורי, בסבסוד גני ילדים, בבתי ספר טובים ובביטחון אישי – שם ראש העיר באמת יכול להשפיע. אנחנו לא קובעים כאן את מדיניות החוץ של אמריקה. התפקיד של ראש העיר הוא לדאוג לחיי היומיום של התושבים – ואני חושב שממדאני מבין זאת היטב".
סכנת "חרם עירוני" על ישראל
אבל בקרב אחרים במפלגה הדמוקרטית ובקהילה היהודית – במיוחד זו הישראלית – החשש נותר עמוק. מה יקרה כשממדאני יתבקש לשלוח ניידות לאבטח אירוע הסברה ישראלי? כשהמחלקה שיקים תידרש להכריע מי נחשב לקורבן ומי לתוקף? כשפעילים פרו-פלסטינים ידרשו לבטל הסכמים עם מוסדות ישראליים או עם עמותות אמריקניות שמפעילות תוכניות חילופים?
7 צפייה בגלריה
פדויי שבי וקרובי חטופים בהפגנה בניו יורק למען החטופים בעזה. מי יכריע בעימותים מי תוקף ומי קורבן?
( צילום: לירי אגמי)
ממדאני אמנם הצהיר שלא יתערב בחופש הביטוי של תושבי העיר, אך תמיכתו בעקרונות ה-BDS יוצרת תקדים: זו הפעם הראשונה שבה מועמד לראשות העיר הגדולה ביותר בארה"ב מצהיר בגלוי על כוונה לנתק קשרים עם גופים ישראליים ממניעים אידיאולוגיים. תמיכתו ב"חרם עירוני" על ישראל, גם אם פרטיו מעורפלים, מדאיגה את השדרה היהודית המסורתית בעיר, הרואה בכך מדרון חלקלק. מדובר בצעד שעלול להתבטא לא רק בהצהרות סמליות, אלא גם בשלילה של חוזים עירוניים, הפסקת מימון לשיתופי פעולה עם מוסדות ישראליים או יהודיים, הגבלות על שימוש במתקנים ציבוריים וביטול משלחות לישראל.
מאז 2016, החוק במדינת ניו יורק אוסר על מימון ציבורי או קיום חוזים עם גופים התומכים בחרם על ישראל – דבר שמצמצם את יכולת ההשפעה של ראש עיר גם אם ירצה לקדם חרם כזה ברמה המקומית.
מבקריו של ממדאני מזכירים כי הוא כבר התנגד פומבית לנסיעה של משלחות תלמידים יהודים לישראל במימון עירוני, וטען שהיא "מפלה" תלמידים מוסלמים ופלסטינים. הוא גם נמנע באופן עקבי מלהשתמש במילה "טרור" בהקשר של פיגועים נגד ישראל, גם כשנשאל ישירות על כך. בנוסף סירב להצטרף ליוזמות חקיקה להכרה בעצמאות ישראל, לציון יום השואה או לאימוץ הגדרת האנטישמיות של IHRA – הברית הבינלאומית לזיכרון השואה – שמתייגת ביטויי אנטי-ציונות כאנטישמיות.
7 צפייה בגלריה
"לא שמעתי ממנו שום אמירת שנאה נגד יהודים או קבוצה אחרת". ראש העיר לשעבר דה בלאזיו
(צילום: AFP)
במועצת יחסי הציבור היהודית של ניו יורק (JCRC-NY) יצאו בפומבי נגד ממדאני, וציינו שעמדותיו "שוללות את הלגיטימיות של הקשרים היהודיים לישראל". הם ומתנגדיו הרבים מזכירים את הצעת החוק שיזם כחבר מועצת המדינה, "Not On Our Dime", שאמנם נגנזה, אך ממדאני הצהיר כי יפעל לקדמה שוב. כראש עיר יוכל לקדם צעדים דומים גם ברמה העירונית, למשל בשלילת תקציבים מגופים שמעבירים כספים לפעילוּת מעבר לקו הירוק.
לצורך המחשה, מדי שנה מועברים מניו יורק לישראל בין 200 מיליון לחצי מיליארד דולר בתרומות פילנתרופיות. הסכום הזה יכול להבהיר עד כמה צעד חקיקתי שכזה עלול להפוך ממחווה הצהרתית למנוף לחץ של ממש. ממדאני הסביר כי החקיקה נועדה לאכוף את ההגנה על זכויות אדם ולא לתקוף יהודים, והצהיר שוב ושוב לאורך הקמפיין כי הוא מגנה אנטישמיות ומכבד את זכותה של ישראל להתקיים "בתנאי שזו תהיה מדינה עם זכויות שוות לכל אזרחיה".
כשמאהל יוקם בקולומביה, כשנתניהו יגיע לאו"ם
"הוא יכול לומר שהוא רק נגד הכיבוש, אבל ברגע שאתה מתחיל להפעיל סנקציות סלקטיביות – אתה פותח דלת למסע דה-לגיטימציה", אומר בכיר לשעבר בארגון הפדרציות היהודיות UJA. בוועד היהודי-אמריקני (AJC) מסרו בהצהרה רשמית כי "רבים מיהודי ניו יורק חוששים – ובצדק – מהעלייה הדרמטית באנטישמיות בעירם ומהאיומים הממשיים על ביטחונם היום-יומי. ראש העיר הבא של ניו יורק חייב להתייחס לחששות הללו ברצינות, ואסור שיתרום לסביבה המקבלת אנטישמיות או מטפחת אותה. אנו נמשיך להתעמת עם אמירות או מעשים של מועמדים ונבחרי ציבור הסותרים את המחויבות הזאת".
ועדיין, מי שחושב שממדאני מנותק לגמרי מהציבור היהודי – מתעלם מהמורכבות ומהנתונים בשטח. המסרים שלו – של צדק חברתי, נגישות ושוויון – הצליחו לחלחל גם לאוזניים יהודיות. מבחינה מספרית גם ניצחונו – בפער ניכר – לא היה מתאפשר בלי מאות אלפי מצביעים לבנים, חילונים, מהשכבות המשכילות והמבוססות של מנהטן וברוקלין. הוא טיפח קשרים עקביים עם קהילות חרדיות בעיר, והבטיח להגן על מוסדות החינוך שלהן מפני רגולציות שמאשימות את הישיבות לאורך שנים בהזנחת לימודי הליבה.
"אעבוד כדי להגן עליכם מפני כל מי שינסה להפריע לאורח חייכם", אמר לרבנים מקהילת סאטמר. בניגוד לקהילות נוצריות שמונחות לרוב על-ידי עקרונות אידיאולוגיים מובהקים, הפוליטיקה החרדית בניו יורק מובלת על-ידי "עסקונים", כפי שהם מכונים בקהילה, ונוטה להיות פרגמטית יותר. בעבר הם התייצבו מאחורי מועמדים מכל הקשת, כל עוד אלו הבטיחו לשמור על האינטרסים של הקהילה.
ממדאני אולי מדבר על אינתיפאדה, אך הוא מדבר גם – ובעיקר – על שכר דירה, והשיח היהודי-אמריקני משתנה. סקרים מראים שדור המילניאלס ודור ה-Z, גם היהודים שבהם, רואה בישראל לא מדינה נרדפת אלא מעצמה אזורית, לעיתים כוחנית וכובשת. קווי התיחום בין אנטי-ציונות לאנטישמיות מיטשטשים, והפחד מהזדהות עם פלסטינים מתחלף בחשש מלהיתפס כגזען. הקמפיין של ממדאני – אולי יותר משל כל מועמד לפניו – הצליח לרקוד בין כל העולמות: לדבר נגד ישראל בלי לתקוף יהודים, להבטיח ביטחון אישי בלי לאמץ את הגדרות IHRA, ולשכנע מצביעים שגם אם הוא לא מתון, "לפחות הוא לא צבוע".
ובינתיים, ממדאני חוגג. מנשק את ידה של דוואג'י מול קהל מריע, מצטלם עם בראד לנדר כשהם מצחקקים כמו חברים מהתיכון ומקבל טלפונים מנשיאים לשעבר. אחד מהם, ביל קלינטון, אף שלח ברכה חמה, שפורסמה בפיד של המועמד. קלינטון, שעד לסיום הפריימריז ניסה לשכנע את הקהילה היהודית לתמוך דווקא ביריב של ממדאני קואומו – ונתקל באדישות – החליט לרכוב על הרוח החדשה. "זה מרגש לראות את הדור הבא של ניו יורק מכתיב את הקצב", כתב.
השאלה היא איזה קצב זה יהיה. "דמיינו אותו בעוד חצי שנה, כשמאהל סטודנטים מוקם שוב בקולומביה, או כשנתניהו נוחת לדיון באו"ם", אומר הרב מארק שנייר, ממובילי הקמפיין נגד ממדאני. "מה תהיה העמדה של ראש העיר ניו יורק? איפה הוא יעמוד? עם מי? זו כבר לא רק שאלה של סנטימנט, זו שאלה של מדיניות. ואם הוא ייבחר – כל העולם יסתכל וילמד".
