קוראים לזה "תסמונת הצפרדע המתבשלת". זה התחיל מניסויים מדעיים מהמאה ה-19 שהוכיחו שצפרדע שתוכנס לסיר מים רותחים תקפוץ בבהלה החוצה, בעוד צפרדע שהוכנסה לסיר שבו המים מורתחים בהדרגתיות תישאר באדישות במי הסיר; העלייה האיטית בטמפרטורה מסיחה את דעתה מהעובדה שהיא מתבשלת למוות בעודה בחיים. הניסוי הופרך מאה שנים לאחר מכן כשפרופסור מהחוג לביולוגיה באוניברסיטת הרווארד גילה שגם צפרדע שמתבשלת באיטיות תנסה לנתר החוצה מהסיר ולהציל את עצמה, אבל הניסוי המקורי כבר הפך למשל לבני אנוש, לאנלוגיה מפחידה למצב שבו בני אדם לא מגיבים להרעה הדרגתית במצבם כי היא מקשה עליהם להבחין בשינוי המזדחל לחייהם עד שכבר מאוחר מדי.
לבני האנוש, כמו לצפרדעים - כך מוסר ההשכל - יש יכולת לנרמל סיטואציות מזיקות. כי הישרדות. כי סיר המים קטן גם ככה, וכל הקפיצות האלה מעייפות ויוצרות גלים. "בסוף מתרגלים להכל", שר דודו טסה. בראי ההיסטוריה, שהדגימה איך החברה האנושית יודעת לקחת צעד קדימה אך גם שניים אחורה, הוא צדק. מצד שני, רבבות הישראלים שמילאו את הרכבות והאוטובוסים בשני האחרון כדי להפגין מול כנסת ישראל נגד המהפכה המשפטית - ילד ביד אחת, דגל ביד שנייה - אולי מוכיחים אחרת.
הקואליציה חוזרת וטוענת שהמאבק הוא נחלתה של אליטה פריבילגית "עם רולקסים על היד ומרצדס בחניה", כדברי ח"כ דוד אמסלם. אבל גם מי שיבחר לאמץ את השקר הזה, לא יוכל להתעלם מאופן שבו תשפיע הרפורמה המשפטית על חייהן של נשים בישראל. 51 אחוז מהאוכלוסייה נמצאות כרגע בסיכון מוגבר לפגיעה בזכויותיהן - בין אם הן חילוניות, דתיות, חרדיות, יהודיות, ערביות, ליברליות, שמרניות, מזרחיות, אשכנזיות, עשירות, עניות, הטרוסקסואליות או להט"ביות. כולן, ללא יוצא מן הכלל, עלולות לגלות שהן-הן הצפרדע מאותו משל מבהיל על הסיר המהביל".
הפגנת הענק בירושלים, השבוע
(צילום: גיל יוחנן )
"אצלנו, במורכבות הישראלית של חוסר הפרדה ברורה בין דת ומדינה, הלכה ונבנתה לאורך השנים ההגנה על נשים בעיקר בידי בג"ץ", אומרת פרופ' יפעת ביטון, משפטנית בכירה ונשיאת המכללה האקדמית אחוה, "מבחינה פורמלית, כבר מגילת העצמאות הבטיחה שיינתן שוויון לכל אזרח, ובכך אסרה אפליה גם על רקע מין. ניתנה פה הבטחה שמי שפרע אותה ועשה את מלאכת ההגנה על זכות נשים לשוויון היה בג"ץ. משל הצפרדע שהועלה כאן מזכיר יותר את מה שקרה בארצות-הברית, שבה הוטלה סדרת הגבלות על הפלות במדינות שונות, עד כדי מניעת אפשרות ביצוען".
- כלומר כאן, בניגוד למה שקרה בארה"ב, זה לא תהליך הדרגתי שבו מצטברות עוד ועוד הגבלות על נשים.
"אכן, זה לא תהליך מתגבר, אלא מתקפה ישירה. מה שמקומם אך לא מפתיע הוא ששוב נשים שמות את העיסוק בעצמן בצד, נוכח המתקפה על מערכת המשפט. זה מאוד אופייני לנשים בעת חירום - הרפורמה מזוהה ומתויגת כמאיימת על המבנה המשטרי, אז הן מיד מיישרות קו עם הנרטיב הזה ולא מתעסקות בזווית הנשית. צריך להזכיר לכל אישה בישראל שהרפורמה הזו נוגעת באופן ייחודי לחיים שלנו כנשים, בעיקר כשהיכולת לעתור לבג"ץ על החלטות, דרך עילת הסבירות - שזו כמעט תמיד הייתה העילה באמצעותה העניק בג"ץ הגנה לנשים - תצטמצם. ברגע שלא תהיה את המטרייה הרחבה של בג"ץ, זה עלול להוביל לפחות הירתמות של מערכת המשפט כולה להגנה על זכותן לשוויון של נשים.
"נורה אדומה עבורי כאישה מזרחית למשל היא העובדה שמתקיים מצד אחד שיח זהותי מאוד חזק בטענות שקשורות לייצוג מזרחי בבית המשפט העליון ושתיקה מוחלטת מבעיית הייצוג החמורה של נשים בו. זהו שיקוף של מהו שיח זהויות לגיטימי ומה לא: אנחנו רואות שיש לגיטימציה לשיח זהותי, אבל רק מסוג מאוד מסוים. תופעה דומה מתקיימת גם בייצוג הפוליטי ובמשרות אמון מקצועיות".
- ומה בדבר הטענה על מציאות שמיטיבה עם שכבה פריבילגית באוכלוסייה?
"הרבה מאוד מעבודת ההגנה על שוויון לנשים נעשתה דרך בג"ץ, והיא באמת יוחסה בתחילת דרכה יותר לזכויות של נשים שנהנות מפריבילגיות, למשל בג"ץ אליס מילר (פסק דין שבו קבע בית המשפט כי שלילת האפשרות מנשים להתקבל לקורס טיס מפני שהן נשים מהווה אפליה פסולה, ר"א), או בג"ץ נעמי נבו (פסק דין לעניין איסור אפליה מטעמי גיל ומין שקבע כי גיל פרישה חובה שונה בין נשים לגברים זו אפליה אסורה, ר"א). אבל בעשור וחצי האחרונים התחילה תנועה ביקורתית של הגנה באמצעות אותו מנגנון משפטי ממש על זכויות של נשים מהפריפריה, מרקע סוציו-אקונומי נמוך, למשל בהקשר של זכות למים ולחשמל, בענייני זכויות מול הביטוח הלאומי, בהגנה על זכויות של נפגעות תקיפה מינית, ולאחרונה ממש בהגנה על נשות אברכים".
לדברי פרופ' ביטון, "ההרחבה הזו של מטריית הרלוונטיות של בג"ץ לחיים של מגוון נשים בישראל היא חשובה, והנשים האלה עלולות לאבד גם את המעט הזה. חשוב להבין שזו לא רק השאלה האם בג"ץ נתן צו לטובתך או לא, אלא האפקטיביות של הבנת המדינה שהיא לא יכולה לפעול רק לפי האינטרס שלה כריבון, אלא שההחלטה שלה תיבחן בעיניים נוספות של סבירות, מהזווית של הגנה על זכויות אדם.
"בתקופה של משבר חברתי או פוליטי אנחנו רואות שנשים משלמות מחיר נוסף, נסתר מהעין. הציפייה מהן היא ליישר קו עם המחנה הנאבק או עם כלל הציבור המודאג מהמצב. אבל כמעט תמיד ישנו הנזק הנוסף הייחודי לנשים והנסתר מן העין, שאנחנו מורגלות לספוג אותו ולהמשיך הלאה".
להדס דניאלי ילין, מנכ"לית שדולת הנשים, יש פרשנות אפילו חריפה יותר. "אנחנו כבר יודעות מההסכמים הקואליציוניים מה המגמה, והמגמה היא להחזיר אותנו, כפי שאמר אבי מעוז, למטבח", היא פוסקת, "בהסכמים הקואליציוניים יש את ביטול האיסור על אפליה, כלומר שיהיה מותר להפלות על רקע אמונה דתית. ומה זה אומר בפועל? שבמקרה שטיפלנו בו משפטית, של נהג אמבולנס שלא הסכים להעלות בחורה צעירה לאמבולנס כי היא לבשה מכנסיים קצרים, או נהג אוטובוס שלא נתן לנערה לעלות לאוטובוס בגלל שלבשה גופייה - כל הדברים האלה יהיו מותרים על פי החוק".
היא מוסיפה כי "דוגמה שנייה היא הפרדה מגדרית, שהיום היא אסורה. אז מתחילים בהפרדה, אומרים 'יש שעות לנשים ושעות לגברים' ולאט-לאט זה מעמיק והופך להדרה. אישה תשב מאחור באוטובוס, או במקום פחות טוב בהופעה או בכלל לא תיכנס להופעה. עכשיו עוד שלוש אוניברסיטאות אישרו קיומם של קורסים בנפרד לנשים ולגברים. השלב הבא, אחרי שנשים לא יוכלו ללמוד עם גברים, זה שמרצות לא יוכלו להרצות מול גברים, וזו פגיעה גם בחופש העיסוק.
"בנוסף, מתכוונים להרחיב את סמכויות בתי הדין הרבניים, ששם אנחנו יודעות איזו אפליה יש וכמה נשים מופלות שם לרעה. תארי לך שגם סכסוכי עבודה אפשר יהיה לפתור בבתי דין רבניים, ונשים יחויבו ללכת לבית הדין הרבני בשביל לפתוח תיק על סכסוך עבודה? 42 אחוז מהפניות לקווים הפתוחים של השדולה לנשים, שחוו אפליה מגדרית, הן מנשים בחברה החרדית. תארי לך שיכריחו אותן ללכת לבתי דין רבניים בשביל להתמודד עם האפליה הזו?".
- ואיך זה קשור לרפורמה?
"היום בית המשפט רואה בערך השוויון ערך עליון אז הוא פוסל חוקים כאלה, אבל ברגע שמצמצמים את הכוח של בג"ץ אפשר יהיה לחוקק כל חוק מפלה לנשים. והחוקים האלו כבר מתוכננים, אלה דברים שכבר חתומים בהסכמים הקואליציוניים או בהצעות חוק שכבר הונחו. אלה דברים בקנה, לא אולי. זה יקרה. הם יוכלו לחוקק כל חוק ולנו לא יהיו את הכלים ללכת לבית משפט ולהגיד, 'אתם פוגעים בנשים'. ברגע שאת נותנת כוח שלטוני בלתי מרוסן לממשלה אז הם יכולים לחוקק כל חוק שנראה להם. אנחנו יכולות לקום בוקר אחד ולגלות שכמו בארה"ב - אסור לנו לעשות הפלה. וזו הזכות הבסיסית שלנו על הגוף שלנו".
- כן? אנחנו בדרך לשם?
"אני חושבת שלפני זה יהיו דברים אחרים. תראי מה קרה מאז שהממשלה קמה. 'רמי לוי' מורידים את מיכל אנסקי מהפרסומות שלהם כי הם יודעים שאף אחד לא יכפה עליהם לשים אותה. לאט-לאט נשים מודרות מהמרחב הציבורי. השחתה של מודעות עם נשים - זה כבר קורה. מוציאים אותן מספרי לימוד - זה כבר קורה. מעלימים את הנשים מהחיים של אוכלוסיות שלמות במדינת ישראל. היום עוד איכשהו אנחנו יכולות להילחם בזה. ברגע שלוקחים את הכוח מבית המשפט העליון - השמיים הם הגבול מבחינתם. אני שומעת איך שמחה רוטמן מדבר ואני מבינה שהוא הולך לפגוע בזכויות שלנו. הראשונות שייפגעו הן האוכלוסיות החרדיות והדתיות שפחות חיות באזורים ליברליים. ואין בזה שום דבר יהודי, בתנ"ך לא הייתה הפרדה מגדרית. חקיקה מפלה היא חקיקה מפלה, זה מגיע לכולן".
"כמעט כל מרכיב של הרפורמה עלול לפגוע בנשים", מחזקת עו"ד ענת טהון אשכנזי, מנהלת המרכז לערכים ולמוסדות דמוקרטיים במכון הישראלי לדמוקרטיה. "בית משפט ביסס את העיקרון של שוויון גם בנקודות שממש מבטיחות שלא תהיה אפליה נגד נשים. כמו בעתירה לבג"ץ שאסרה על הפרדה ברחובות במאה שערים בשנת 2011. היה אז רצון בשמחת בית השואבה לעשות הפרדה בין נשים לגברים ברחובות בירושלים, ובג"ץ קבע שזה לא יוכל לקרות. כמובן שזה משליך עלינו, על כל אישה, העובדה שיכול לקרות מצב של הפרדה במרחב הציבורי. יש אפשרות בהסכמים הקואליציוניים שהפרדה מגדרית לא תהיה בגדר אפליה. כלומר יכול להיות שיהיו אזורים מסוימים במרחב הציבורי - מדרכות, שירותים ציבוריים כמו קופת חולים - שאו שתהיה בהם הפרדה פיזית או הפרדה בשעות, זה יהיה מותר. גם החוק יאפשר את זה, וגם אי-אפשר יהיה לטעון שהחוק הזה פוגע בעקרון השוויון".
טהון אשכנזי מוסיפה כי "המשמעות של פסקת התגברות היא שגם אם בית משפט יגיד שהחוק להפרדה מגדרית פסול, שהוא פוגעני, הכנסת תגיד 'אוקיי, אנחנו קובעים אחרת'. עוד תרחיש שהוא לא רחוק - הצרת הצעדים לביצוע הפלה. גם היום בישראל האפשרות להפיל היא רק בנסיבות מסוימות ותלויה בפנייה לוועדה, אבל יותר מ-96 אחוז מהנשים שמעוניינות בכך יכולות לעבור הפלה. אבל ברגע שמצירים אפשרויות של נשים לפנות לבית משפט, אז כל הצעה של הקואליציה שמבקשת לצמצם אפשרויות להפיל יכולה להתקדם באין מפריע.
"תראי את השרשרת - הקואליציה דרך הוועדה לבחירת שופטים שולטת במי יהיו השופטים, והם עומדים להפחית את ייצוג הנשים מארבע מתוך תשעה שופטים לשלוש מתוך תשעה. זה ייצוג מופחת, שליטה מוחלטת של הקואליציה במי יהיו השופטים שימונו, ואז גם תהיה פסקת התגברות שאומרת שעל כל פסיקה של בית המשפט העליון הכנסת יכולה להתגבר ברוב של 61. זה אומר שהקואליציה יכולה לעשות מה שהיא רוצה. ואם זה לא מספיק אז יש את ביטול עילת הסבירות - שבית המשפט לא יכול להתערב בהחלטה שלטונית על מינויים, למשל, והחלטות על מינויים ביחס לייצוג נשים הוא קריטי כי אחד השיקולים שצריך לשקול זה שוויון בין המינים".
- לרוב אזרחי המדינה התרחיש הזה נשמע מרוחק.
"נכון, ונשמע שזה לא ייגע בנו, אבל יש פה תשתית מוסדית מאוד רחבה שאחריה תגיע חקיקה שפוגעת בזכויות נשים ולא תהיה את האפשרות להגן או לעצור אותה, גם לא לארגוני הנשים. כי השלב הבא של הקואליציה זה לפגוע באפשרות של עותרים ציבוריים לעתור לבית משפט העליון, לבג"ץ, על ידי צמצום זכות העמידה - הזכות לטעון כנגד אי-שוויון, למשל. ארגוני נשים במשך השנים השתמשו בזכות הזו בשורה של עתירות שעוסקות בייצוג נשים בכלל ונשים שמופלות פעמיים בפרט - גם בהיותן נשים וגם בהיותן חרדיות, ערביות, אתיופיות, עניות. נשים שאין להן את האפשרות לעתור בעצמן".
על הפגיעה במיעוטים מתריעה גם חן אריאלי, סגנית ראש העירייה וממונה על תחום הרווחה והשירותים החברתיים בעיריית תל אביב-יפו. "ההפיכה המשפטית היא אסון לקבוצות המיעוט במדינה", היא אומרת, "לנשים, ללהט"בים, לכל מי שאינו גבר לבן יהודי עתיר זכויות. נשים מכלל הקהילות ובוודאי מי שסובלת מדיכוי כפול ומשולש יהיו הראשונות להיפגע. באווירה לאומנית, שמרנית וחשוכה לא יכולים להתקיים שוויון וחירות, והיעדרותם של ערכים אלו מזיקה קודם כל לנשים. חקיקה של חוקים שמתירים הדרה מאפשרת יחס מפלה ודואגת למנוע הגנה מנשים - זה מה שמצפה לנשים בישראל אם תושלם המהפכה המשטרית. צמצום והדרה של נשים מאוטובוסים, משלטים, ממתן שירותים. רופאים יוכלו לסרב לתת טיפול, כל טיפול, לנשים להט"ביות או למשפחות חד-מיניות על בסיס אמונתם. החלשת בית המשפט תבטיח כי נשים לא יכול להתנגד לאפלייתן.
"במשך שנים השיגו נשים בכלל והקהילה הלהט"בית בפרט הישגים לא על סמך חקיקה אלא קודם כל על סמך פסקי דין תקדימיים. בית משפט עליון שמרן ולבן ייתן גושפנקה לקולות ולאווירה מיזוגינית ונשים ולהט"בים יאבדו חומת מגן ששמרה עליהם. עד היום היה לנו את בג"ץ כחומת מגן כנגד הצעות חוק מיזוגיניות ולהט"בופוביות, אחרי המהפכה – לא יישאר מי או מה שיגן עלינו. ומה ימנע מאזרחים להיות כאלו ולהפעיל אלימות כלפי אוכלוסיות שלא באות להם בטוב? הכאוס החברתי מתחיל מלמעלה, וברגע שהחוק יגדיר את האפליה באופן רשמי, היא תחלחל חברתית הרבה מעבר לקיים כרגע, ונתחיל לשלם בחיינו".
ד"ר נסרין חדאד חאג'-יחיא, שותפה בקרן פורטלנד וחברת הייעוץ NAS, מבקשת להאיר זרקור גם על המיעוט שבתוך קבוצת הנשים: "לפי כל המדדים הנשים הערביות הן קבוצה מוחלשת כלכלית ופוליטית. אין להן ייצוג לא בממשלה, לא בשלטון המקומי והערבי. הן קבוצה שמרוויחה הרבה פחות בהשוואה לנשים יהודיות וגברים ערבים, ולרוב תלויות בבני הזוג שלהן. הן קבוצה שלא תמיד המנגנונים השונים ערים למצוקות השונות שבהן הן חיות. אפשר לראות את זה באופן שבו האלימות נגד נשים ערביות מסוקרת בתקשורת הישראלית, אנחנו לא באמת מעניינות גופים שאמורים להביא לידי ביטוי גם את קולנו ולכן בתי המשפט זה המפלט האחרון שלנו שבו אנחנו יכולות לסמוך שיעשה איתנו צדק".
- ומה תעשה להן הרפורמה?
"אם יתמנו שופטים עם תפיסות עולם ימניות, הפגיעה בנשים ערביות תהיה פגיעה קשה הרבה יותר בהשוואה לקבוצות אחרות. לאישה הליברלית התל-אביבית יש הרבה יותר אופציות גם פה וגם בחו"ל בהשוואה לאישה מוחלשת שחיה בפריפריה בחברה הערבית, הפטריארכלית, המסורתית. עשיית הצדק שאנחנו כל כך משוועים לה במערכת המשפט היא נכונה גם לקבוצות מוחלשות אחרות בחברה בישראל, גם לגבי אתיופיות, חרדיות, שאמנם יש להן ייצוג מסוים בממשלות האחרונות אבל הפגיעה בעיקר תהיה בחברות פטריארכליות מסורתיות שבהן אין קול אפקטיבי משמעותי לנשים.
"אנחנו יודעים עד כמה נשים ערביות סובלות מגזענות בשוק העבודה, ואם עד היום בית הדין עשה איתן צדק ברוב המקרים אז בשנייה שיהיה שופט עם תפיסות עולם ימניות קפיטליסטיות - לא בטוחה שהוא ינסה להגן על האישה הערבייה. הזכות של הנשים להשתלב בשוק העבודה ובכלכלה תהיה מוטלת בספק. וזו כמובן רק דוגמה אחת. זה לא שאנחנו חיים בגן עדן ונשים ערביות נהנות מהדמוקרטיה בישראל, אבל זה מבחינתי הסכר האחרון לפני הסגירה שלנו לקראת מדינה שדומה יותר לאפגניסטן או למדינות שזו תעודת עניות שנידמה להן".
- אז החברה תהיה אפילו גזענית יותר?
"חד-משמעית. אפילו במקומות שבהם בית המשפט לא הגן ולא עמד לצידנו - המחשבה גם אצל יהודים וגם אצל ערבים שיש עוד מגן שיכול להגן על קבוצות מיעוט מוחלשות - בתת-מודע שלנו זה גרם לצד החלש והצד החזק להתנהג באופן אחר. כשנדע שהבלם הזה איננו זה ירשה לאנשים להוציא מעצמם את הרע ביותר".
גם אם את אישה שנהנית מפריבילגיות, בהיותך, למשל, יהודייה, הטרוסקסואלית, ליברלית וממעמד סוציו-אקונומי שבע - הרפורמה עלולה לכרסם לך בחופש, באמצעות העצמת הכוח של בתי הדין הרבניים. "בתי הדין הרבניים הם המוסד הכי מפלה שקיים במדינת ישראל, שבו זכויות נשים נרמסות מדי יום", אומרת עו"ד אורית להב, מנכ"לית ארגון "מבוי סתום" המסייע לנשים עגונות ומסורבות גט, "אין שם נשים שמכהנות כדיינות, רק גברים ששופטים זוגות בנקודת המשבר הכי קשה שלהם. הזכות להתגרש זה לא משהו שקיים בבתי הדין הרבניים - זאת אומרת שאם היום את מבקשת להתגרש את לא יכולה לעשות את זה אם בעלך לא מסכים. לפי הנתונים, אחת מחמש נשים שמתגרשות חשופה לסרבנות או לסחטנות גט, במספרים זה יוצא למעלה מאלפיים נשים שחוות את זה בשנה, וזה כנראה הרבה יותר מזה.
"אלינו מגיעות כל שנה מאות נשים שמבקשות עזרה בגלל סרבנות גט, לפעמים נשים שהן ממש בתחילת הדרך, ולפעמים נשים שמתקשרות אלינו אחרי 20 שנה שהן עגונות ואומרות, 'אני רוצה את החופש שלי'. הנשים האלה לא נספרות בכלל במניין מסורבות הגט של בתי הדין הרבניים כי בית הדין סגר את התיק לפני 20 שנה, הוא לא סופר אותן. אנשים בטוחים שזו בעיה של נשים דתיות, אבל זו בעיה של כל אישה שמבקשת להתגרש, כי זה החוק והוא חל על כולן. מגיעות אלינו גם חילוניות שהתחתנו בנישואים אזרחיים בחו"ל, אבל כשרצו להתגרש גילו שזה עובר ברבנות ובעלן סוחט אותן. הכללים הם אותם כללים שחלים על דתיות כי מדינת ישראל אימצה את ההלכה ואומרת 'זה החוק', ולכן בתי הדין הרבניים פוגעים בנשים מכל המגזרים".
עו"ד להב: "המשמעות היא שאין לך שליטה על החיים שלך, מישהו אחר קובע בשבילך. מבחינת המדינה, כל עוד אין לך גט אסור לך להיות בזוגיות עם גבר אחר, אם את בזוגיות את נכנסת לרשימת פסולי חיתון והילדים שלכם נחשבים ממזרים ולא יכולים להתחתן במדינת ישראל. יש לבתי הדין רשימות של ילדים שנולדו לנשים מסורבות גט ועגונות. זה טייטל שנורא מאיים על נשים, גם על חילוניות".
- וזה עוד המצב כיום, לפני רפורמה. מה יקרה אם הרפורמה תעבור?
"קשה לי לדמיין. כבר היום יש פגיעה חמורה בזכויות נשים בבתי הדין הרבניים, ואנחנו נתקלות בבעיות ועותרות לבג"ץ. הגבלה של בג"ץ לצד הרחבת הסמכויות של בתי הדין הרבניים תגדיל משמעותית את כוחם של בתי הדין הרבניים ותפגע משמעותית בנשים. בואי ניקח את בג"ץ 'הבוגדת', שבו בית הדין הרבני קבע שאישה שבגדה בבעלה מאבדת את הרכוש שלה, בעוד גבר שבגד מבחינה הלכתית זה לא משהו שפוגע בחלוקת הרכוש. אם לא היה בג"ץ הפסיקה הייתה נותרת על כנה, כי בית הדין הוא מוסד דתי, מנוהל על ידי גברים דתיים, מבוסס על הדין הדתי שהוא לא מודרני.
"זה חוק מלפני אלפיים שנה, שמשקף מצב שבו לנשים לא הייתה זכות לרכוש. אנחנו כבר היום נשפטות ככה, אבל החוק הישראלי גובר בענייני הרכוש ובלי בג"ץ הם יוכלו להחזיר חוקים שמחזירים אותנו אחורה. ואנחנו רואות שהם מנסים, זה לא איום בעלמא. כבר היום הם מנסים להכניס את התפיסות הדתיות וההלכתיות לתוך מערך החוקים האזרחיים. כבר היום אין לנו שוויון, בטח בכל מה שקשור לנישואים ולגירושים. אבל אם עד עכשיו הייתה הגנה כשבית הדין פגע מעבר לפגיעה, עכשיו זה בטח לא יעשה לנו טוב".
עו"ד ניצן כספי שילוני, מנהלת משפטית מרכז צדק לנשים, מחזקת: "מההתחלה המדינה הציבה אקס טריטוריות שאין בהן שוויון, אחת מהן זה נשים תחת הדין הדתי בדיני משפחה. לאורך השנים היו בגזרה הזו כל מני פסיקות קיצוניות שבג"ץ בלם. לולא ההתערבות הזו, היינו רואות תיקים של עשרות גברים שמנסים להשיג הישגים כלכליים וטוענים טענות נכונות או לא על בנות הזוג שלהם.
"לפני כמה שנים היה מקרה של אישה שהייתה עגונה, מכיוון שבעלה נפצע קשה בתאונת דרכים והיה בקומה. בית הדין בצפת נתן פסק דין מאוד מתקדם ומהפכני שקבע שהם משחררים אותה מהנישואים. ואז הרבנים הראשיים לא אהבו את זה, ניסו לחבל בפסק הדין, ואפשרו לאדם שלא קשור לסיפור, מהרחוב, להגיש ערעור על פסק הדין, על החופש של האישה. בג"ץ לא איפשר לו לערער. הסמכות של בית הדין הרבני היא על כל הנשים בישראל והוא יכול לפסוק פסיקות שפוגעות בזכויות שלהן, מנשלות אותן מהרכוש שלהן. הבלם היחיד שלנו כנשים מול הכוח הבלתי מוגבל של בית הדין הרבני הוא בג"ץ. חלק מההישגים של הפמיניזם הדתי נקבעו בעקבות בית המשפט העליון, והם ייפגעו. ללא בג"ץ עד היום לא היו נשים במועצות הדתיות, לא היו משגיחות כשרות. גם חילוניות וגם דתיות זקוקות לבלם הזה".
יעל שרר, מנהלת הלובי למלחמה באלימות מינית, מציגה זווית נוספת של הרפורמה: פגיעה קשה במערכת הבריאות. "אם מחר אישה שטרם מלאו לה 18 צריכה לקבל טיפול פסיכיאטרי בעקבות פגיעה מינית במשפחה, היא יכולה להתאשפז במחלקה שיש בה נשים מבוגרות ולא מתמחה בקטינים, או במקום שמומחה לקטינים אבל לא מומחה בפגיעה מינית, כי אין את הקומבינציה הזו בישראל, למרות שהמדינה מחויבת לזה. כלומר, כרגע המדינה מפלה קטינות וקטינים עם עבר של פגיעה מינית. אם אני היום פונה לבג"ץ, הוא יכול לחייב את המדינה בזכות חוק ביטוח בריאות ממלכתי שבו קיימת המילה סביר. אבל אם אנחנו מבטלים את עילת הסבירות אין סטנדרט שהוא סביר, החוק מתרוקן מתוכן, לא תוכלי לכפות ולא תוכלי למשמע שום דבר שמוגדר בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, וזה ירע את כל השירות הבריאותי בבת אחת. בהקשר של בג"צים בנושא בריאות הנפש זה ימוטט אותנו, כי כל העולם שלנו מבוסס על המילה סביר בחוק ביטוח בריאות ממלכתי. 90 אחוז מצרכני השירותים האלה - טיפול מותאם פסיכיאטרי לפגיעה מינית, חדרים אקוטיים, טיפול חירום, דגימת סמי אונס - הן נשים".
- כלומר נפגעות אלימות מינית ישלמו מחיר כבד.
"בייחוד בכל הנושא הפסיכיאטרי. בכל הסיפור של טיפול רפואי בנפגעות אלימות מינית - זה ישמוט את הבסיס מתחת לכל דרישה שלנו. וכל הפסיכיאטריה בישראל תסבול מזה בצורה בלתי רגילה. אנחנו נישאר בלי כלום. האם זה יפגע בנשים? אנושות".
אז מה עושות? ובכן, קודם כל מתעוררות. "כל זמן שהממשלה הזו תהיה קיימת במבנה הנוכחי ובכוונות הנוכחיות שלה היא תהיה רצופה במאבקים, אנחנו לא נוותר", מודיעה מורן זר קצנשטיין מייסדת "בונות אלטרנטיבה" וממובילות מחאת הנשים. "הממשלה הצליחה לעשות משהו שהרבה שנים ארגוני הנשים לא הצליחו לעשות: להעיר נשים לפעולה. היא הצליחה לעצבן גם ימניות, גם דתיות, ועכשיו גם נשים שלא היו אקטיביסטיות מצטרפות בהמוניהן. אני פונה דווקא לימניים הליברלים בממשלה להשמיע את הקול שלהם, אני בטוחה שיש שרים שמבינים את הערך של ייצוג נשים. אנחנו מצפות מהם להשמיע קול ולהתעקש על הייצוג הזה ולא להרים את היד על חוקים שמפלים נשים, גם לא בשם המשמעת הקואליציונית".
רות רזניק, מייסדת ומנהלת עמותת "ל.א" למאבק באלימות נגד נשים, מזכירה שהמודעות המגדרית והמאבק בכוחות שמבקשים לפגוע בזכויותיהן של נשים בישראל אינם עניין של נשים בלבד. ממרום 91 שנותיה, האקטיביסטית וכלת פרס ישראל על מפעל חיים מזהירה מפני עתיד דיסטופי. "מאבק של נשים הוא מאבק של גברים. גבר הוא בן של אמא, אח של אחות, אבא של בנות, אנחנו לא שני עמים. יש גברים שמעדיפים את ההיסטוריה העתיקה של שליטה על נשים, ובכל העולם המערבי דיכוי נשים היה חלק מהתרבות. היום נשים מתקוממות ברחבי העולם, יש הרבה מאוד לוחמנות בקרב הרבה מאוד נשים, ואני גאה לראות את הנשים הצעירות שמוכנות להיאבק ולצאת נגד כל מי שמפריע לקידום נשים.
"מה שקרה כאן זו מפולת; אם לא נעמוד פה על משמר - אנחנו הנשים ניפגע יותר מכולם. ואחרי שכל הגל הזה ייפסק, אנחנו צריכות לזכור שהמאבק שלנו כנשים הוא מאבק נוסף, שרוצים להחזיר אותנו למקום שבו היינו במשך אלפי שנים. נשים שאש בוערת בעצמותיהן, והמספר הולך וגדל, צריכות להפגין על כל דבר שחשוב להן, על הגורל של הבנות והנכדות שלנו".
- את מפחדת?
"לי לא יעשו כלום, אני אישה ממש קשישה ואני מצפצפת עליהם, אבל אני בחלחלה כשאני חושבת מה יעלה בגורל הנכדות שלי. בלי עליון ובלי בג"ץ, אנחנו נחזור לא 50 שנה אחורה, אלא לתקופת הטורקים".
