כשאתה מוציא אקדח מהמגירה כדי לאיים באמצעותו, אתה חייב להיות מוכן גם לעשות בו שימוש. את הכלל העתיק הזה יישמו בנימין נתניהו, הקבינט וצה"ל כשקיבלו לפני כשבועיים את ההחלטה להשתלט על העיר עזה. ראש הממשלה ידע לייצר איום אמין כשרתם את נשיא ארה"ב דונלד טראמפ למהלך והביא לקבינט הצעת החלטה שצה"ל והרמטכ"ל יכלו לא רק לחיות איתה, אלא גם לבצע אותה עם הרבה מוטיבציה.
למעשה, צה"ל החל להשתלט על העיר עזה עוד לפני שהקבינט קיבל את ההחלטה, כשצוותי קרב של אוגדה 99 התחילו לכרסם ולהתקדם באיטיות לתוך שכונת זיתון, הנמצאת בפאתים הדרומיים של העיר. במקביל הוציא דובר צה"ל בערבית הנחיות פינוי לאזרחים בשכונות קצה נוספות של עזה. אלפים שמצאו מחסה במרכז העיר ובמערבה הבינו את הרמז והתחילו להתפנות.
2 צפייה בגלריה
תפנית של 180 מעלות. נתניהו ובכיר חמאס חליל אל-חיה
(צילום: דובר צה"ל, יאיר שגיא, יובל חן, REUTERS/Evelyn Hockstein, Khalil Hamra/AP)
מפקד כוחות חמאס ברצועה עז א-דין חדאד, שסביר להניח שיושב במנהרה מתחת לעיר, ויועצו ראאד סעד הבינו כמו משלחת התנועה לדוחא שנתניהו מפעיל עליהם איום כדי ללחוץ עליהם לחזור לשולחן המו"מ ולהסכים לעסקה כוללת, שבמסגרתה ישוחררו כל החטופים ויוסכמו תנאי הפסקת אש קבועה. אבל הם גם הבינו שהאקדח הזה, שהוצא מהמגירה בגיבוי טראמפ, טעון בכדורים ובעוד זמן קצר יהיה גם מוכן וערוך לירות.
לא רק האיום האמין והלחץ הצבאי הביאו את חמאס להסכים למה שדחה במו"מ בדוחא ביולי. בשעתו, כשהארגון ניתק מגע מהמתווכות ולא הסכים למתווה וויטקוף, היה קמפיין ההרעבה בעזה בשיא הצלחתו. גם הלחץ של משפחות החטופים והציבור הישראלי היה בשיא עקב סרטוני השלדים המהלכים שהפיץ חמאס במסגרת הלוחמה הפסיכולוגית האכזרית שהוא מנהל. בנוסף, נשיא צרפת עמנואל מקרון התחיל בקמפיין ההכרה במדינה פלסטינית, ומדינות מערביות אחרות הצטרפו אליו. כל זה הביא את חמאס "פנים" ו"חוץ" למסקנה שעכשיו הגיע תורה של ישראל לעשות ויתורים מפליגים.
החלטת הקבינט להשתלט על העיר עזה וההירתמות של הרמטכ"ל וצה"ל הביאו לתפנית של כמעט 180 מעלות בעמדת הארגון. לא רק הלחץ הצבאי פעל כאן, אלא שני דברים נוספים: 1. העובדה שישראל השכילה לנטרל במידה רבה את האפקט של קמפיין ההרעבה באמצעות הכנסת סיוע בהצנחה ומהקרקע בכמויות גדולות, תוך הסרת חלק גדול מהמגבלות. 2. טראמפ הפתיע ונשאר נאמן לקו הקשוח שעליו סיכם עם נתניהו. העקביות שנשקפה מהאיומים ששחרר הנשיא האמריקני מפעם לפעם, תוך שהוא מנסה לעשות שלום באוקראינה, הרשימה את המתווכות לא פחות מאשר את חמאס.
גם העובדה שמצרים נטלה את הובלת התיווך, ושחמאס הצליח להרגיז את הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי (כפי שעלה מהצהרות של אחד מבכיריו), תרמה לסיטואציה חדשה שבמסגרתה הארגון לא רק חזר לשולחן המו"מ, אלא גם הסכים להצעת וויטקוף שלה סירב קודם.
ישראל בול באמצע
עכשיו ממשלת ישראל היא שנמצאת בדילמה. חמאס מסכים לעסקה חלקית שבמסגרתה ישוחררו עשרה חטופים חיים ויוחזרו 18 חללים, תמורת הפסקת אש של 60 יום ונסיגה ישראלית חלקית בתוך שטח הרצועה. אלא שהחלטת הקבינט קובעת במפורש, ונתניהו חזר ואמר את זה בשבועות האחרונים, כולל אמש (שני), שישראל תסכים לעסקה שבמסגרתה ישוחררו כל החטופים, החיים והחללים, תוך יישום חמישה עקרונות שיעצבו את ההסדרה בעזה כשתושג הפסקת אש או שביתת נשק קבועה: 1. השבת כל החטופים. 2. פירוז רצועת עזה מנשק כבד. 3. פירוק חמאס מנשקו. 4. הגליה של בכירי חמאס מעזה. 5. שלטון אזרחי פלסטיני שאיננו חמאס ואיננו הרשות הפלסטינית.
האם על נתניהו לקבל את העסקה החלקית שלה הסכים ביולי, מפני שלא הייתה עסקה אחרת, או לעמוד על ביצוע החלטת הקבינט, כלומר עסקה לשחרור כלל החטופים ויישום מתווה ההסדרה השלטונית והאזרחית בעזה?
נתניהו: "חמאס בלחץ אטומי"
(צילום: לע״מ)
זו דילמה מורכבת בעלת היבטים מוסריים, רגשיים, מדיניים וצבאיים. אם ישראל תדחה את ההצעה לעסקה חלקית, לא ישוחררו עשרה חטופים חיים ו-18 חללים לא יובאו לקבורה, וזאת כשאין שום ביטחון שתושג עסקה כוללת בעתיד הנראה לעין. ישראל עלולה לצאת קירחת מכאן ומכאן, על המשמעויות הנוראיות של עובדה זו: לא רק מפני שחמאס עלול לפגוע בחטופים, אלא גם מפני שצה"ל יפעל וזה יסכן אותם.
מצד שני, ברור שבשל איום הכיבוש של העיר עזה נמצא חמאס ב"לחץ אטומי". המשמעות של המונח הציורי הזה שבו השתמש נתניהו הוא שחמאס חושש לאבד את המאחז השלטוני והצבאי המשמעותי היחיד שנותר לו ברצועה, שהוא גם בעל משמעות סמלית כבירת הרצועה, ובו כנראה שוהה עז א-דין חדאד, הבכיר הצבאי הנחשב האחרון שנותר לארגון.
המעשה הנכון, להערכתי, יהיה לדרוש עסקה כוללת ולהגיע להסכמה עליה לפני שיוכרז רשמית על הפסקת אש, חלקית או מלאה. הביצוע יכול להיות מדורג, כלומר להגיע להסכמה שתחילה ישוחררו עשרה חטופים חיים ו-18 חללים, ובשלבים נוספים שייקבעו מראש ישוחררו 22 הנותרים.
בנוסף לזה צריכה ההסכמה שתושג לכלול עקרונות של הפסקת אש קבועה שיהיו ברורים לפני שחרור הקבוצה הראשונה של החטופים והכניסה להפסקת אש. צה"ל ימשיך בינתיים ליישם את החלטת הקבינט ולכרסם בהדרגה בשכונות הקצה של עזה, בלי למהר, תוך כדי משא ומתן על עסקה כוללת, ויוסכם מה יקרה בכל שלב לחטופים, ללחימה בעזה, לנסיגה הישראלית משטחים מסוימים, לפירוז הרצועה ולהקמת ממשל אזרחי.
בשונה מהעסקה הקודמת מדצמבר/ינואר, כאן חובה לסכם מראש את התנאים ליישום כלל השלבים, כך שאחד הצדדים לא יוכל להפר את המהלך באמצעו. אסור להיכנס לעסקה עד שעקרונות הסוף המוחלטים שלה ידועים מראש ומוסכמים על ישראל, חמאס, ארה"ב והמתווכות. הגעה להסכמה על הפרטים עלולה לקחת זמן מה (למשל, מה המשמעות בפועל של "פירוק חמאס מנשקו"? המצרים מציעים פרשנות אחת, ואילו ישראל אחרת), אולם זו הדרך להגיע לשם.
שאלת אבו מאזן
להערכתי, אם ממשלת ישראל תמשיך לדרוש עסקה כוללת אך תסכים לכך שהרשות הפלסטינית בהנהגת אבו מאזן תהיה שותפה או מקור הסמכות לשלטון שיחליף את חמאס, יהיה אפשר להשיג למתווה הזה את הסכמת כל מדינות ערב, ארה"ב והאירופים. שיתוף הרשות בשלטון בעזה אומנם נוגד את עקרונותיהם של נתניהו, בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, אבל הם יוכלו להתמודד עם הסוגיה בעתיד – אם ירצו ואם יהיו בשלטון - באמצעים דיפלומטיים.
בינתיים, כל החטופים יחזרו, הלחימה העצימה תיפסק וישראל תוכל לשלוט ביטחונית ברצועה. אם יש ויתור שראוי שנתניהו והקבינט יעשו, הוא על ההתעקשות שלהם שהרשות הפלסטינית לא תהיה חלק מ"היום שאחרי" ברצועה. ישראל תקבל לגיטימציה בינלאומית, מקרון ובעלי בריתו יורידו מהפרק את מהלך ההכרה במדינה פלסטינית, ובעיקר אפשר יהיה ליצור קונצנזוס בין ארה"ב, המתווכות ומדינות ערב (בעיקר איחוד האמירויות), שיממנו את שיקום עזה.
ועדיין נשאלת השאלה: למה שחמאס יסכים? התשובה היא שהלחץ שמופעל עליו עכשיו הוא אפקטיבי, ואם ישראל תסכים רק לעסקה חלקית, התנאים עלולים להשתנות. חמאס עשוי לשאוב עידוד מהדיון באו"ם בספטמבר, שבו יכירו עשרות מדינות חשובות במדינה פלסטינית. טראמפ עלול להתהפך בגלל קוצר רוח ולדרוש להפסיק את המלחמה לאלתר (יש סימנים שזה עומד לקרות). גם המבצע הצבאי בעזה עלול להסתבך ולגבות מחירים גבוהים.
עדיף לא להיכנס לעסקה חלקית ולהפסקת אש זמנית ל-60 יום, אלא לסגור כעת על עסקה כוללת שבמסגרתה יוסכם על שחרור כל החטופים בשלבים ועל עקרונות הסדר הקבע ברצועה ביום שאחרי. אנחנו כמעט שם. המתווכות כבר מדברות על זה עם חמאס. לכן צריך לגלות סבלנות, ולהמשיך בלחץ הצבאי ובמשא ומתן גם אם זה ייקח עוד שבוע-שבועיים.
