החלטת בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג (ICJ) היום (חמישי), על כך שמיאנמר ביצעה רצח עם נגד המיעוט המוסלמי בני הרוהינגה, מדאיגה גורמים בישראל. זו הפעם הראשונה שבה בית הדין מרשיע מדינה באחריות ישירה לרצח עם, ומומחים ניתחו את ההחלטה וההשלכות שלה על התיק המתנהל בבית הדין בסוגיית ההאשמות על רצח עם שישראל כביכול ביצעה נגד הפלסטינים בעזה.
בני ה רוהינגה צופים בהחלטת בית המשפט הבינלאומי לצדק ב האג באשר להאם מיאנמר ביצעה רצח עם נגדם
בני ה רוהינגה צופים בהחלטת בית המשפט הבינלאומי לצדק ב האג באשר להאם מיאנמר ביצעה רצח עם נגדם
בני הרוהינגה עברו רצח עם. האם ישראל צריכה לחשוש מההחלטה התקדימית?
(צילום: Salahuddin Ahmed / AFP)
ישראל ניסתה בשנים האחרונות להפעיל לחצים על דרום אפריקה שתמשוך את התביעה אך ללא הצלחה. כמה מדינות משכו את התמיכה שלהן בתביעה לבקשת ישראל כגון קולומביה. התיק מתנהל בעצלתיים וצפוי להתנהל עוד כמה שנים. הגשת כתבי הטענות בתיק תושלם ב-2029. הדיון ופסק הדין יהיו במהלך 2030-2029.
בכירים בישראל אמרו: "זה בהחלט בעייתי. זה קובע פרמטרים ואמות מידה שאומנם אתה לא יכול להחיל אותם אחד לאחד על ישראל, אבל זה פותח את הדלת. קודם כל את הדלת העקרונית לזה שהכירו שמדינה אחראית על רצח עם, ושהוכחה הכוונה לבצע רצח עם. עכשיו, במקרה שלנו זה קצת יותר מורכב, גם מבחינת מי שרוצה לנגח אותנו, אבל זה בוודאי לא עושה לנו טוב. זה תקדים מסוכן".
פרופסור יובל שני מהאוניברסיטה העברית בירושלים והמכון הישראלי לדמוקרטיה, שנחשב למומחה בעל שם עולמי במשפט בינלאומי, זכויות אדם והמשפט ההומניטרי, הסביר: "ההחלטה בעניין מיאנמר צריכה להדאיג את ישראל. יש כאן שינוי של המתודה בה מוכיחים מעשי רצח עם, ומעבר למבחן הוליסטי של מכלול הנסיבות והמסקנה היחידה הסבירה הנובעת מהן. בעבר המוקד היה בהוכחת דפוס פעילות מסויים, שממנו נובעת כוונה לרצח עם. יש גם נכונות גדולה יותר לראות בפגיעות שאינן מלוות באבדן חיים כחלק מיסודות העבירה".

האם ישראל צריכה לשנות אסטרטגיה?

ישראל נדרשת עדיין לחקור את הטענות נגדה - בהליך של ועדת חקירה או הליך חקירה מקיף אחר. ועוד נותר לבחון מחדש את ההחלטות לא להעמיד לדין בגין הסתה להשמדה.
עו"ד אלן בייקר, מומחה למשפט בינלאומי מהמרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון (JCFA), אמר: "בניגוד לממצאי בית הדין בעניינה של מיאנמר, לישראל לא הייתה ואין כל כוונה לבצע השמדת עם באוכלוסייה הפלסטינית ברצועת עזה. מטרת פעילותה הצבאית של ישראל הייתה ועודנה להילחם בארגון הטרור חמאס, ולא לפגוע בפלסטינים כקבוצה לאומית. לפיכך, אין הצדקה משפטית להחיל באופן אוטומטי את מסקנות פסק הדין בעניין מיאנמר על התביעה שהגישה דרום אפריקה נגד ישראל".
עם זאת הבהיר בייקר כי "יש לזכור שבית הדין הוא אורגן שיפוטי של האו"ם, ולכן אין להתעלם מהחשש שהשיקולים והאווירה הפוליטית בזירה הבינלאומית ישפיעו על האופן שבו תיבחן התביעה נגד ישראל בעתיד. על ישראל להיערך לכך מבחינה משפטית ומדינית, ולא להניח מראש כי ההליך יתנהל באופן הוגן ונטול הטיות".
בניין בית הדין הבינלאומי לצדק
בניין בית הדין הבינלאומי לצדק
בניין בית הדין הבינלאומי לצדק
(צילום: shutterstock)
ד"ר עו"ד תמי קנר, ראש תחום משפט וביטחון לאומי במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), הוסיפה: "פסק הדין בעניין מיאנמר מהווה תקדים משמעותי, שעשויות להיות לו השלכות על ההליך נגד ישראל. לראשונה, בית הדין הבינלאומי לצדק קבע כי מדינה נושאת באחריות ישירה לביצוע רצח עם. מבחינת ישראל, הסוגיה המרכזית היא האופן שבו בית הדין בחן את הכוונה המיוחדת לרצח עם. בית הדין הותיר על כנו את המבחן המחמיר, שלפיו כוונת השמדה צריכה להיות המסקנה הסבירה היחידה העולה ממכלול הראיות, אך הבהיר כי קיומן של מטרות צבאיות וביטחוניות אינו שולל כשלעצמו כוונה כזו".
על פי קנר, החידוש בהחלטת בית המשפט הוא אינו בשינוי המבחן אלא באופן היישום שלו. "שופטי המיעוט מתחו ביקורת על כך שבית הדין לא שלל באופן מספק הסברים חלופיים למעשים, ובכך הקל בפועל על הסקת כוונת השמדה. המשמעות המעשית עבור ישראל היא שלא די בהצגת מטרותיה הצבאיות לחיסול חמאס, כדי לשלול כוונת רצח עם".
קנר הוסיפה כי "המשקל הרב שהעניק בית הדין לדוחות האו"ם, שאינם עומדים ברף הראיות של בית הדין ופעמים רבות מוטים וחד צדדיים, עשוי להשפיע על בחינת הראיות נגד ישראל. לבסוף, בית הדין הדגיש את חשיבותן של חובות המדינה למנוע רצח עם, לחקור חשדות למעשים כאלה ולפעול להעמדה לדין ולהענשת האחראים. מבחינת ישראל, הדבר מחדד את החשיבות של נקיטת צעדי מניעה ואכיפה אפקטיביים ותיעודם, גם בנפרד מהשאלה אם תוכח אחריות ישירה לביצוע רצח עם".