הרשימה המשותפת הצליחה במידה רבה במשימתה לקבל את תמיכת הרחוב הערבי בישראל. את זאת הוכיחו תוצאות הבחירות במרץ 2020, שהושגו למרות ההבדלים המהותיים בין המפלגות המרכיבות אותה – הבדלים שנדמה שהיטשטשו עם הזמן. בעצם קיומה כתלכיד של מפלגות היא יצרה דילמות קשות והציגה בפני הציבור את המחלוקות המרכזיות בין חלקיה - משאלת ההמלצה על בני גנץ לראשות הממשלה ועד לדילמה הנוכחית של מנסור עבאס, ששואל מה רע בבנימין נתניהו. שאלתו של עבאס לא מפתיעה, שכן אינטרסנטיות תמיד הייתה המצפן הפוליטי של הפלסטינים בכנסת.
בבל"ד עבדו קשה כדי למנוע את ההמלצה על גנץ, אך עמדת הרשימה המשותפת גברה ולבסוף חברי בל"ד המליצו עליו כמו שותפיהם. הגנרל גנץ השתמש בכך כבאמצעי לחץ כדי להשפיע על הרכבת הממשלה, וכצפוי – הוא ונתניהו הסכימו על ממשלת רוטציה תוך התעלמות מוחלטת מבקשות הרשימה המשותפת. כך הפסידה הרשימה המשותפת פעמיים: היא גם כשלה בהשגת דרישותיה תמורת הסדר ההמלצה על גנץ, וגם לא הצליחה להביא לתוצאה שעליה הכריז הסלוגן שלה בבחירות – "להפיל את הימין".
ואז מנסור עבאס הפתיע אותנו בשאלה: רגע, מדוע בכלל להפיל את הימין? עצם השאלה הפתיע את חד"ש ובל"ד, שתהו כיצד עבאס מעז להעלות אותה. אבל לדברי עבאס מדובר בעסקה פשוטה: חתימות בכנסת תמורת היענות לבקשותיה של מפלגת רע"ם, קרי ניצול הדדי של שני צדדים בעלי אינטרסים.
על הרשימה המשותפת לבחון מחדש את הסיבה לקיומה, להתמקד בעבודה פרלמנטרית כדי למצות זכויות פוליטיות וכלכליות-חברתיות לפלסטינים, ולהניח לאשליה שיש לה השפעה פוליטית
בהקשר זה חשוב לציין שלמפלגה שמעוניינת לשלוט, דוגמת הליכוד, חשוב לקדם את עמדותיה על פני המפה הפוליטית, אולם לרשימה המשותפת תפקיד שולי בפוליטיקה הישראלית הכללית. אל לה לשגות באשליות שהיא זו שתקבע מי יהיה ראש ממשלת ישראל; תחת זאת עליה לדבוק בסוגיה הפלסטינית.
הפלסטינים בישראל לא משתייכים לשמאל או לימין. הם יוצאי דופן, ומי שיוצא דופן – מוחרג מן הכלל ויוצר לעצמו כלל משלו. כאשר הרשימה המשותפת המליצה על גנץ לראשות הממשלה היא שברה לרסיסים את גישת הפלסטינים בפוליטיקה הישראלית, הכלל שלפיו יוצא הדופן לעולם אינו משחק תפקיד מרכזי. המתנגדים להמלצה רואים בנתניהו ובגנץ שני צדדים של אותו מטבע, ולכן אין פלא שנרקמים יחסים בין מנסור עבאס לנתניהו. שהרי במה נבדל נתניהו מגנץ? האם אין הדבר דומה להבנות בין הרשימה המשותפת למפלגת כחול לבן?
כל הנרטיב שציינתי כאן התעלם מהשאלה אם מלכתחילה עלינו להשתתף בפוליטיקה הישראלית, ותחת זאת שאל כיצד אנחנו משתתפים. זהו לב העניין, ועל הרשימה המשותפת לבחון מחדש את הסיבה לקיומה. עליה להתמקד בעבודה פרלמנטרית כדי למצות זכויות פוליטיות וכלכליות-חברתיות עבור הפלסטינים, ולהניח לאשליה שיש לה השפעה פוליטית רחבה.
נותר רק להתריע מפני הסכנה בגישתו של עבאס. זו מקדמת עבודה פרלמנטרית חסרת ערכים ורואה את היחסים בין הפלסטינים בישראל ובין המדינה ככאלה שבין מוכר ללקוח, דהיינו יחסים אינטרסנטיים למטרות רווח. היא מתעלמת מהעובדה שלמוכר יש מונופול בשוק, ושהוא אינו בוחל בשום צעד כדי לקדם את מטרותיו.
מוטב שכולנו פשוט נתעשת, ובעיקר, שהרשימה המשותפת תבין את מקומה השולי בפוליטיקה הישראלית ותפעל למען הציבור הפלסטיני בישראל, ולא דבר מעבר לזה.
- טארק טה הוא עיתונאי פלסטיני. המאמר המלא התפרסם באתר החדשות "ערב 48". גרסה מקוצרת זו מתפרסמת בחסות "אופק לתקשורת הערבית", מיזם משותף למכון ון ליר, הפורום לחשיבה אזורית ומרכז אעלאם. תרגום מערבית: תאמר סעיד
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
