בזמן שטראמפ ואיפא"ק חגגו אתמול (רביעי) את תבוסתו של חבר הקונגרס הרפובליקני תומאס מאסי בקנטקי, במרחק של כאלף ק"מ משם "נולד" כאב ראש חדש לישראל: כריס ראב ניצח בפריימריז בפילדלפיה עם מצע ביקורתי וחריף נגד ישראל, ומסתמן כחוליה הטרייה והלוחמנית של קבוצת "הסקווד" - בדרכו לעמדת השפעה בבית הנבחרים.
כריס ראב אחרי הניצחון, קורא "Fuck AIPAC"
(צילום: מתוך X)
חבר בית הנבחרים של מדינת פנסילבניה, המזוהה עם הזרם הפרוגרסיבי, ניצח השבוע בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית במחוז הבחירה השלישי. מאחר שאף מועמד רפובליקני לא מתמודד על התפקיד, ראב למעשה הבטיח את מקומו בקונגרס בבחירות הכלליות בנובמבר.
עם בחירתו הצפויה, הוא מסתמן, כפי שנכתב, כחבר החדש ביותר בקבוצת המחוקקים השמאלית המכונה "הסקווד", לאחר שניסיונות קודמים של המפלגה להכניס מועמדים נוספים לקבוצה כשלו במדינות אחרות כמו צפון קרוליינה ואילינוי.
ראב הפך את ההתנגדות לישראל ולשדולת איפא"ק לנושא מרכזי בקמפיין הבחירות שלו. המצע הפוליטי שלו צפוי להפוך אותו לאחד המבקרים החריפים ביותר של ישראל בקונגרס. הוא תומך באמברגו נשק מלא על המדינה, וקורא לפנסילבניה למשוך את השקעותיה הכספיות מישראל. הוא גם היה נבחר הציבור המקומי היחיד שהצטרף לפעילים באירוע מחאה אזרחי בפילדלפיה, שבו ביימו מעין משפט ראווה פומבי שהאשים את ישראל בפשעי מלחמה וברצח עם בעזה.
בשבוע שעבר כתב ראב ברשתות החברתיות הרשמיות של הקמפיין כי "הנכבה מעולם לא הסתיימה. רצח העם בעזה והמחיקה המחרידה של קהילות בפלסטין ולבנון חייבים להיפסק". הוא הוסיף כי אם ייבחר, יצטרף לחברות הקונגרס ראשידה טאליב ואילהאן עומאר ביוזמה לקדם החלטה שתכיר רשמית בנכבה ותאשר מחדש את זכות השיבה של פליטים פלסטינים.
קמפיין הבחירות של ראב עורר ביקורת עוד לפני כן. הוא ערך עצרת תמיכה משותפת בפילדלפיה עם חסן פיקר, סטרימר פוליטי המזוהה עם השמאל הרדיקלי שמואשם באנטישמיות. בדצמבר, אחרי פיגוע הירי ההמוני במהלך חגיגת חנוכה בבונדיי ביץ' באוסטרליה, שותף פוסט בחשבון האינסטגרם של ראב שבו נטען כי היורים היו ככל הנראה ציונים בעצמם.
אחרי שהרשויות באוסטרליה חקרו את הפיגוע, שבו נרצחו 15 בני אדם, וקבעו כי התוקפים פעלו ממניעים של אידיאולוגיית המדינה האסלאמית - ראב התנער מהפוסט וטען כי איש צוות לשעבר שיתף אותו ללא ידיעתו.
נאום ניצחון שמזכיר את ממדאני
ראב בן ה-56 גדל בשיקגו למשפחה פעילה למען זכויות אזרח. סב סבו היה עבד משוחרר שהקים את אחד העיתונים הראשונים בארה"ב בבעלות של אפרו-אמריקנים (The Baltimore Afro-American). אך לצד זאת, גילה ראב כי הוא גם צאצא של פיליפ ליווינגסטון, מהאבות המייסדים של ארה"ב ואדם שהחזיק בעבדים בעצמו.
כבר כתלמיד לתואר ראשון באוניברסיטת ייל הוביל ראב מאבק להסרת תמונה של עבד כבול מהקמפוס. בהמשך השלים תואר שני באוניברסיטת פנסילבניה (UPenn), ונשאר בעיר עד היום. לפני שהפך לפוליטיקאי עסק באקדמיה ובכתיבה, והוא מכהן כבר חמש קדנציות בבית הנבחרים המדינתי של פנסילבניה.
הוא מיצב את עצמו כ"מעורר מהומות" פוליטי ולא פעם התעמת עם הממסד הדמוקרטי המקומי, כולל עימותים מתוקשרים עם המושל היהודי ג'וש שפירו בסוגיות כמו מדיניות הגירה. הוא אב לשני בנים, גרוש מפרופ׳ אימאני פרי, מרצה בהרווארד וזוכת מלגת מקארתור היוקרתית.
הבחירות המקדימות בפילדלפיה שיקפו למעשה מאבק אידיאולוגי עמוק בתוך המפלגה הדמוקרטית, שהיווה סוג של מבחן כוח עבור הזרם הפרוגרסיבי אל מול הממסד. ראב הביס את חבר הסנאט של פנסילבניה שריף סטריט, בן למשפחה פוליטית מוכרת ובנו של ראש עיריית פילדלפיה לשעבר.
עצרת התמיכה עם חסן פיקר, והקריאה למתמודדים להודות ברצח עם
(צילום: מתוך X)
סטריט, שיכול היה להפוך לחבר הקונגרס המוסלמי הראשון מטעם פנסילבניה, זכה לתמיכת הממסד המקומי וארגון ג'יי סטריט. למרות שביקר את ישראל וטען כי יש להעמיד לדין את רה"מ בנימין נתניהו, סטריט החזיק בעמדות מתונות בהרבה מאלו של ראב, ונתמך על ידי רו לנדאו, החברה היהודייה היחידה במועצת העיר. סטריט סיים במקום השני עם כמעט 30% מהקולות.
במקום השלישי סיימה אלע סטנפורד, מנתחת ילדים שזכתה ל-24% מהקולות, ונתמכה על ידי חבר הקונגרס הפורש דווייט אוונס ומושל הוואי היהודי ג'וש גרין. במהלך הקמפיין, ראב לחץ על יריביו להצטרף אליו ולהגדיר את הפעולות הצבאיות של ישראל כרצח עם ״שנעשה במימון שלנו. אנחנו לא יכולים להיות חופשיים עד שפלסטין תהיה חופשית״.
בעימות בחירות, סירבה סטנפורד להשתמש במונח, והסבירה כי "עבור ישראלים שהואשמו בביצוע הדבר, זה פוגעני כלפיהם". סטנפורד אף ספגה ביקורת מצד גורמים פרוגרסיביים בשל טענות שנתמכה על ידי ארגון קש של איפא״ק, למרות שהשדולה הכחישה כל מעורבות במימון המרוץ בפנסילבניה.
ניצחונו של ראב הושג בתמיכה של חברי קונגרס בולטים, בהן אלכסנדריה אוקסיו קורטז, אילהאן עומאר, ראשידה טאליב ורו קאנה. הארגון האנטי-ציוני ״קול יהודי לשלום״ וארגון הסוציאליסטים הדמוקרטים של אמריקה, הודיעו גם הם על תמיכתם במועמדותו. הארגון הסוציאליסטי, שהוביל גם את זוהראן ממדאני לניצחון במרוץ לראשות העיר ניו יורק, חגג את הניצחון.
"אנחנו נהיה עם חבר הקונגרס ראב בכל צעד במאבק לבטל את אכיפת המכס וההגירה, לשחרר את פלסטין ולזכות בביטוח בריאות לכולם", כתבו בארגון.
דיווחים שונים הצביעו על כך שהמושל שפירו פעל מאחורי הקלעים כדי להכשיל את הקמפיין של ראב, אך שפירו נמנע מהתייחסות פומבית למרוץ. מנגד, ראב זכה לתמיכתו של חבר הקונגרס היהודי ממרילנד ג'יימי רסקין, וגם לוועדת פעולה פוליטית בשם American Priorities, שהשקיעה למעלה מ-400 אלף דולר בקידום הקמפיין שלו, במטרה להוות משקל נגד לאיפא"ק.
נאום הניצחון של ראב ביום שלישי בלילה הזכיר את זה של ממדאני, והדגיש את הגישה האנטי-ממסדית שלו. "הם אמרו לי שזה לא אפשרי, זה מה שהם אמרו", הצהיר ראב בפני תומכיו. "אני לא יודע מי הם, אבל אני יודע מי אנחנו. אני מסתכל על אנחנו העם. ואני לא מדבר על אנחנו העם של לפני 250 שנה. זה היה אנחנו קטן בהרבה. אני מדבר על המופלאות האגרסיבית של האנחנו הזה".
בסרטון עם תומכים נשאל מה המסר שלו לאיפא״ק כעת. "Fuck AIPAC״, השיב מיד. בראיון לפני פתיחת הקלפיות אמר ראב כי הניצחון שלו יסמן שעידן הפוליטיקה הממסדית מגיע לסיומו, וכי "אנשים שמוסגרו כרדיקלים או שמאל קיצוני על ידי התקשורת המרכזית והפוליטיקה הממסדית, נמצאים עמוק במרכז המוסרי".
"זה קורה במהירות שיא, יש נרמול של אנטישמיות"
ההקצנה בשיח הפוליטי סביב ישראל מטרידה בכירים בקהילה היהודית בארה"ב, והפולמוס חותך את שתי המפלגות הגדולות. במפלגה הרפובליקנית, חבר הקונגרס תומאס מאסי, מבקר חריף של הסיוע לישראל, הפסיד בבחירות המקדימות בקנטקי. למרות שזעמו של טראמפ שלט במרוץ, מאסי התמודד גם עם תורמים יהודים וארגונים פרו-ישראלים שהשקיעו מיליוני דולרים נגדו.
בנאום ההפסד שלו עקץ מאסי את המעורבות החיצונית ואמר כי "הייתי יוצא מוקדם יותר, אבל הייתי צריך להתקשר ליריב שלי ולהודות בהפסד, ולקח זמן למצוא את אד גלריין בתל אביב".
בטקסס, הדמוקרטית שמובילה בפריימריז שייערכו בשבוע הבא, מורין גלינדו, הבטיחה כי אם תיבחר היא תהפוך מתקן כליאה למהגרים ל"מחנה מעצר עבור ציונים אמריקנים”. היא גם האשימה את יריבה במעורבות ב"רשת סחר בבני אדם שמנוהלת על ידי מיליארדרים יהודים".
דבורה ליפשטדט, חוקרת שואה ששימשה בעבר כשליחה מיוחדת של הממשל למאבק באנטישמיות, התייחסה להצהרות פוליטיות מסוג זה והזהירה כי "זה קורה במהירות שיא, בניגוד לכל מה שראיתי אי-פעם. זהו המיינסטרים והנרמול של האנטישמיות".
הנתונים הדמוגרפיים מסבירים חלק מהשינוי במפה הפוליטית. סקר של ה"ניו יורק טיימס" ומכללת סיינה שנערך לאחרונה הראה כי רק שליש מהרפובליקנים הצעירים תומכים בסיוע כלכלי וצבאי נוסף לישראל, ו-54% מהם סבורים שטראמפ ״תומך יותר מדי״ בישראל. במקביל, בצד הדמוקרטי מתמודדים עם ירידה דרמטית עוד יותר בתמיכה בישראל, כאשר 56% מהדמוקרטים הצעירים סבורים שמפלגתם תומכת מדי בישראל.
המגמה הזו גובה מחיר פוליטי וחברתי במפלגה הדמוקרטית. שופט בית המשפט העליון של פנסילבניה, דייוויד וכט, הודיע בשבוע שעבר על עזיבת המפלגה, בנימוק ש״ההשלמה עם שנאת יהודים הפכה נפוצה באופן מטריד בקרב פעילים ונבחרי ציבור שלה״.
חבר הקונגרס ג'ארד מוסקוביץ', מהדמוקרטים היהודים הבולטים בוושינגטון, האשים את עצמו ואת עמיתיו: "לא עשינו מספיק כשהדבר הזה התחיל במפלגה שלנו, ועכשיו זה שלח גרורות. יהיה הרבה יותר קשה להתמודד עם זה".
