הציבור אוהד את ישראל. הממשלים עצמם, לפחות בחלקם - הרבה פחות: מבחינה היסטורית, אמריקה הלטינית תמיד אהדה את ישראל, גם מבחינה פוליטית וגם מבחינת דעת קהל - וגם כיום, אחרי 7 באוקטובר, יש ביבשת הערצה כלפי ישראל. אבל רצף חילופי ממשל הוביל לכך שבכמה מדינות מרכזיות, ובראשן ברזיל, עומדים מנהיגים המביעים עמדות אנטי-ישראליות.
החזרת השגריר הברזילאי, הצטרפות צ'ילה לחוות הדעת של דרום אפריקה בהאג, הודעת קולומביה על השעיית ייצוא הפחם לישראל. כל אלו סימנים לא מעודדים שאירעו לאחרונה. מנגד, לא הכול שחור. ביבשת יש גם נקודות חיוביות מבחינת ישראל, ובראשן היחס של נשיא ארגנטינה החדש. זו תמונת המצב הלטינית.
נשיא ארגנטינה עם תחילת ביקורו בארץ, בפברואר האחרון
(צילום: יוסי פונס, משרד החוץ)
מדינות אמריקה הלטינית היו הכוח המכריע בתמיכה בתוכנית החלוקה ב-1947, כש-13 מהן הצביעו בעד, ולא סתם יש על שמן רחובות בירושלים כמו רחוב גואטמלה, רחוב ברזיל, רחוב קוסטה ריקה ורחוב מקסיקו. גם הכדורגל, הקפה ו"המוצ'ילרים" - יש הרבה במשותף בין ישראל ליבשת, וזיקה שאנו חשים כלפיהם והם חשים כלפינו. לאורך השנים תמיד היו יחסים בין מדינות היבשת לישראל, מלבד ונצואלה שניתקה אותם ב-2009. שלא כמו יבשת אפריקה, מדינות אמריקה הלטינית - למעט קובה - לא ניתקו את היחסים עם ישראל אחרי מלחמת יום כיפור וחרם הנפט.
כיום מדינות היבשת עוברות סוג של מטוטלת - הן פחות אידיאולוגיות משהיו בעבר, וחוות חילופי ממשל תכופים בעקבות המיאוס של הציבור. לדוגמה, נשיא ברזיל לולה דה סילבה אמנם עומד בראש ממשלת שמאל - אך הוא פחות אידיאולוגי מפעם. התופעה מביאה לחלוקה דיכוטומית בין מדינות שבעד ישראל לכאלה שנגדנו ברמת הממשל - ולא ברמת הציבור.
צ'ילה היא הדוגמה הקלאסית לכך. גבריאל בוריץ' הוא נשיא רדיקלי, איש שמאל, אבל למרות שהוא אנטי-ישראלי, מדובר באדם רציונלי, בניגוד לנשיא קולומביה גוסטבו פטרו למשל. צ'ילה לאורך השנים תמיד התמודדה עם העובדה שחיה בה קהילה פלסטינית של 300-200 אלף בני אדם – הכי גדולה מחוץ לרשות הפלסטינית - שהיא ברובה נוצרית ולא מורכבת מפליטים. אותה קהילה מאוד רעשנית נגד ישראל.
לנוצרים הפלסטינים לובי מאוד חזק בפוליטיקה הצ'יליאנית, ויש להם אפילו קבוצת כדורגל משלהם - פלסטינו. בעזרתם, הנשיא בוריץ' הצליח ליצור חזית אנטי-ישראלית מאז שעלה לשלטון לפני שנתיים, כשהתקרית הבולטת ביותר הייתה בספטמבר 2022 - כשבוריץ' סירב לקבל את כתב האמנה של שגריר ישראל בצ'ילה גיל ארציאלי. הסיבה לכך נבעה מדיסאינפורמציה, בעקבות זעם צ'יליאני על "הרג של נער פלסטיני מאש צה"ל" - אך לבסוף הסתבר שהוא לא נהרג מאש כוחותינו.
מאז צ'ילה מסומנת בישראל כמדינה בעייתית, אך זה לא מפריע לקיומם של יחסים ביטחוניים, כלכליים ומדעיים. יש תמיכה בישראל אצל חלקים בקונגרס הצ'יליאני, אך הקהילה הפלסטינית הרעשנית מצליחה לטרפד כל ניסיון לחתום על הסכם סחר חופשי. היה קושי לקדם הסכם כזה גם בתקופת הנשיא הקודם פיניירה, שנהרג לפני כחודשיים בתאונת מסוק. פיניירה ביקר בישראל פעמיים, ובתקופת הקורונה קיבל תדרוכים מישראל כיצד לעזור לצ'ילה לצאת מהמגפה.
בצ'ילה נשמעים קולות רבים שקוראים לגירוש השגריר ארציאלי, ומאחוריהם עומדים פוליטיקאים ועיתונאים. במדינה היו גם הפגנות אנטי-ישראליות ופרו-פלסטיניות גדולות, כמו גם חרמות באוניברסיטאות, ובשורה התחתונה המצב בצ'ילה של הקהילה היהודית מאוד לא נעים. צ'ילה אף הצטרפה לחוות הדעת של דרום אפריקה בתביעתה בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג נגד ישראל, בגין רצח עם.
לראשונה זה 200 שנה קמה בקולומביה ממשלת שמאל שבראשה עומד גוסטבו פטרו, פעיל מחתרת לשעבר בן 64, שנבחר בהצבעת מחאה. העם הקולומביאני רצה שינוי והעלה לשלטון נשיא מוקיון, שמפיל צרות בצרורות על אותו עם שבחר בו. הצמיחה במדינה נמוכה, באצטדיונים כבר קוראים "תסתלק פטרו", ובגלל מצבו הגרוע הוא מחפש דברים להיתלות בהם - וישראל היא אופציה מצוינת להפנות אליה את השנאה.
ב-1 במאי הצהיר פטרו על ניתוק היחסים עם ישראל והצליח להפתיע אפילו את משרד החוץ שלו, אך בפועל, חרף ההצהרה לא סגרו את השגרירויות. זו הייתה שליפה מהמותן של הנשיא, ובהמשך הקולומביאנים הודיעו שהם משאירים נציגות קונסולרית בישראל. דובר על להוריד את דרג היחסים בין שתי המדינות, אך לקולומביה חשוב להחזיק שגרירות מכיוון יש לה הרבה עובדים זרים קולומביאנים ואוכלוסייה פלסטינית-קולומביאנית שבה היא מטפלת. כמו כן, ישראל מוכרת לא מעט נשק לקולומביה.
נשיא קולומביה אף הודיע כי ישעה ייצוא פחם לישראל "כל עוד היא מבצעת רצח עם נגד הפלסטינים", אבל גם במקרה זה הוא צפוי להתרסק על קרקע המציאות, שכן התברר שלא מדובר במכירה ישירה בין מדינות, אלא דרך הסכמים בינלאומיים. ישראל בוחנת אלטרנטיבות נוספות לרכש פחם, ומתברר שהיא רוכשת אותו מעוד שתי מדינות בעייתיות: דרום אפריקה ורוסיה.
בישראל סבורים שהאיום של פטרו על השעיית ייצוא הפחם הוא לא כצעקתה, ושהדבר עלול לפגוע בקולומביה מבחינת דירוג האשראי שכן מדובר בהפרת חוזים בינלאומיים, שחושפת את המדינה לתביעות משפטיות. ישראל בוחנת צעדי גומלין, כולל עיכוב ייצוא ביטחוני לקולומביה, אבל נודע שהצבא הקולומביאני שילם מקדמות על הרבה מאוד עסקאות, ולכן הנטייה בישראל היא לא לתת להם תירוץ להפר חוזה. גורמים בישראל אומרים כי פטרו "גר בבית מזכוכית וזורק אבנים. הוא ממשיך ברטוריקה אנטישמית אנטי-ישראלית נוראית".
מדינה נוספת שלפחות כלפי חוץ נראה שהיחסים איתה הורעו היא הונדורס, שנחשבת למדינה נחשלת. היא החזירה אמנם את השגריר שלה להתייעצויות, אבל ממשיכה להחזיק שגרירות בירושלים שאותה ישראל מממנת, לפי הסיכום בין המדינות. אמנם מהונדורס יוצאות הצהרות רטוריות נגד ישראל, אבל לא נראה שבפועל מתרחש שינוי משמעותי ביחסים.
מכל המדינות באמריקה הלטינית, ברזיל היא החשובה והגדולה ביותר, ולכן בישראל מאוד נזהרים לא לשבור את הכלים איתה. ברזיל "נכנסת" בישראל לעיתים קרובות מאז פרוץ המלחמה, ולנשיא לולה היו כמה התבטאויות אומללות, כמו למשל כשהוא השווה בין ישראל לאדולף היטלר - ובעקבות כך השגריר הברזילאי ננזף והושפל ביד ושם. לאחר שיחת ה"זובור" של שר החוץ ישראל כ"ץ, ברזיל החזירה את השגריר שלה להתייעצויות, ולפני כשבועיים הוא קיפל סופית את הדברים שלו בישראל ומונה לשגריר ברזיל בז'נבה.
ה"זובור" של שר החוץ לשגריר ברזיל ביד ושם, אחרי ההשוואה בין ישראל להיטלר של לולה
6 צפייה בגלריה
נשיא ברזיל לולה. בישראל נזהרים לא לשבור את הכלים
(צילום: Ricardo STUCKERT / BRAZILIAN PRESIDENCY / AFP)
למעשה, יש ארבע מדינות באמריקה הלטינית שאין להן כיום שגריר בישראל: קולומביה, צ'ילה, הונדורס וברזיל. שגרירי המדינות הללו נקראו להתייעצויות, ומאז לא חזרו. גם בוליביה ניתקה את היחסים עם ישראל זמן קצר אחרי 7 באוקטובר, אך עוד קודם לכן כמעט ולא היו יחסים בין שתי המדינות.
בקריביים, שלוש מדינות הכירו במדינה פלסטינית: איי בהאמה, ג'מייקה וטרינידד וטובגו. גם מקסיקו הכירה במדינת פלסטין מזמן. בליז, מצידה, הודיעה שהיא מנתקת יחסים של קונסולי כבוד - לקונסול הכבוד שלה בארץ שללו את התעודה, וגם לקונסולית הכבוד של ישראל בבליז שללו את התואר.
מקסיקו היא מדינה שלמעשה שומרת כל הזמן על האיזון הקדוש בסכסוכים ולא מתערבת בעניינים של מדינות אחרות - יש לה דוקטרינה של ניטרליות ואי-התערבות, אבל אין ספק שמדובר בממשל שלא אוהד את ישראל. מקסיקו גינתה את 7 באוקטובר ואחר כך חזרה בה, ואף שהיא לא מרבה להתבטא בנוגע למלחמה בעזה, לפני שבועיים החליטה שהיא שולחת חוות דעת שמחזקת את בית הדין בהאג. במקסיקו יש הפגנות אלימות נגד ישראל, ולפני כמה שבועות מפגינים השחיתו את חצר השגרירות הישראלית שם. המצב שם אמנם לא נעים, אבל הממשל לא עוין כמו במדינות האחרות.
הנשיאה הנבחרת קלאודיה שיינבאום, ממוצא יהודי, צפויה להמשיך את הקו הקיים. היה הרבה "הייפ" כשהיא נבחרה בעבר לראשות מקסיקו סיטי, מיד הזמינו אותה לארץ - אך היא מעולם לא ביקרה בישראל וכנראה שלא תגיע בזמן הקרוב. לסיכום, מקסיקו לא אוהדת, אבל אי-אפשר לשים אותה במחנה העוין.
ארגנטינה, פרגוואי, קוסטה ריקה ופנמה הן נקודות האור מבחינת ישראל, וגם במדינות אלו היו חילופי שלטון. בארגנטינה חאבייר מיליי האאוטסיידר נבחר כאקט מחאתי, והוא מאוד פרו-ישראלי ומחובר ליהדות. הוא מינה לשגריר בישראל את הרב אקסל ואחניש, שאמור להגיע בחודש הקרוב לארץ. מיליי לא יעביר את שגרירות ארגנטינה לירושלים למרות שהבטיח את זה, אבל ארגנטינה תומכת בישראל בפורומים בינלאומיים, והצביעה נגד הענקת זכויות לפלסטינים בעצרת הכללית של האו"ם – המדינה היחידה ביבשת שהצביעה נגד.
פרגוואי ידידה של ישראל וגם מדינה קוהרנטית יותר מהשאר. נשיאה סנטיאגו פניה אמר עוד בתקופת הקמפיין שלו כי הוא רוצה להחזיר את השגרירות לירושלים, והוא צפוי לבצע את הצעד הזה. ישראל, מצידה, מתכוונת לפתוח שגרירות מחדש באסונסיון.
עם קוסטה ריקה ישראל נכנסה למשא ומתן על הסכם סחר חופשי. מדובר בממשל אוהד, אחרי הרבה שנים של ממשל שמאל שם שלא התעניין ביחסים עם ישראל. הסיכום בין המדינות הוא שאם יושלם המשא ומתן, עם החתימה ייפתח משרד חדשנות בירושלים.
בפנמה זכה נשיא פרו-ישראלי, והמדינה אף זכתה במושב במועצת הביטחון ותיכנס אליה במקום אקוודור ב-1 בינואר. גם היא מדינה חיובית ואוהדת. גואטמלה עד לא מזמן הייתה הידידה הכי חשובה ביבשת. היא מחזיקה שגרירות בירושלים, וגם שם יש תמיכה מקיר לקיר – אוונגלים ואיגודים מקצועיים. בשורה התחתונה, יחסי ישראל עם אמריקה הלטינית הם תמונה של קצוות - או שתוקפים אותנו באופן קיצוני, או שאוהבים אותנו.
