לכאורה, זירת הלחימה ברצועת עזה תקועה כמו שאר זירות המלחמה שבהן ארה"ב וישראל משתפות פעולה. בכולן מנסה כעת ממשל טראמפ, ללא הצלחה, להגיע להסדרים שיסיימו את המלחמה - ובכולן הוא נתקל בסרבנות של הצד האחר הנובעת מפנאטיזם איסלאמיסטי.
בכולן נאלצת ישראל להתאים את התנהלותה הצבאית והמדינית להנחיות שמונחתות מוושינגטון, בעיקר מפני שראש הממשלה בנימין נתניהו מנסה לא להרגיז את הנשיא דונלד טראמפ, כדי שלא נאבד את שיתוף הפעולה והסיוע הצבאי והמדיני שאנו מקבלים מוושינגטון בחזית האיראנית. אבל גם מפני שבהקשר העזתי, ממשלת ישראל אינה מסוגלת פוליטית לקבל את ההחלטות המדיניות הנדרשות כדי לסגור את הסיפור, ומפני שלצה"ל יש בעיה קשה עם כוח אדם לוחם שמגבילה את יכולתו לממש את מטרות המלחמה בעזה, בלבנון, באיו"ש ובסוריה.
אף על פי כן, בהקשר העזתי חלה לאחרונה התפתחות שחייבה כינוס קבינט, אך הכינוס שתוכנן להיום בוטל בינתיים על ידי נתניהו. אבל ההתפתחות הזו קשורה ככל הנראה לעניין פירוק חמאס והג'יהאד האיסלאמי מנשקם. זה הנושא העיקרי שתוקע כעת את המאמצים לסיים את מצב המלחמה ולממש את תוכנית 21 הנקודות של הנשיא טראמפ. מדובר בתוצאות מגעים שניהלו נציב "מועצת השלום" ניקולאי מלאדנוב ונציג הממשל האמריקני לענייני נורמליזציה כלכלית, הרב אריה לייטסטון, עם משלחת של חמאס שהגיעה לקהיר באמצע אפריל.
לפי מלאדנוב, המגעים הללו הניבו הבנות ראשוניות שיש להמשיך ולדון בהן בדחיפות, "כדי לא לאבד מומנטום", ולכן כנראה הוא מעוניין לקבל את תגובת ישראל עליהן בהקדם האפשרי.
לדברי גורמים המכירים את תוכן השיחות, בקהיר קיימת נכונות עקרונית מצד חמאס לדון בפירוק חלקי מנשק שייעשה בשלבים. ככל הנראה מדובר במה שמוגדר "נשק כבד" תלול מסלול, למשל טילים, רקטות, מרגמות בינוניות וכבדות, טילי נ"ט, מקלעים כבדים, כטב"מים ורחפנים ואולי גם מטעני נפץ כבדים. אך הארגון מסרב להתפרק מנשק קל: אקדחים, רובים, מקלעים קלים, מטולי RPG ורימונים (רשימה חלקית שגם לשיטתו של חמאס, הרכבה נתון עדיין למשא ומתן).
לטענת אותם גורמים, פירוק הנשק הכבד צריך להיעשות בשלבים, כשבכל שלב ישראל צריכה לבצע צעד נגדי – נסיגה של כוחות צה"ל למשל והקלות במעבר סחורות ואנשים לרצועה – כדי שחמאס לא יישאר בלי קלפי מיקוח מול ישראל.
אבל את ההתנגדות הקטגורית להתפרקות מנשקו נימק חמאס בחששו לחיי אנשיו ולחיי בני משפחותיהם. לדברי בכירי הארגון בקהיר, אם אנשי חמאס ימסרו את נשקם האישי לגורם שלישי, בין אם יהיה זה כוח הייצוב הרב-לאומי (ISF) ואפילו אם תהיה זאת הרשות הפלסטינית - הם ומשפחותיהם לא יוכלו להתגונן מפני המיליציות החמולתיות, שפועלות נגדם כבר עכשיו בעידוד ובסיוע השב"כ וצה"ל. גרוע מזה, לטענתם הם יהיו חשופים למעשי נקמת דם וסגירת חשבונות רצחניים מצד אזרחים שסבלו מרציחות, התעללויות (כולל מיניות), השפלות, גניבת רכוש ופשעים נוספים שבוצעו על ידי אנשי שלטון החמאס.
4 צפייה בגלריה
נציב מועצת השלום מלאדנוב. הביע אופטימיות זהירה לגבי האפשרות להגיע להסכם לפירוק חמאס מנשק
(צילום: AP)
לא ברור מהי עמדת חמאס ביחס לדרישת ישראל שהוא והג'יהאד האיסלאמי ימסרו את מפת המנהרות שחפרו כדי להשמיד אותן. אמנם צה"ל השמיד כבר חלק ניכר ממנהרות הלחימה העיקריות, ונטרולן נמשך בקצב מהיר גם בימים אלה, בעיקר ממזרח ל"קו הצהוב", אבל לפי הערכה נשארו מאות קילומטרים של מנהרות באזור שנשלט בידי חמאס במרכז הרצועה. כמו כן, לא ידוע מהי עמדת חמאס ביחס לדרישת ישראל שיוסגרו לה אמצעי ייצור האמל"ח וחומרי הנפץ, וביחס לדרישה שמפקדי חמאס יוגלו מהרצועה.
כאמור, חמאס מתנה כל התקדמות בתהליך הארוך של ההתפרקות בשלבים מנשקו הכבד בצעדים מקבילים מצד ישראל - צעדים מדיניים, כלכליים והומניטריים - כולל הקלות, שיקום ותמורות נוספות. סוגיות אלה מחייבות הכרעה של ממשלת ישראל והקבינט לפני שניתן יהיה להתקדם להסכמות. מלאדנוב הביע אופטימיות זהירה לגבי האפשרות להגיע להסכם לפירוק חמאס מנשק, אך הדגיש שמדובר בתהליך ארוך. בישראל טוענים על סמך המידע שהגיע מקהיר שהמקסימום שחמאס מוכן לו בעניין פירוק הנשק רחוק מדרישות המינימום של ישראל.
כוח הייצוב הרב-לאומי לא קם, הוועדה לניהול הרצועה משותקת
אבל לא רק סוגיית פירוק הנשק תוקעת כעת את מימוש תוכנית 21 הנקודות של טראמפ. קיים קושי גם בגיוס תקציב המיליארדים הדרוש להקמה, ציוד והצבה של כוח הייצוב הרב-לאומי. המדינות החברות במועצת השלום שהקים טראמפ אינן ממהרות להעביר את הסכומים שהובטחו במסגרת יוזמות השלום האמריקניות, והכספים שכן מגיעים הם חלקיים בלבד. זו אחת הסיבות לכך שהוועדה הלאומית לניהול הרצועה עדיין לא מתפקדת. שלושה מהטכנוקרטים הפלסטינים הניטרליים שנבחרו על ידי מלאדנוב לאייש אותה כבר הגישו התפטרות בנימוק שלא מאפשרים להם לעבוד. מלאדנוב דחה את ההתפטרות, אבל מקורות פלסטינים מוסרים שחבריה מתוסכלים.
גם היוזמה להקים כוח ייצוב בינלאומי אינה מתקדמת. אמנם אינדונזיה, אזרבייג'ן, קזחסטן, קוסובו, טורקיה ומדינות נוספות הביעו הסכמה עקרונית לשלוח חיילים לכוח, אבל ישראל מתנגדת לשיתוף טורקיה, ושאר המדינות ובראשן אינדונזיה מחכות שתושג הסכמה בעניין פירוק חמאס מנשקו ושיהיה מימון.
אפשר לציין בתמונה הלא מאוד מעודדת הזו שתי התפתחויות שעשויות להיחשב כחיוביות מנקודת ראות ישראלית. האחת היא תוצאות הבחירות המוניציפליות שהתקיימו בדיר אל-בלח, באזור שתחת שלטון חמאס. אמנם רק 23% מבין 70 אלף בעלי זכות ההצבעה הגיעו לקלפי, אבל הסיעה של תנועת פתח זכתה ברוב מכריע של המושבים בעירייה. ההתפתחות השנייה היא מגמת ירידה תלולה בתמיכה בחמאס בקרב תושבי עזה, שניכרת במשאלי דעת קהל מהימנים בדרך כלל שעורך ד"ר חליל שקאקי בעזה ובשטחי הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון. מעניין לציין שהתמיכה בחמאס בקרב תושבי עזה ירדה מ-70% אחרי 7 באוקטובר 2023 לפחות מ-40% בימים אלה, אבל בקרב הפלסטינים ביו"ש התמיכה בחמאס נשארה גבוהה (בסביבות ה-60%).
בכל מקרה, בסופו של דבר כל עוד חמאס אינו מוכן לפירוק משמעותי מנשקו, וכל עוד אין תמיכה כלכלית והתגייסות בינלאומית מספקת - תוכנית טראמפ נשארת על הנייר.
במצב זה, טוענים בכירים בצה"ל, ישראל חייבת להיכנס לפעולה. הפסקת האש באוקטובר 2025 קטעה את התמרון הצה"לי במסגרת "מרכבות גדעון ב'" והשאירה כ-43% משטח הרצועה בשליטת חמאס. הארגון, שמטרתו העיקרית כעת היא הישרדות כגורם דומיננטי ברצועה, ניצל את המצב שנוצר כדי לחזק את משילותו בקרב יותר משני מיליון התושבים, שרובם חיים בתנאים כמעט לא אנושיים במחנות פליטים במרכז הרצועה.
תיעוד השמדת מנהרות בצפון הרצועה
(צילום: דובר צה"ל)
חמאס מוכן ש"הוועדה הלאומית" תיטול ממנו את השלטון האזרחי ותדאג לבריאות, מסחר, חינוך וביוב, אבל הוא, חמאס, יישאר - כמו חיזבאללה בלבנון - גורם חמוש עיקרי השולט ברצועה מאחורי הקלעים. צה"ל לא מתכוון לאפשר לחמאס לממש את תוכניתו, ולכן שתי אוגדות ושישה צוותי קרב חטיבתיים דוחקים לאחרונה את "הקו הצהוב" מערבה, ומחסלים בקצב הולך וגובר נושאי תפקידים בחמאס ובג'יהאד האיסלאמי, וכאלו שנטלו חלק בטבח ה-7 באוקטובר.
אבל בכך לא די, אומרים בכירים בצבא. לדבריהם, צריך לנצל כעת את העובדה שאין יותר חטופים ישראלים בעזה כדי לפעול בכל העוצמה באש ובתמרון כדי לפרק את חמאס מנשקו ולמוטט את שליטתו ברצועה, גם אם היא מאחורי הקלעים. אותם בכירים אומרים גם שמאחר שהלחימה בלבנון מוגבלת, כעת ישנם כוחות פנויים שיכולים לפעול בעזה ולסיים שם את המלאכה במהירות.
אבל גם אותם קצינים ואנשי ביטחון בכירים מודים שחייבים להתחשב בשחיקה של אנשי המילואים, שבלעדיהם אי-אפשר לבצע מהלך עצים ברצועה, ובה בשעה להיות בכוננות לתמרון בלבנון ולהתלקחות ביהודה ושומרון. שלא לדבר על האישור למהלך שצריך לקבל מהג'ינג'י בבית הלבן.
