במרץ 2025 ישראל חזרה ללחימה פעילה ברצועת עזה ועצרה את כניסת הסיוע ההומניטרי. מתאם פעולות הממשלה בשטחים הזהיר אז את הממשלה כי בשלב מסוים ייגמר המזון ברצועה, ואז יחל שם רעב - וכמה חודשים לאחר מכן החריף המצב ההומניטרי ברצועת עזה משמעותית.
כך, בחודש אוגוסט 2025 - חמישה חודשים אחרי עצירת הסיוע - הסיקור השלילי כלפי ישראל בארצות הברית זינק כאשר גברו הטענות להרעבת עזתים. עדויות התושבים והתמונות שפורסמו אז מתוך הרצועה, כמו גם המשבר החריף שנוצר, "תרמו" לעלייה בסיקור נגד ישראל והחלטות הדרג המדיני. כך עולה ממחקר חדש של המכון למדיניות העם היהודי (JPPI), שניתח 17 מהעיתונים המקומיים הבולטים בארה"ב.
התמונות שפורסמו ב-2025
(צילום: REUTERS/Haseeb Alwazeer )
המחקר התבסס על ניתוח שיטתי של כ-3,000 טורי דעה, מאמרים ומכתבים למערכת שפורסמו בעיתונים האמריקניים. הוא נערך על-ידי אנליסטים ממרכז המידע על שם גלייזר ובחן את הדיווחים שפורסמו בין ינואר 2024 ליוני 2026. לפי המחקר, הזינוק המשמעותי ביותר בסיקור שלילי תועד בהתאמה לטענות על הרעבה שיטתית. מנגד, הכניסה לרפיח, שיצרה את נפח הסיקור הגבוה ביותר מבחינה כמותית, לא הובילה לשיעור השלילי הגבוה ביותר בתקופה שנבדקה.
יש לציין כי גם אמירות השרים איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', שפורסמו שוב ושוב בתקופה שבה נעצר הסיוע, תרמו לגל הטענות נגד ישראל. בחודש אפריל 2025, כחודש לאחר ההחלטה לעצור את כניסת הסיוע לעזה, טען סמוטריץ' כי "לא ייכנס אפילו גרגר חיטה באופן שיגיע לחמאס", ובן גביר אמר כי "אין שום סיבה שלעזה ייכנס גרם אחד של מזון או סיוע כלשהו". לצד אלו, כארבעה חודשים לאחר מכן, פורסמו בתקשורת האמריקנית תיעודים של אסון הומניטרי.
באותו חודש, אוגוסט 2025, כ-48% מטורי הדעה שנבדקו נשאו אופי שלילי כלפי ישראל. ביותר מ-40% מהם הופיעו המונחים "רעב" ו"הרעבה", והשפיעו בסופו של דבר על השיח הציבורי בארה"ב. לעומת זאת, חודש מאי 2024, אז צה"ל נכנס לרפיח, היה החודש שבו פורסם מספר הכתבות הגדול ביותר על ישראל. אלא שלמרות היקף הסיקור החריג, רק כשליש מהפרסומים נשאו טון שלילי - שיעור נמוך משמעותית מהשיעור שנרשם כאמור שנה לאחר מכן.
לדברי החוקרים, הפער בין נפח הסיקור לבין אופיו הוא אחד הממצאים החשובים של המחקר. הם מסבירים כי אירוע עשוי לעורר עניין ציבורי רחב מאוד, אך לא בהכרח להפוך את השיח לעוין יותר. אירועים הומניטריים המלווים בתמונות קשות עלולים להשפיע בצורה עמוקה בהרבה על עמדות הכותבים ועל אופי הדיון הציבורי.
אירוע נוסף שזוהה ככזה שגרם לעלייה בסיקור השלילי היה "תקרית הקמח" בסוף פברואר 2024, אז תועד המון עזתי מסתער על שיירת משאיות סיוע הומניטרי ועשרות בני אדם נהרגו בדוחק וכתוצאה מירי. התקרית עוררה סערה בינלאומית וכ-30% מהסיקור על האירוע היה שלילי כלפי ישראל. 20% מהסיקור הציגו סנטימנט חיובי, והיתר - כ-50% - היה ניטרלי.
תיעוד: המונים מסתערים על משאיות סיוע ושקי קמח בצפון הרצועה
חמושים פלסטינים ירו בסביבת משאיות הסיוע, 2024
(צילום: דובר צה"ל)
מטרת המחקר הייתה לזהות קשר והתאמה בין אירועים ביטחוניים ומדיניים אקטואליים מסוימים לבין נפח הסיקור, וכן לזהות את הטון שבו נכתבים מאמרי הדעה. בכל מקום בו זוהה שינוי משמעותית בנפח או בטון כלפי ישראל נבדק אילו אירועים מוזכרים ומה הגורמים לשינוי. כך למשל זוהה כי בחלק מהמקרים אימצו כלי תקשורת אמריקניים את הוויכוח הפוליטי הפנימי בישראל, תוך אימוץ טרמינולוגיה זהה. מאמר במקומון של פילדלפיה לדוגמה, האשים את נתניהו ב"הפקרת החטופים" באוגוסט 2024, אז אותרו ששת החטופים שנרצחו במנהרה ברפיח. המקומון אף תיאר את "השפעת היתר" של השרים סמוטריץ' ובן גביר, שהוגדרו בדיווח כ"פונדמנטליסטים משיחיים".
לעיתים באותה תקופת זמן שנבחנה התרחשו כמה אירועים משמעותיים, והדברים הובאו בחשבון. כך למשל באוגוסט 2024, אז כאמור הובאו ששת החטופים לקבורה בישראל, פורסמו גם פרשת שדה תימן והפצצת בית הספר א-תאבעין שבה טענו הפלסטינים כי נפגעו אזרחים ולא מחבלים. הממצאים באותו החודש הראו כי כ-31% מהפרסומים היו שליליים לנוכח שני האירועים האחרונים, אך כ-54% היו ניטרליים וכ-15% היו חיוביים.
ממצא בולט נוסף נוגע לעסקת החטופים השנייה בינואר 2025, אז נרשם אחד משיעורי הסיקור השלילי הנמוכים ביותר בכל תקופת המחקר. החוקרים הסיקו מהנתון כי אירועים הומניטריים בעלי זיקה ישירה לסבלם של החטופים מצליחים לרכך במידה מסוימת את הביקורת כלפי ישראל.
גם הסיקור סביב מבצע "עם כלביא" ביוני 2025 הציג תמונה מעניינת: אך שבאותו חודש נרשמה כמות גדולה של פרסומים על ישראל, שיעור משמעותי מהם הוגדר מאוזן יחסית, ונרשם יחס דומה בין הפרסומים השליליים לחיוביים, ששניהם עמדו על כ-27%. לעומת זאת, במבצע "שאגת הארי" במרץ 2026, לקראת סוף המחקר, כבר נרשמה עלייה ניכרת בסיקור השלילי. לכך תרמה ככל הנראה מעורבותה הישירה של ארה"ב במהלכים הצבאיים, ובכלי התקשורת המקומיים אימצו מסגור לפיו ישראל השפיעה באופן משמעותי על החלטות ממשל טראמפ בנוגע לאיראן. שיעור הפרסומים השליליים באותה התקופה היה יותר מפי שלושה משיעורם של הפרסומים החיוביים: כ-37% לעומת כ-11%.
מנכ"ל המכון למדיניות העם היהודי, ד"ר שוקי פרידמן, אמר: "המחקר מספק הצצה נדירה לאופן שבו מתעצבת דעת הקהל של מיליוני אמריקנים דרך הפניית זרקור אל התקשורת המקומית - שכבה תקשורתית שנחקרה עד כה מעט מאוד. המחקר ממחיש כי לעיתים דווקא מהזירה המקומית אפשר ללמוד על שינויי עומק בחברה. דעת קהל אינה משתנה ביום אחד, אלא נבנית בהדרגה דרך אלפי מאמרים, טורי דעה ומכתבים למערכת.
"המחקר הזה מאפשר לראות כיצד נרטיבים מתגבשים לאורך זמן, אילו אירועים מצליחים לשנות אותם ואילו כמעט אינם משאירים חותם. זו תובנה חשובה. המחקר מלמד אותו שסוגיות הומניטריות משפיעות מאוד על הדרך שבה ישראל נתפסת. זו תזכורת לכך שבמלחמות של המאה ה-21, המערכה על הלגיטימציה הבינלאומית מתנהלת במקביל למערכה הצבאית ולעיתים אף חשובה לא פחות ממנה. מדינת ישראל חייבת לנהל במקביל גם מערכה תודעתית, מהירה, מקצועית ואמינה. כאשר נרטיב מסוים מתקבע בדעת הקהל, קשה מאוד לשנות אותו בדיעבד".
