יש אנשים שסיפור החיים שלהם נראה כאילו נלקח מתסריט קולנועי עמוס בטוויסטים המשלב בין סרטי מתח, אימה ודרמה. רפאל (טומי) בליץ' הוא ללא ספק אחד כזה, שהסיפור שלו יכול היה למלא חמישה סרטי מתח באורך מלא. מילדות טראגית בצל מלחמת העולם השנייה שבה הוסתר במנזר קתולי, דרך נטישה כפולה מצד אימו ששיתפה פעולה עם הנאצים, ועד לבריחות נועזות מהכלא ליגור ואפילו לסוריה, חייו היו רצופים באינספור פיתולים ותפניות שקשה לדמיין. אולם, למרות כל התחנות הסוערות והמטלטלות בעברו, הרגע הדרמטי ביותר שעיצב ושינה את מסלול חייו לעד - גם אם למקום רע ואפל הרבה יותר - התרחש באוגוסט 1957 מחוץ לאולם קולנוע "צפון" בתל אביב.
עיתונות חופרת
פרק 22 - השבוע עם הרוצח מקולנוע צפון
54:27
בערב קיצי של 21 באוגוסט 1957, האווירה מחוץ לקולנוע "צפון" שברחוב לואי מרשל בתל אביב הייתה שגרתית לחלוטין. הקהל המתין בתור כדי לצפות בסרטו של רובר ברסון, "הנידון למוות ברח", אבל איש מהנוכחים לא העלה בדעתו ששמו של הסרט יהפוך לפרומו עבור המציאות שמחוץ לאולם הקולנוע, ובטח לא שחייו של אחד המוחות המבריקים של המדינה הצעירה יסתיימו שם באופן אכזרי.
בתור עמד גם ד"ר פידיה יעקב פיאטלי. הוא היה מהנדס תעופה שנולד באיטליה, אבל נמלט ממנה מאימת חוקי הגזע הפאשיסטיים. כאן, בישראל, הוא סייע בהקמת חיל האוויר הישראלי במלחמת העצמאות, ובשלב מסוים אף כיהן כמהנדס הראשי של "מכון הבדק". אתם מכירים אותו כנראה בשמו הנוכחי: "התעשייה האווירית". מסוג המשרות שבהחלט עשויות לגרום לך לרצות להתאוורר לפעמים עם סרט טוב בתל אביב.
אלא שבאותו ערב הגיע למקום גם צעיר שפניו מוסתרות. הוא חבש כומתה לראשו ועטה כפפות גומי אדומות על ידיו, שהחזיקו אקדח מכוון אל הקופאי המבוהל. השודד עוד הספיק לדרוש את הפדיון היומי, אלא שלפתע פתח במנוסה כשהוא יורה ללא הבחנה אל עבר האנשים שהמתינו בתור. אחד הכדורים פגע בבטנו של ד"ר פיאטלי, שנפצע אנושות ומת מפצעיו לאחר מספר ימים.
"עיתונות חופרת": הרצח בקולנוע צפון
הרוצח נמלט אל החשכה, ומשטרת ישראל פתחה במצוד שנמשך קרוב לשנה. בייאושם, פנו החוקרים לשיטה שאז עוד נחשבה לחדשנית ופורצת דרך: הרכבת קלסתרון פנים על בסיס עדויות, אלא שגם ממנה לא הגיעה הישועה. למעשה, רק 13 חודשים לאחר הירי בקולנוע צפון, הצליחה המשטרה למשוך קצה חוט ראשוני בפרשה.
קטטה מקרית בבית קפה הובילה את המשטרה לדירה מסתור של עבריינים, שבה הוחבא נשק גנוב. אחד מהם מלמל פתאום "זה של טומי", ומשם הדרך היתה קצרה אל רפאל (טומי) בליץ' - צעיר בן 24 בעל עבר פלילי קודם, וכינוי שבישראל של שנות החמישים היה בוודאי די ייחודי.
במאי 1961, בזמן שחבריו לאגף מרותקים להקרנת הסרט "באבט יוצאת למלחמה" בכיכובה של בריז'יט בארדו, טומי מצליח לברוח מהכלא ביחד עם האסיר נחמן פרקש, שכבר נחשב אז ל"אלוף הבריחות". השניים נמלטים, גונבים אופנוע עם סירה, אבל נתקלים במחסום משטרתי באזור חולון. איכשהו טומי מצליח להיחלץ גם מזה
בדיקה בליסטית שנערכה לאקדח גילתה שממנו נורה הכדור שהרג את ד"ר פיאטלי, וביחד עם ההודאה של טומי עצמו, לבית המשפט לא נותר אלא להרשיע את הצעיר ולשלוח אותו למאסר עולם בכלא רמלה.
רפאל טומי בליץ' נולד ב-1933 באנטוורפן, לאב יהודי ואם נוצרייה ששיתפה פעולה עם הנאצים. ב-1940 אביו נלקח למחנה כפייה, וחזר משם שבור לגמרי. זמן קצר מאוחר יותר הוא נפטר, וטומי הקטן נותר עם אמא שהספיקה בינתיים להינשא לחייל גרמני. כך, בעודו בן 7 בלבד, הוא נשלח למנזר קתולי שבו נמחקה למעשה זהותו היהודית.
למרות זאת, ב-1948 הוא עולה לישראל בעזרת עליית הנוער, ביחד עם פטריק, אחיו למחצה. בשלב הזה, כשהוא כבר בן 15, טומי עדיין מקווה שאימו הנוטשת תעלה גם היא לישראל, אבל זה לא קורה. היא עדיין חוששת שהמדינה הצעירה תגלה על שיתוף הפעולה של עם הנאצים ותעמיד אותה לדין, אז היא נשארת באירופה, אבל ממשיכה לאמלל משם את בנה. היא דורשת לקבל בחזרה רק את פטריק, האח למחצה, וכשזה קורה, טומי שוב נשאר לבד, עזוב ופגוע. בפעם השנייה בחייו הקצרים. הוא מחליף את המנזר הקתולי בישיבה בבני ברק, מנסה ללמוד מכניקה בבית ספר אורט, אבל לא ממש מוצא את עצמו בשום מסגרת. מכאן השלב הבא זה היכרות עם עולם הפשע, שמסתיימת במאסר עולם על רצח. מסתיימת, אמרנו? אולי אצל אנשים רגילים. אצל טומי בליץ׳ ההרשעה והכניסה לכלא היו רק ההתחלה.
מהר מאוד התברר שחומות כלא רמלה הן לא מה שימנע מטומי בליץ' להיעדר לאורך זמן מכותרות העיתונים. במאי 1961, בזמן שחבריו לאגף מרותקים להקרנת הסרט "באבט יוצאת למלחמה" בכיכובה של בריז'יט בארדו, טומי מצליח לברוח מהכלא ביחד עם האסיר נחמן פרקש, שכבר נחשב אז ל"אלוף הבריחות". השניים נמלטים, גונבים אופנוע עם סירה, אבל נתקלים במחסום משטרתי באזור חולון. איכשהו טומי מצליח להיחלץ גם מזה, בזמן שפרקש נלכד ומוחזר לכלא כדי לתכנן את הבריחה הבאה.
במנוסתו בליץ' מגיע עד לקיבוץ יגור, שם הוא נכנס לבית הילדים באישון לילה ומסתתר במיטתה של אחת הילדות. כשמגיע הבוקר הוא ממשיך צפונה, וחוצה את הגבול לסוריה. הסורים של 1961 לא היו מכניסי אורחים יותר מהסורים של 2026, אבל אחרי שלושה חודשים של חקירות הם משתכנעים שמדובר בלא יותר מאסיר נמלט, הם מחזירים אותו לישראל. כאן הוא עוד מוצא מסתור אצל משפחה דרוזית שמאכילה ומלינה אותו, אבל גם זה לא מחזיק מעמד יותר מדי, והוא נלכד על ידי המשטרה, ומסתמן שהבחור שהתחיל את מסע הפשע שלו בצפון תל אביב, יסיים אותו סופית בצפון ישראל. אמרנו סיום? אולי אצל אנשים רגילים. אצל טומי בליץ׳ זאת התחלה של סיפור לא יאמן חדש.
בחזרה בכלא, טומי מוצא את עצמו קשור לאחת התפניות המדהימות ביותר בתולדות הפשע הישראלי. היינקה פיאטלי, אלמנתו של המהנדס שנרצח בדם קר, מגייסת תעצומות נפש נדירות שהיא שואבת מאמונתה הבודהיסטית, ובוחרת לסלוח לרוצח של בעלה. היא אפילו מגיעה לבקר את טומי בכלא, תומכת בו ומממנת לו לימודי מוזיקה, תחום שהוא מפגין בו כישרון.
בליץ' הופך לאסיר לדוגמא. הוא עמד במרכזה של תוכנית הרדיו הדוקומנטרית עטורת הפרסים "חוגה: יומו של אסיר" ב-1967, במקביל, שיתף פעולה עם חוקרת לשון צעירה וחיבר בכלא מילון מקיף לסלנג של עולם הפשע, שחשף לעולם מושגים כמו "זינזנה" (מכונית ליווי אסירים). ב-1969 הוא גם הופך לגבר נשוי, ומתחתן עם אהובה מרגולין, בטקס מרגש בנוכחותה של לא אחרת מאשר היינקה, אלמנת הקורבן.
ב-1973 שוחרר בליץ' בן ה-38 מהכלא, הקים משפחה וניסה להתפרנס כמורה למוזיקה. נראה היה שסיפור השיקום ההוליוודי הושלם, אך גברת טרגדיה פשוט חיכתה בסבלנות .
בשנת 1977, בשנת העשרים למות בעלה, שמה היינקה פיאטלי קץ לחייה וטבעה באגם בשווייץ. עשר שנים אחר כך, גם הסיפור של בליץ' קיבל סוף טראגי. הוא הורשע במעשים מגונים במספר תלמידות למוזיקה ונשלח שוב לכלא לשנים ארוכות, עד שנפטר בשנת 2001.
