(צילום: שחר גולדשטיין)
"עד שלא קורים דברים מרעישים במדינה זה לא באמת עולה מעל לפני השטח. עולם כמנהגו נוהג עד שמשהו נשרף, תרתי משמע". המשפט הקשה הזה נאמר הבוקר (יום ג') על ידי סרן במיל' זיו שילון, לאחר שנכה צה"ל איציק סעידיאן הצית את עצמו במשרדי אגף השיקום של משרד הביטחון בפתח תקווה. "הוא הצית עצמו למען כל הלומי הקרב", אמר באולפן ynet מייסד עמותת "לוחמים לחיים".
סעידיאן מאושפז בבית החולים שיבא בתל השומר במצב אנוש. מהמרכז הרפואי שיבא נמסר הבוקר כי הוא מורדם ומונשם ומאושפז בטיפול נמרץ ביחידה הלאומית לטיפול בכוויות. פרופ' יוסי חייק, מנהל היחידה, אמר הבוקר כי סעידיאן "סובל מכוויות עמוקות ונרחבות בכל גופו ומצבו ממשיך להיות אנוש. אנו עושים ככל שביכולתנו על מנת להציל את חייו".
את גיבור ישראל שילון פגש סעידיאן בשנה שעברה, אז הצטלם איתו לתערוכה ייחודית של עמותת שותפות מגן ישראלית שפועלת להובלת שינוי חברתי למען הלומי קרב ולוקים בפוסט-טראומה. "הכרנו בפרויקט משותף שבו הצטלמנו יחד, כחלק מהעלאת המודעות לעולם הפוסט-טראומה שאותו זועקים כבר שנים", סיפר בגלי צה"ל המרצה והפעיל החברתי שילון, שנפצע בעבר אנושות בעזה ואיבד את ידו. "אני בסערת רגשות ורק יכול להגיד דבר אחד – מי שהיה בקרבות, ויודעים שהוא היה בקרבות, צריך לבחון את הסיפור הזה אחרת. בסופו של דבר צריך להבין שמי שהיה בקרב, לחם, צריך להתייחס לרמה הטראומטית, הנפשית שלו אחרת".
בתשובה לשאלה אם יש עוד אנשים כמו סעידיאן, ענה שילון: "בוודאי שכן, זו לא תופעה חדשה. בשירות קרבי חווים לעתים דברים שחורטים אותך. אני רק אתן חוויה אחת: נכנסתי בתור קצין לתא שירותים בפלוגה אחרת, לא פלוגה שלי בכלל. וראיתי חייל שהתאבד. התמונה הזאת ויש לי עשרות תמונות בראש, עשרות תמונות של קטסטרופות. התמונה הזאת לא תצא לי יותר מהראש בחיים. זו לא היתקלות, זה לא אירוע תחת אש וגם שם היה לא מעט".
לדברי שילון, "אני קיבלתי את כל מה שהוא היה צריך לקבל ברמה הפיזית ממשרד הביטחון ואגף השיקום, אבל זה גוף גדול. החוקים היום לא מספיק מעודכנים לרמת המודעות שיש לנו לפוסט-טראומה וגם ברמת הצבא. הצבא צריך לעשות 'אפגרייד' למערכות שלו לגבי איך מטפלים בחיילים שיצאו למבצע. יש התקדמות, אבל עדיין יש כל כך הרבה פער ויש כל כך הרבה כאלה שלצערי נשרפים מבפנים ונופלים בין הכיסאות".
"יש אנשים שהולכים בינינו שהם הולכים, הם שלמים, אבל הם מתים מבפנים", הוסיף שילון. "חבר טוב פעם אמר לי דבר שלא יוצא לי מהראש, חבר שהיה איתנו באחד האירועים הכי מורכבים שהיו לאחת המסגרות שלי לאורך הזמן, הוא אמר: זיו, אני לפעמים מקנא בך. שאלתי אותו: אחי, איך אתה מקנא בי? אני נפצעתי פיזית מאוד קשה, אצלך זה רק פנימי. הוא אמר לי: אני מקנא בך כי עליך רואים".
מנהל המיון בשיבא מעדכן על מצבו של סעידיאן
(צילום: דוברות שיבא)
עידו גל רזון, מקים עמותת "לוחמים לחיים" שהיה בקשר הדוק עם סעידיאן, סיפר עליו באולפן ynet: "איציק היה לוחם בגולני בגדוד 13. הוא לחם בצוק איתן, השתתף באירוע של הנגמ"ש שכולנו מכירים. כמו שהמקרה היה ידוע מראש, שאם אתה נכנס עם נגמ"ש לעזה במבצע כזה דברים יכולים להיגמר אחרת - גם פה. כל הטיפול בו היה כושל וזה מה שמוכיח את הצעקות שלנו לאורך זמן".
"איציק רצה זכויות וטיפול. שנה אחרי השחרור שלו הוא היה שנה בכלא כי קיבל התקף פוסט-טראומה אחרי השירות. הוא בא ממשפחה קשת יום, לא יכלו לעזור ולתמוך בו, והמערכת לא עשתה את זה, כי המערכת מצריכה את הפצועים שלה ללכת ולתבוע את המדינה, ואיציק לא יכול היה לעשות את זה. בן אדם הלום קרב לא יכול להפוך לעורך דין".
-ידעת שהוא על הקצה?
"ידעתי שהם לא נותנים לו את מה שהוא רוצה. הוא דיבר איתי לפני חודשיים וחצי, עזרתי לו לקבל קנאביס רפואי ועוד דברים מינימליים. לוחמים הלומי קרב לא צריכים להגיע למצב ששורפים את עצמם. הם רוצים עזרה, איציק התחנן לעזרה. אין אחד שמכיר אותו ולא יודע כמה הוא התחנן. הוא עשה את זה למען יראו וייראו, למען כל הלומי הקרב. הוא הקריב את עצמו למען כולם".
-הוא דיבר איתך על התסכול הזה?
"איציק שיתף אותנו. ידעתי שלא הביאו לו מספיק אחוזים, שהביאו לו חצי משרה, והבנתי עכשיו בגלל הקורונה אולי לקחו לו את הכסף כי לא הצליח לעבוד. זה מה שקורה לבן אדם כשחושבים ששיקמתם אותו אבל לא עשיתם כלום. נתתם לו כמה אחוזים כדי להראות לו שאתם קצת מכירים בו, אבל לא עשיתם כלום. כל הפוסט-טראומטיים לא מקבלים אחוזים שממצים את השיקום שלהם, כל הזמן מנסים לחסוך כסף על הנכים. הלומי קרב לא מקבלים התייחסות וכלים להשתקם במדינה הזאת".
"אגף השיקום הוא מקום אטום לגמרי", טען גל רזון. "מקום שאתה מרגיש שאתה נלחם בו מול פקידי ממשלה ולא מול אנשי שיקום. הם לא אנשי רפואה בכלל, הם לא אנשי רגש, הם לא יודעים על מה אנחנו מדברים. אני הקמתי את עמותת 'לוחמים לחיים' בשביל אנשים כאלה כי המדינה לא עושה את מה שהיא אמורה לעשות".
חבריו של סעידיאן סיפרו כי חווה סבל גדול אחרי שלקה בפוסט טראומה, ושעבר סיוטים מאז סיום מבצע צוק איתן. סעידיאן, לשעבר לוחם בגדוד 13 של חטיבת גולני, השתתף בליל הקרב הקשה בסגע'ייה, שבו נהרגו כמה מחבריו. הוא הגיע אתמול אחר הצהריים למשרדי אגף השיקום עם בקבוק שנראה למאבטחים כמו בקבוק שתייה, והמתין בלובי של ועדת קביעת אחוזי הנכות אחרי שהגיש כמה בקשות להעלאת אחוזי הנכות שלו – שנדחו.
בשלב מסוים הוא שפך על עצמו את הנוזל והצית את עצמו, ובחלוף דקות מצאו המאבטחים במקום מטף וכיבו אותו. במקביל, הזעיקו המאבטחים את כוחות ההצלה. גיסתו של איציק, בת אל, ביקשה להתפלל להחלמתו. "המדינה שוכחת את החיילים שנלחמו למענה וזונחת אותם. כשהם זקוקים לעזרה הדלת נטרקת בפניהם", אמרה. "אנחנו המומים ומקווים להחלמתו".
אמש מסר ד"ר אבי עירוני, מנהל המיון בבית החולים שיבא, עדכון על מצבו של סעידיאן. "הוא הגיע במצב מאוד קשה. נאלצנו להרדים ולהנשים אותו. הוא קיבל טיפול נוסף על-ידי תרופות ונוזלים, ותרופות להרמת לחץ דם ומשככי כאב בכמויות גדולות. מאוחר יותר הגיעה המשפחה שלו ומסרנו לה את ההודעה הקשה. בשלב זה המטופל יגיע ליחידת הכוויות של שיבא".
הלילה הגיעו לבית החולים מפקדיו של סעידיאן מחטיבת גולני בעת מבצע "צוק איתן", אל"מ ארז אלקבץ, סא"ל אוהד מויאל, ורס"ן ניקולאי אשורוב, על מנת לתמוך וללוות אותו ואת משפחתו. הרמטכ"ל שוחח הבוקר עם אלוף-משנה ארז אלקבץ ועם לאה, אחותו הגדולה של איציק ששיתפה אותו בפרטי המקרה הטרגי.
"אני שולח בשמי ובשם צה"ל כולו איחולי החלמה מהירה ומלאה לאיציק סעידיאן, לוחם לשעבר בחטיבת גולני שמאושפז ומצבו קשה", אמר הרמטכ"ל, רא"ל אביב כוכבי. "בין לוחמינו ואנשי המילואים שלנו נמצאים אלו שאת פציעותיהם לא ניתן לראות והם סוחבים בנפשם את צלקות הקרב משך שנים רבות. צה"ל ועם ישראל חבים חוב גדול לאלו אשר מסכנים את חייהם ואת נפשם למען הגנת המדינה ועלינו לעשות הכל על מנת להילחם למענם".
