השת"פ עם קפריסין ויוון, כולל תרגילים אוויריים, קרקעיים וימיים משותפים, מתקיים כבר כמה שנים. בישראל הכחישו אמנם את הדיווח באתר חדשות יווני על הכוונה להקים "כוח התערבות משותף", אבל ל-ynet נודע כי הדרג המדיני הודיע לצה"ל שיש כוונה זו ואפילו העביר להוראה להתחיל לתכנן - אבל עדיין לא התבצע שום צעד מעשי, ובקריה מחכים להוראות מראש הממשלה בנימין נתניהו ומשר הביטחון ישראל כ"ץ. למעשה, בדרג המדיני ביקשו לא להתקדם בינתיים מעבר לאותו שלב תכנוני מוקדם.
אפשר להבין למה נוהגים בעניין הזה בזהירות מפליגה. המשימה העיקרית של "כוח התערבות צבאי" משותף יווני-ישראלי-קפריסאי - אם בכלל יקום בעתיד - תהיה התמודדות עם טורקיה באגן המזרחי של הים התיכון.
3 צפייה בגלריה
נתניהו ומנהיגי יוון וקפריסין - אל מול ארדואן
(צילום: Andrew Harnik/GETTY IMAGES NORTH AMERICA/AFP, אלכס קולומויסקי, AFP PHOTO / HO / PIO)
מדובר בהגנה על האינטרסים והמים הכלכליים של יוון קפריסין וישראל (וגם מצרים), החל מכל מה שנוגע להפקת גז ונפט ולדיג באגן המזרחי של הים התיכון, שטורקיה דורשת לעצמה ולרפובליקה הטורקית בצפון קפריסין, שאותה הקימו הטורקים אחרי שפלשה לאי ב-1974; עבור לצינור גז לאירופה שישראל רוצה להקים וטורקיה מתנגדת לו; וגמור בסכסוך טריטוריאלי שיש ליוון עם טורקיה כתוצאה מתביעות הדדיות בין יוון לטורקיה לריבונות על כמה איים מול חופי טורקיה.
יוון אמנם חברה בנאט"ו ממש כמו טורקיה, אבל האיבה ארוכת השנים בין שתי המדינות, שהסכסוך בקפריסין הוא חלק מרכזי מאותה איבה, לא דעכה ומאיימת להתלקח בכל רגע. הצבא הטורקי - כוחות היבשה ובעיקר הצי - גדול, חזק ומודרני יותר מזה היווני. גם התעשייה הצבאית הטורקית המודרנית נותנת יתרון לאנקרה על פני אתונה.
לעומת זאת, חיל האוויר הטורקי חלש יחסית. לכן אם ישראל חוברת ליוון ולקפריסין היוונית ומעמידה לרשות הברית הזו את היכולות האוויריות והמודיעיניות של צה"ל, זה עשוי לשנות במידה ניכרת את מאזן הכוחות באגן המזרחי של הים התיכון לרעת טורקיה, וארדואן יצטרך לשקול פעמים אם ירצה להיכנס לעימות עם היוונים בתנאים אלה.
אבל היעד העיקרי של ישראל ביוזמה מעין זו הוא יצירת איום מן האגף על טורקיה, כדי לבלום את ניסיונות ארדואן ואנשיו לייצר נוכחות צבאית קרוב לגבולות ישראל בצפון ובדרום. מאז הופל משטר אסד עושה טורקיה מאמץ ניכר להרחיב ולהעמיק את נוכחותה ושליטתה הצבאית והמדינית בסוריה. בין השאר מדובר במכ״מי גילוי ובסוללות הגנה אווירית, שיצמצמו מאוד את חופש הפעולה האווירי של ישראל בשמי איראן, עיראק וסוריה - ובעקבות זאת גם תצטמצם היכולת של צה״ל לאיים על טורקיה עצמה, אם יתפתח עימות בין המדינות בגלל מדיניותו העוינת בעליל לישראל של ארדואן.
גם נוכחות של כוח צבאי טורקי ברצועת עזה, במסגרת "כוח הייצוב הבינלאומי" (ISF) שאמור לקום על פי תוכנית 20 הנקודות של טראמפ, מהווה איום מנקודת ראותה של ירושלים. ישראל מתנגדת נחרצות לשיתוף טורקיה ב-ISF, מפני שהוא יגביל את יכולת ישראל לפעול צבאית לסיכול השתקמות צבאית של חמאס ברצועה ומפני שארדואן תומך בחמאס ואנשיו. אם הטורקים יורשו להשתתף ב"כוח הייצוב" (מדובר בחטיבה שתמנה כ-1000 אנשים או יותר), הם עלולים לסייע לחמאס להבריח לשטח הרצועה נשק וחומרים לייצור אמצעי לחימה.
3 צפייה בגלריה
ארדואן עם טראמפ. לוחץ עליו שיאפשר לטורקים להשתתף ב"כוח הייצוב"
(צילום: Evan Vucci / POOL / AFP)
לכן כנראה ארדואן לוחץ על טראמפ שיאפשר לצבא טורקיה להשתתף ב"כוח הייצוב", למרות ההתנגדות הנחרצת של ישראל. על רקע זה נולד כנראה האיום הישראלי בהקמת כוח ההתערבות המשותף עם היוונים. באמצעות הברית הזו מציבה ישראל איום נגדי - צבאי ומדיני - שיהווה משקל-נגד לאיומים ולעוינות הטורקיים, הנשקפים לנו מצפון ומדרום.
ישראל אינה מעוניינת להיכנס לעימות צבאי עם טורקיה, אבל לנוכח הקו שנוקט בו ארדואן, ולנוכח האוזן הקשבת שיש לארדואן אצל טראמפ, ישראל מציבה איום מדיני וצבאי פוטנציאלי על טורקיה, באמצעות חבירה אפשרית ועתידית לכוח משותף עם יריבותיה (הנוצריות) של טורקיה.
הערת אזהרה: לעת עתה "כוח ההתערבות" הזה הוא בגדר רעיון בלבד. יש אמנם בקריה תכנון ראשוני, אבל לא מעבר לזה. מה שיש בשטח אלה רמזים להקים את הכוח המופצים בתקשורת האזורית, ובעיקר ביוון. נראה שהמטרה היא לגרום לטורקים להביא בחשבון את האפשרות שכוח כזה יוקם, ולהניע את ארדואן ואת שר החוץ שלו הקאן פידאן לחשב מסלול מחדש.
