האומנם הדמוקרטיה הישראלית בסכנה? העובדה שמחר (שלישי) נלך לקלפיות בפעם החמישית תוך 3.5 שנים אכן מצביעה על כך שאנחנו שרויים במשבר פוליטי מקיף, אבל אם תשאלו את יאיר לפיד וחבריו ליש עתיד ("אני לא משווה, אבל היטלר..."), הסכנה מגיעה באופן מובהק מצד אחד של המפה. כבר כמה שנים שהוא מתריע שהדמוקרטיה בישראל עומדת בפני פירוק - פעם בגלל ההתנהלות של בנימין נתניהו כראש ממשלה, וכשנתניהו באופוזיציה אז בגלל כוונותיהם של איתמר בן-גביר ובצלאל סמוטריץ' וכן הלאה. אבל מה לגבי הדמוקרטיה של לפיד?
לאחרונה הוא הזהיר שאם סמוטריץ' ובן-גביר יתמנו לשרים, נשים יאבדו את זכותן על גופן. אני לא ממציא, הוא באמת כתב את זה. אבל ניחא ההפחדות חסרות הבסיס, מה לגבי ההתנהלות הצינית שלו? איך הוא שב וחוזר על אזהרותיו לגבי סכנה לדמוקרטיה ואז מתנהג בעצמו באופן לא דמוקרטי בעליל?
"לזכותו", אפשר לומר שהוא עקבי כבר שנים ביחסו המפוקפק לנושא. לאחר ההתנתקות ב-2005, כאשר הציונות הדתית (המגזר, לא המפלגה) ליקקה את פצעיה, הוא כתב בעיתון שמדובר ב"שיעור בדמוקרטיה" למתנחלים. וזאת אף שרובם המכריע התנהל באופן הדמוקרטי ביותר שאפשר – הפגינו כפי שעושים בדמוקרטיה ואז עזבו את בתיהם בגוש קטיף. אולי לפיד חשב שהתנהלות יו"ר הליכוד דאז, אריאל שרון, שנחל מפלה במשאל המתפקדים והחליט להתעלם מתוצאותיו, היא מאפיין דמוקרטי שחשוב לשאוב ממנו השראה? התנהלותו כראש ממשלה כיום מלמדת שהתשובה חיובית.
את הסכם הכניעה על קו הגבול עם לבנון הוא בחר לא להביא להצבעה במשאל עם, כנדרש בחוק, ואפילו לא להצבעה בכנסת. ההסבר שלו לדברים מלמד על תפיסה מעוותת מאוד של הדמוקרטיה: "לאור ההתנהגות המופקרת של האופוזיציה – החלטנו לא להביא את ההסכם להצבעה בכנסת". באופוזיציה מתנגדים להחלטה, ובקואליציה יש חשש שההחלטה לא תעבור, אז אפשר לדלג על הדמוקרטיה.
עמדת היועצת המשפטית לממשלה היא עבורו חומר ביד היוצר. כשגלי בהרב-מיארה מאשרת לו לדלג על הכנסת בעניין ההסכם עם לבנון, הוא מברך. כשהיא מתריעה שהקיצוץ הרוחבי בתקציב שהוא מקדם לטובת הסכם המורים נעשה באופן לא חוקי, לפיד מסביר: "בעיניי זה חוקי". דמוקרטיה בעיני המתבונן.
עקיבא לםדניס ויסלפולפיד אמנם מתריע מפני חיסול הדמוקרטיה, אך הוא עצמו מתנהל כך בפעולותיו הקטנות והמדודות - ממינוי מקורבת למועצת קק"ל, דרך דילוג מרהיב על הכנסת בחתימה על הסכם בינלאומי וכלה בקידום מדיניות בצפצוף על היועצים המשפטיים. האמת היא שהתרעותיו מפני דורסנות הימין אינן זעקות הגנה על הדמוקרטיה, אלא שימוש סלקטיבי במילה מפוצצת שנועדה למשוך קולות. השמצה והכפשה של מחנה יריב הן חלק (לגיטימי לרוב ועם זאת מכוער) מהדמוקרטיה. אבל בניגוד לזעקות השווא של לפיד, לא המחנה היריב מסכן את אופיה הדמוקרטי של ישראל - אלא הוא בעצמו.
אגב, גם כאן זה לא חדש. לפיד מרבה לומר דבר והיפוכו. הוא יכול להסביר את התנגדותו לפריימריז במפלגה בכשלי השיטה, אך מגמגם כשמעמתים אותו עם שריון חברת כנסת שהגיעה אליו ממפלגה אחרת באופן חריג למדי שמעלה ניחוח של שוחד פוליטי. הוא גם זה שהפריש את יעקב פרי מיש עתיד על רקע שיפוץ הביוגרפיה הצבאית שלו, ובעצמו עוטה מבט תמים כשהאזרח הסביר מתעניין אם הוא התגייס לנ"מ או לשריון. כך גם בשאלת ה"סכנה לדמוקרטיה": נאה דורש, ולא מקיים.
- עקיבא לם הוא יועץ תקשורת ובעל הבלוג "קצת על הרבה"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
