עד השעה 10:00 בבוקר הכול בערוץ השליט, ערוץ 14, התנהל כשורה. סערת הדחת האלוף בשידור חי עדיין הייתה ההישג הגדול של "הפטריוטים" משלשום (ראשון) - הם לחצו ולחצו עד שהשר הודיע על ההחלפה בטלוויזיה - ומסע הפרסום העצמי של הערוץ נמשך במלוא העוצמה. במבזק של השעה 10:00 עוד הוכרז בגאווה כי "הסערה מגיעה בעקבות ההדחה של אלוף פיקוד המרכז אבי בלוט כאן בשידור חי באולפן". אין ספק שמדובר ב"הישג עיתונאי", אלוף שהודח באולפן. אחר כך אפילו היה להם זמן לספר לצופים מה הם אמורים לחשוב על ההדחה - הדחה שהם עצמם היו שותפים ביצירתה.
אלא שאז מישהו למעלה הבחין כנראה שהרוח נוטה לכיוון הלא נכון וההישג הפך לנטל. הפרשן זיו מאור מיהר לתקן את הטעות, ורק 45 דקות אחר כך כבר הסביר באולפן ערוץ 14 שלמעשה "מדובר בספין", כי כ"ץ בכלל לא הדיח את בלוט. אלא שלשיטתו גם עצם ההבהרה הזו מצידו של כ"ץ שגם קלט בינתיים שעשה טעות, הייתה כניעה מבישה. שר הביטחון, כך הוא אמר, בחר "להשתבלל, להימלט, להתרפס". מה כן היה צריך לעשות? אם תשאלו אותו ואת הערוץ שבו הוא משדר, כ"ץ אולי לא הדיח את בלוט אבל בהחלט היה צריך להדיח אותו. הסיבה? "יש פה מרד קצינים. לא ככה מושלים".
עוד שעתיים שלמות חלפו לפני שהגיעה הגרסה הסופית. ערוץ 14 גילה לפתע כי "מכונת הרעל", כלומר כל התקשורת שאינה ערוץ 14, "הדהדה עלילה נבזית נגד כ"ץ - ומיהרה להזדעזע ממנה". ומהי אותה "עלילה נבזית"? ההדחה בשידור חי שהערוץ עסוק כבר כמעט יממה בלשווק. הפרשן מוטי קסטל הסביר כי הכול היה "שקר וכזב" שנולד בערוצים של "העבדים", ושעיתונאים אחרים פשוט לא טרחו לצפות בשידור. בתוך שעות עבר הערוץ מהתגאות בהדחה, דרך נזיפה בכ"ץ על שלא ביצע אותה - להאשמת כלי תקשורת אחרים ש"המציאו אותה".
זוהי תמצית הטרלול: ערוץ תעמולה מייצר אירוע שלא התרחש ומשדר אותו כעובדה. הוא מלביש עליו את הקונספציה הרגילה - "מרד גנרלים" - ומחמם את עצמו סביבה. אלא שכאשר הוא מבין שהמהלך כולו היה פלופ, הוא מאשים את כל השאר בהמצאת עלילה שהוא עצמו הפיץ.
האמת: הסמכות לא של כ"ץ
נתחיל באמת הפשוטה - אבי בלוט לא הודח ולא התקבלה החלטה של הרמטכ"ל לסיים את כהונתו כאלוף הפיקוד. לא נערך הליך מינוי, לא נקבע מועד החלפה ולא סוכם דבר באופן מסודר בין כ"ץ לזמיר. לפיכך גם לא נמסרה לבלוט הודעה. הרמטכ"ל זמיר החל להתכונן לסבב המינויים הבא במטכ"ל, שייערך אי שם בסוף 2026 או בתחילת 2027, כמקובל, בלי הדחות. הוא המליץ על בר כליפא והשר הסכים, אבל ללא תאריך רשמי העניין נותר ללא סטמפה.
למעשה מדובר היה בעניין שגרתי ולא מאוד מעניין. אלא שכ"ץ הגיע עם הפטנט מוכן מראש ל"פטריוטים", או אולי נלחץ מהמראיינים שדרשו ממנו להדיח את האלוף - והוא החליט להפוך את סבב המינויים הצפוי לנשק והדהים את הרמטכ"ל והפיקוד כשהודיע על כוונתו למנות מחליף. הוא לא הדיח את בלוט ולא השתמש במילה "הדחה", אבל התכוון שכך ייראו הדברים. איך אפשר לדעת? משום שבמשך כ-12 שעות שידר ערוץ 14 את "ההדחה" - וכ"ץ לא יצא למלחמה נגד הפרסום.
זו הייתה הכרזה חריגה, פוגענית ומבזה. בצה"ל הבהירו מיד כי הדברים של השר לא תואמו עם הרמטכ"ל, כי בלוט זוכה לאמונו המלא של זמיר ואין בכוונתו להחליף מפקדים בתפקידי מפתח בתקופה הנוכחית. גם אם בר כליפא אכן הומלץ בעבר כאחד המועמדים האפשריים, המלצה עתידית לא מעניקה לשר הביטחון את הסמכות להודיע בשידור על החלפת אלוף מכהן, ועוד תוך כדי מתקפה עליו.
החזיתות: איראן, עזה, יהודה ושומרון - ואלוף הפיקוד
כדי להבין מדוע כ"ץ פעל כך צריך לחזור כמה דקות אחורה בריאיון, ואז גם כמה שבועות - לפרשת טל ינון דרדיק, תושב בנימין שחשוד בהתעללות בפלסטינים וזכה לביקור אישי וחריג מצד כ"ץ.
טל ינון דרדיק
(צילום: באדיבות המשפחה)
דקות לפני שהזכיר את בלוט, כ"ץ פיזר באולפן הצהרות ניצחון ללא הרף. הוא הודיע שישראל "השמידה את תוכנית הגרעין" של איראן וש"הכינו ב-90-80% את איראן ואת כל השלוחים שלה". הוא אמר גם כי "מישהו אמר לי לאחרונה, והוא צודק, שנתניהו הצליח לעשות את מה שצ'רצ'יל לא הצליח במלחמת העולם השנייה".
מי זה המישהו הזה? ולמה 90-80%? מתוך כמה? באיזו יחידת מידה? האם מדובר בנשק, שטח, אנשים, מוטיבציה, יכולות ייצור או סתם אחוזי רייטינג? כי הרי לפחות מתוך הרכיב היחיד המסוכן ביותר שיש בידי ציר הרשע, החומר הבקיע שהיה לאיראן לפני המלחמה, זה שהספיק ל-12 פצצות אטום, נשארו להם 100%. גם אלפי צנטריפוגות נותרו, כל הציוד הנלווה וידע לייצור פצצות - שעכשיו גם נציגי מערך התעמולה של הממשלה מודים שלא הושמדו. וגם אלפי טילים.
באולפן "הפטריוטים" לא הקשו. כאשר תעמולה משתמשת במספר, קיומו אמור להחליף את הצורך בראייה. "השמדנו" הוא כבר קמפיין ולא הערכת מודיעין. כך קרה גם בסיפור המנהרה בעזה, "משג'אעיה לנחל עוז". הניסוח המטעה הזה - וזו הגדרה עדינה - נועד לגרום לצופה להבין שמערכת הביטחון גילתה מנהרה שחצתה את הגבול והגיעה עד הקיבוץ. כל זה רק כדי לטנף על הצבא. כ"ץ ציין כי "זו פעם ראשונה שמטפלים באיום הזה". כלומר שהוא הראשון ש"מטפל" באיום.
הסיפור הזה ממטבח המעשיות לימי פריימריז הוא לא רק שקר אלא מתנגש ישירות עם טענה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהיא לכשעצמה מניפולציה לא אלגנטית על האמת.
במסמך שנתניהו טען שהגיש בזמנו למבקר המדינה נכתב כי "מול איום המנהרות החודרות, שהוצג כאיום המרכזי מעזה, התעקש ראש הממשלה על הקמת המכשול התת קרקעי סביב רצועת עזה. מכשול שעד היום לא נפרץ". הסייפא אומנם מדויקת, המכשול אכן לא נפרץ, אבל פרט קטן נשכח: חמאס מעולם לא ניסה לפרוץ אותו.
כך או כך, המנהרה שנחשפה בעזה בכלל לא עברה את המכשול. היא גם לא ממש התקרבה אליו או לשטח ישראל. לו הייתה מנהרה כזו, חמאס היה משתמש בה ב-7 באוקטובר. היחיד שעשה בה שימוש הוא השר כ"ץ - כדי להכפיש שוב את הצבא עליו הוא ממונה.
ואז, אחרי המנהרה, הגיע הריאיון ליהודה ושומרון. הפנטזיה הגרעינית של כ"ץ התחלפה בפנטזיה אחרת, חוקתית. הוא התגאה שוב שביטל את המעצרים המינהליים נגד מתנחלים, בגין המעשים שהוגדרו על-ידי השב"כ כטרור. השר הסביר שוב עד כמה זה דרקוני לעצור אדם בלי כתב אישום ומבלי לחשוף בפניו את הראיות - אך הקפיד שלא להזכיר שהרגישות שלו לזכויות אדם נוגעת רק למתנחלים ושאותו הכלי משמש נגד פלסטינים, נגד בדואים ואזרחי ישראל הערבים. לאחר מכן הוא עבר לפרשת דרדיק, ול"מרד" של אלוף הפיקוד.
חירבת חומסה
דרדיק הוא תושב חווה בבנימין, אב לארבעה, שנעצר בעקבות מידע מודיעיני שהגיע לידי מערכת הביטחון וקושר אותו לאירוע לאומני חמור בחירבת חומסה בחודש מרץ 2026. הוא לא הורשע ומשפחתו טוענת שהוא חף מפשע ונרדף אך ורק בשל "פעילותו ההתיישבותית". המשטרה ושב"כ טוענים כאמור כי ברשותם מידע הקושר אותו לאירוע, שכולל לפי החשדות שוד, תקיפות קשות והתעללות מינית בנער פלסטיני. מכיוון שלא התגבשה תשתית ראייתית מספקת כדי להעמידו לדין, בלוט הוציא נגדו צו הגבלת תנועה מינהלי בהמלצת שב"כ.
הצו הנוכחי - שכן הראשון שהוצא נגדו היה בהיותו בן 17 בלבד, לפני כ-11 שנים - נחתם ב-9 ביוני והוא בתוקף עד סוף דצמבר. הוא הורה לדרדיק לשהות במעצר בית מלא בבית חמותו, שכן החווה שבה הוא מתגורר נמצאת בשטח B ומשם רוצה מערכת הביטחון להרחיקו, ובית הוריו לא היה חלופה אפשרית כי אחיו שהה שם במעצר בית פלילי באותה התקופה. דרדיק הודיע שלא בא בחשבון שהוא יגור אצל חמותו והפר את הצו שש פעמים ובעקבות זאת הוגש נגדו אישום פלילי והשופט החליט שהיות שדרדיק מסרב למסור כתובת מגורים אחרת, הוא ישהה במעצר. אז נטען שפתח בשביתת רעב לכאורה (בניגוד לטענות שב"ס), והשר כ"ץ הגיע לבקרו יחד עם גורם בכיר העוסק בשיקום צעירים בשטחים.
"לא לחדש את הצו"
מדוע הרגישות המופלגת מופעלת רק כלפי צד אחד? הרי אין פסול בכך ששר בודק את תנאיו של עציר או מתעניין בזכויות, אבל כמה פלסטינים הנתונים בצו מינהלי (אותו כאמור כ"ץ מתגאה שביטל רק לגבי מתנחלים) זכו לביקור בן שעה משר הביטחון? כ"ץ הציע לדרדיק חלופות מעצר במקומות שהיו לו נוחים יותר, אך דרדיק דחה את כולן והתעקש לחזור לחווה. בית הדין קיבל את הערעור של דרדיק, לא על כך שאינו מסוכן - אלא שאי אפשר להפוך אדם שלישי, שלא נתן את הסכמתו (במקרה הזה חמותו) למפעיל פרטי של מתקן כליאה.
בשל כך הוציאה לשכת השר הוראה "לא לחדש את הצו, אלא להתמודד עם הבעיה בדרכים אחרות". שימו לב לניסוח: לא לחדש.
הצו הקיים תקף עד דצמבר, והערעור שהגישה המדינה כלל לא נוגע להחלטה האם להוציא צו חדש לאחר מכן או להאריכו. הערעור גם הועבר לפרקליטות עוד לפני שכ"ץ פרסם את ההנחיה שלא לחדשו, והוא דן בכלל בשאלה האם ניתן להשאירו בתוקף ולתקן את הפגם שנמצא בכתובת מעצר הבית. כלומר בלוט לא ערער על הוראת השר, לא פעל מאחורי גבו, לא המרה פקודה ובטח שלא פתח במרד. הוא ופרקליטות מחוז ירושלים רק המשיכו הליך משפטי שהחל קודם לכן במסגרת סמכותו החוקית של האלוף.
בהתאם לכך, גם הודעת לשכת השר כ"ץ לא טענה בתחילה שהשר הורה שלא להגיש ערעור. היא אמרה רק "לא לחדש את הצו". לאחר מכן, כשהתעורר הצורך לייצר עימות, צמחה לפתע גרסה חדשה: השר הנחה "לא לערער" - ובערוץ צי השלטון כבר דיווחו שבלוט הגיש ערעור "מאחורי גבו של כ"ץ". הערוץ לא הסתמך על עובדות, אלא על מסגור פוליטי שלו עצמו, ופרסם כי מדובר בפגיעה בדמוקרטיה ובמרות הדרג הנבחר.
למעשה, ייתכן וכ"ץ אינו מבין את ההבדל בין ערעור על צו קיים לבין חידוש עתידי שלו, אבל האפשרות השנייה גרועה אפילו יותר: הוא מבין היטב - אבל מקווה שהציבור לא מבין. כך נולד לו, יש מאין, עוד "מרד גנרלים", מופרך ומופרע, ביטוי שהפך מוביל בקמפיין הבחירות של מכונת התעמולה.
התעסק עם האלוף הלא נכון
כ"ץ אמר תחילה שלא ניתן להעיף אלוף שמפעיל סמכות המוקנית לו בחוק, אבל בפאנל ה"פטריוטים" המשיכו ללחוץ. "אפשר להעיף אותו? אלוף בצה"ל לא ממרה את פיו של שר הביטחון", טען איתמר פליישמן - וכ"ץ ניסה ליהנות משני העולמות. מצד אחד הוא הורה שהסמכות החוקית היא של בלוט, אבל מהצד השני טען שהאלוף והפרקליטות פעלו "בניגוד למדיניות" השר. ואז, כדי להראות מי "בעל הבית", הוא הודיע על ההחלפה.
"אם אתם רוצים לבחון את השליטה שלי במערכת, היא שליטה מוחלטת", הוא התרברב. הוא הוסיף שהוא רוצה בצה"ל מפקדים "מדור הגיבורים וההכרעה", ורמז כאילו בלוט, לוחם, מפקד חטיבת הקומנדו לשעבר ומי שפיקד על אוגדה במלחמה, שייך דווקא ל"דור הרכיכות" שלא חפץ בניצחון מוחלט. המסר היה ברור גם בלי המילה "הדחה".
אבל בבוקר כ"ץ גילה שהוא התעסק עם האלוף הלא נכון. בלוט אינו יהודה פוקס. הוא נולד בהתנחלות ומזוהה עם קו ביטחוני ניצי בדיוק מהכיוון השני - וזוכה להערכה רחבה בהתנחלויות. ראשי מועצת יש"ע מיהרו להביע תמיכה ולהלל את מנהיגותו וגישתו ההתקפית.
כ"ץ ציפה בוודאי לתשואות מהימין, ומצא את עצמו נתון לאש צולבת בקונסנזוס שמזמן לא נראה כמותו בישראל - גם התקשורת המרכזית, גם מנהיגי גוש השינוי, גם ראשי קהילת המתנחלים, גם צה"ל. מימין ומשמאל ספג כ"ץ עוד ועוד חבטות. הרמטכ"ל הבהיר כי אין כוונה להחליף את האלוף, ראשי הרשויות התייצבו לצידו - ואפילו תומכי הממשלה שאלו מדוע שר הביטחון משתמש במינויי אלופים כפריט בידור באולפן טלוויזיה. כ"ץ נאלץ להתקפל וטען כי "לא הייתה הדחה". את הטענות למהלך ההדחה הוא ייחס ל"שקר מוחלט" ו"קמפיין פוליטי נגד הממשלה". המינוי של בר כליפא, כך ניסה להסביר, בכלל סוכם חודשים קודם לכן. אלא שאם הכול היה סיכום מקצועי לעתיד, למה ההכרזה לא תואמה עם הרמטכ"ל?
הנשק האסטרטגי של השר
כדי להסיט את תשומת הלב מן הבוץ, שלף דובר שר הביטחון אדיר דהן את הנשק האסטרטגי האחרון שברשותו: שיר. שיר השקת קמפיין הפריימריז, שכל מי שאי פעם השתמש במחולל האודיו של הבינה המלאכותית של Suno, יזהה מיד את קול הזמר.
אלא שהדובר הוא עובד ציבור, מקבל משכורת שאנחנו משלמים, עובד בלשכה השנייה בחשיבותה במדינה, ותפקידו להסביר לציבור את פעולות מערכת הביטחון והממונה עליה, ולא לשמש כמנהל עמוד התוכן של מועמד בפריימריז. אבל למרות זאת, לתקשורת הופץ סרטון בחירות תחת הכותרת "סוף סוף שר ביטחון הימני", המהלל את כ"ץ. "אחד שלוחץ על הכפתור", שר הזמר שמעולם לא נולד בסוג של רוק כבד. "האיראנים אומרים - אלוהים ישמור. סוף סוף שר ביטחון ימני. ישראל כ"ץ - איזה תותח, איזה חיוך חינני".
זה אולי קצת מצחיק מרוב שזה נלעג ומשתדל, אבל הסיפור כולו אינו מצחיק כלל. שר הביטחון השתמש בפרשה משפטית שאותה לא הבין, או לכל הפחות העמיד פנים שאינו מבין, כדי להציג אלוף בצה"ל כמורד. הוא ערבב בין סמכות מקצועית למדיניות פוליטית, בין צו קיים לחידוש, בין מינוי להדחה - ובין לשכת השר למטה בחירות.
למעשה זו הייתה הכרזה פזיזה שנועדה להישמע כמו הדחה באוזני הקהל הנכון, עד שהתברר שאותו הקהל דווקא אוהב את המודח. לא היה ערעור נגד הוראות השר, אלא הליך משפטי חוקי שהחל לפני ההוראה ובמסגרת סמכותו של האלוף. לא היה מרד קצינים, רק שר שניסה להפוך מחלוקת משפטית-מקצועית למבחן נאמנות אישי. ולא הייתה פה גם טעות תקשורתית תמימה. ערוץ 14 כינה את האירוע "הדחה", דרש להשלים אותה, חזר בו והאשים את שאר כלי התקשורת שהם אלו שבכלל הפיצו את העלילה שהוא עסק בפרסומה.
כ"ץ רצה להוכיח ששליטתו במערכת מוחלטת, אבל בתוך פחות מיממה הוא הוכיח בדיוק את ההפך: הרמטכ"ל סתר אותו, צה"ל סירב לקבל את הכרזתו, המתנחלים התייצבו ליד בלוט והוא עצמו נאלץ להסביר שמעולם לא אמר את מה שכל מי שישב באולפן הבין היטב שאמר. במערכת מתוקנת שר הביטחון היה מקיים דיון עם הרמטכ"ל, לומד את העובדות, בודק את ציר הזמן ומוסר לציבור גרסה אחת. במערכת של כ"ץ יש קודם הכרזה, אחר כך סערה והכחשה - ולבסוף שיר.
האמת אינה רק הקורבן הראשון. אצלם היא אפילו לא אופציה.
פורסם לראשונה: 23:49, 03.08.26
