לפני שנתיים היא שחתה אליו כשהכינרת הייתה כמעט בשיאה. בשנה שעברה היא חזרה קצת מאוכזבת אחרי שמצאה בעיקר סלעים ומעט מים. השנה, לעומת זאת, חיכתה לה הפתעה אחרת לגמרי. המפל הנסתר, אחד מאתרי הטבע האהובים בחופי הכינרת, שינה שוב את פניו – והוכיח מדוע יש מטיילים שחוזרים אליו פעם אחר פעם.
"כל שנה אני מקפידה להגיע לטבילה במפל הנסתר", מספרת חן יוסף, בלוגרית המעיינות הוותיקה, בשיחה עם ynet. "בגלל שמפלס הכינרת משתנה כל שנה, גם כמות המים בחוף משתנה – וכל שנה זה מקום אחר לגמרי".
בחזרה למפל הנסתר
(באדיבות חן יוסף)
לדבריה, דווקא השינויים התכופים הם מה שהופכים את המפל הנסתר למקום מיוחד כל כך. "לפני שנה הייתי נורא מאוכזבת, ולפני שנתיים הייתי בעננים. השנה קרה משהו אחר. פתאום נוצרו שם לגונות קטנות ובריכות רדודות וצלולות. ראיתי תמונות ואמרתי – אני חייבת לראות את זה בעיניים. הגעתי ופשוט הוקסמתי".
חן משתפת כי הגשמים שירדו בחורף האחרון יצרו באזור המפלים בריכות קטנות ושכשוכיות רדודות, שהוסיפו לאתר ממד חדש לחלוטין. "זה הופך את המקום לממש מיוחד וקסום. לא פחות יפה ממה שראיתי לפני שנתיים, כשהכינרת הייתה מלאה והייתי צריכה לשחות אל המפל השני".
ואילו המפל השני, הקטן והנסתר יותר, הפך לכוכב של המקום. "פתאום אתה יכול להגיע אליו", חן צוחקת. "לשבת מתחתיו, לשבת בצילו ולשבת בבריכות השכשוך שנוצרו מסביבו". חן המקצוענית מסכמת: "המפל השני של המפל הנסתר – נכון ליום זה, זה הדבר. זה הדבר יותר מהכול".
עין איוב, אחד המעיינות הייחודיים בצפון הכנרת, שוכן בבקעת טבחה, בין כביש 87 לגדת האגם, לא הרחק מהגן הלאומי כפר נחום. שמו נשען על מסורות דרוזיות עתיקות, המספרות כי הנביא איוב, שהוכה במחלת שחין בידי השטן, נרפא דווקא במי המעיין הזה. מימיו הקרים נחשבו לבעלי סגולות מרפא, ובמשך דורות כונה המקום בפי המקומיים "חמאם אל-איוב". גם כיום, למרות הפיכתו לאתר טיול אהוב, עדיין מרחפת מעליו הילה של קדושה, כמעיין ריפוי עתיק.
חן מדגישה כי "המפל הנסתר" של עין איוב אינו טבעי, אלא מעשה ידי אדם – תוצאה של עבודות הטיה שבוצעו בשנות ה-60 כדי לנקז מעיינות מליחים שפגעו אז באיכות מי הכינרת. "יש שם קידוח שמזרים מים באהבה, ממש כך, למען הציבור. נכון, זה לא מפל טבעי, אבל עשו את זה כל כך בטוב טעם, שהנוף מרגיש לגמרי טבעי. הצמחייה פראית, הכול משתלב – ואתה שוכח שזה מעשה ידי אדם".
למרות הסופרלטיבים הרבים לחוף הקטן, חן מודה שגם היום קשה לה להכריע איזה מצב של הכינרת היא מחבבת יותר. "אני ממש לא יודעת להגיד כרגע איזה מצב אני מעדיפה. תמיד כמה שיותר מלא יותר טוב, שפע של מים זה החלום הרטוב. אבל גם המצב הנוכחי מדהים".
את השנה שעברה, לעומת זאת, היא זוכרת הרבה פחות לטובה. "הכול היה סלעים", היא נאנחת. "לא היו שכשוכיות ולא היה כיף. המפל השני אפילו לא כיסה לי את הרגל. זה עדיין היה מקום יפה, אבל התאכזבתי". ואכן, לפני שנה, בקיץ 2024, יצאתי בעצמי לשיט קיאקים בצפון הכינרת, שהסתיים בחתירה סוחפת אל תוך המים הרועשים של המפל השופע – חוויה עוצמתית וחריגה בנוף הישראלי הצחיח.
כך נראה הסרטון של חן מקיץ 2025:
ההפתעה השנה לא הסתכמה רק במים. "יש שם עכשיו המון מקום לשבת בצל", היא מספרת. "כל הקטע של המפלים עם העצים – יש המון צל. גם מעל המפלים פתאום יש מקומות חדשים לשבת בהם. גם בשמש וגם בצל".
ומה לגבי הניקיון? "כשהגעתי היה יחסית נקי", היא אומרת. "אני יודעת שיש חבר'ה שמגיעים לחופים בהתנדבות ומנקים. הם מדהימים. יכול להיות שהגעתי בזמן טוב, ואני מבקשת מכל המבקרים – בואו נשאיר את זה ככה".
אולם לצד יופיו של הטבע הארץ-ישראלי האהוב והמים הזכים שחזרו לזרום, יש גם תופעות מכעיסות שפוגעות בחוויה. לדברי חן, בעקבות הבריכות המלאות במים, יותר ויותר מבקרים מגיעים למקום עם כיסאות, מנגלים ורמקולים ומתיישבים סמוך למפל.
אין לי בעיה שאנשים באים עם כיסא וצידנית ונהנים מהמקום. להפך. אבל הבוקסות האלה וחוסר ההתחשבות בסביבה זה מטריף אותי. יש מוזיקה מהאנשים שיושבים בחוף, יש מוזיקה מהסירות, ונהיית ערבוביה של רעש
"אין לי בעיה שאנשים באים עם כיסא וצידנית ונהנים מהמקום. להפך. אבל הבוקסות האלה וחוסר ההתחשבות בסביבה זה מטריף אותי", היא אומרת. לדבריה, גם סירות מנוע רועשות שמגיעות לאזור תורמות לעומס הרעש ולקקופוניה. "יש מוזיקה מהאנשים שיושבים בחוף, יש מוזיקה מהסירות, ונהיית ערבוביה של רעש שקצת פוגעת בקסם של המפל הנסתר ובחוויה הכללית. ועדיין, המקום עצמו מהמם. ישבתי שם שעה בכיף ונהניתי מאוד".
עבור חן, הביקור במפל הנסתר סימן גם את פתיחת עונת הטיולים של הקיץ. "פתאום זה חוזר מחדש, וזה כיף וזה מהמם", היא אומרת. "אבל עכשיו, כשהחום מתחיל לעלות, המים החמימים של הכנרת כבר פחות רלוונטיים לי. אני צריכה את המעיינות הקפואים של הצפון".
אלא שגם הטיולים בצפון – בהתאם להוראות פיקוד העורף – עדיין מלווים בתחושת חוסר ודאות. "אני לא נהנית בלב שלם", היא מודה. "יש איזושהי עננה שמרחפת מעל הראש. כל יום אתה הולך לישון, ולמחרת עלולה לפרוץ מלחמה. אין איזושהי ודאות".
וכששואלים את חן לאן הייתה נוסעת עכשיו, אילו כל הנחלים והמעיינות האהובים של הצפון היו פתוחים ונגישים ללא מגבלות ביטחוניות, התשובה מגיעה מיד: "הייתי רוצה את כולם", היא צוחקת. "שניר, דן, דפנה. אבל נראה לי שהכי הרבה זמן לא הייתי בבניאס. הייתי מאוד רוצה לחזור לבניאס". היא נאנחת.
לפני שנפרדים, יש לה גם המלצה מעשית למטיילים שמתכננים להגיע למפל הנסתר בקיץ הקרוב. "תגיעו עם סנדלים", היא מדגישה. "הקרקע שם עדיין סלעית. כפכפים יכולים להיסחף, ואף אחד לא רוצה להיפצע או לדרוך על אבנים. אני תמיד מגיעה עם סנדלי שורש ולא לוקחת סיכונים".
ואחרי כל הביקורים, כל השינויים וכל התנודות במפלס הכנרת, נדמה שזה בדיוק סוד הקסם של המקום: אף אחד לא יודע איך הוא ייראה בשנה הבאה.
המלצה נוספת של חן:
טיפים נוספים של חן לביקור מוצלח במפל הנסתר: "ניתן להגיע עם כלבים, אבל רק ברצועה", מבהירה חן. "אסור לעשות קמפינג במקום. יש שילוט ברור בנושא, ולפעמים גם מגיעים פקחים לבדוק. זה מקום נפלא לשהות בו כמה שעות, אבל לא ללינה".
איך מגיעים: נוסעים צפונה מטבריה על כביש 90. אחרי קיבוץ חוקוק פונים ימינה לכביש 87. כמה מאות מטרים אחרי כנסיית הלחם והדגים יש חניה קטנה ולא מוסדרת בצדו השני של הכביש. חן מדגישה: "אין שלט ברור למקום, אבל אם מחפשים 'עין איוב' בווייז, מגיעים. רוב האנשים מחנים ברחבת עפר מול החוף, חוצים בזהירות את הכביש ונכנסים דרך שער קטן. משם יורדים במדרגות לחוף".
אזהרה בטיחותית: חוף עין איוב והמפל הנסתר פועלים ללא שירותי הצלה. הרחצה במקום היא באחריות המתרחצים בלבד. בשעות הצהריים נושבת לעיתים רוח חזקה מהכנרת, והגלים עלולים להיות מסוכנים. מומלץ לשחות רק בשעות הבוקר, כשהים שקט יותר.
