אני מבקשת להתחיל מהסוף: אין שום הצדקה להשבתה של מערכת החינוך והלימודים. אין שום הצדקה להשתמש בילדים כדי ליצור תיקון, גם אם הוא נחוץ ונדרש. במקורותינו נכתב על החובה של ההורים ללמד את ילדיהם מקצוע, "אומנות" כלשון הגמרא במסכת קידושין. ואם ההורים לא מסוגלים, אזי לוקחים הם מורים שזו תהיה משימתם. חשוב שנקרא לעומק את המקור התלמודי הזה. המורה הוא זרועו הארוכה של ההורה. המורה הוא ממלא המקום של האב והאם כדי להכין את דור העתיד לעולם הבוגרים. אסור לנו להעמיד את אנשי ההוראה, השותפים שלנו בגידול הילדים, בעמדת אויבים או מחוללי משבר.
בימים אלו אני נמצאת במרוץ לקראת פתיחת שנת הלימודים. כן, אני מקווה שהשכל הישר יגבר ושנת הלימודים תיפתח כיום חג. אני מסיירת במאות כיתות שנבנות בעיר, פוגשת את צוותי הניהול וההוראה יחד עם הנהגת ההורים. אחת השאלות שאני נשאלת היא מה המקצוע שלדעתי הוא החשוב ביותר. מה המקצוע שחייבים לוודא שכל ילדה או ילד יוצאים עמו ממערכת החינוך. תשובתי היא שהמקצוע הזה לא מופיע במערכת השעות של אף כיתה אבל חשוב לשלב אותו בכל שיעור. המקצוע הוא: חינוך לאחריות.
חינוך לאחריות הוא היכולת שלי כראש עיר, של צוות מינהל החינוך בעירייה, של מנהלי בתי הספר, צוותי מורים, הורים ותלמידים לראות את עצמנו שותפים. אין כאן נותני שירות ומקבלי שירות. התושב – ההורה והילד הוא שותף שלי בשמירה על העיר נקייה, בגיבוש רפרטואר התרבות, בעוד תחומים רבים וגם בחינוך.
אני מבקשת לשתף בתפיסת שיתוף הציבור כדי לבקש מכולנו "שנחליף את משקפי הראייה שלנו". בנייה נכונה של גשר בין המורים לבין ההורים צריכה להוביל למצב שבו ההורים יהיו גם אלו שיבקשו לפעול לחיזוק מעמד המורה, וכמובן שלא על חשבון התלמידים.
יפה בן דויד על השביתה
(צילום: אבי חי)
בפגישות עם קהילות ההורים בעיר אני שואלת אותם מה הם רוצים שהילדים יהיו כשיהיו גדולים. אתם יכולים לתאר את התשובות. הייטק, רפואה, משפטים, ראיית חשבון. לצערי, מאוד נדיר לי לשמוע אב או אם שאומרים לי: "אני רוצה שהילד שלי יהיה מורה או מנהל בית ספר". אני מבקשת שכולנו יחד נתקן את המציאות הזאת. אי אפשר לתקן אותה במטה קסם. התיקון צריך להיות יסודי וחוצה שדות פעולה. החל מבתי ספר לחינוך באוניברסיטאות, דרך היכולת של הרשות המקומית לייצר מערך קידום ותגמול של אנשי הוראה וכלה בחיבור בית החינוך לקהילה המקומית.
עליזה בלוך ראש עיריית בית שמשצילום: אלכס קולומויסקיבתקופת הקורונה עברו אלפים מתלמידי בית שמש ללמוד במרחב הפתוח. באחד מסיוריי בגני העיר פנה אליי ילד תכול עיניים ושאל אותי: "ראש העיר, אני אהיה בכיתה א' בשנה הבאה?". אני לא יכולה להשתחרר ממבט של ילד שחוסר ודאות קיומי עטף אותו. אנחנו חייבים לילדינו ודאות וקרקע מוצקה לתפקד בה.
לעמוד בכל בוקר מול 40 עולמות זו אחריות עצומה, ולא משנה אם מדובר בעולם של ילד בכיתה א' או של תלמידה בכיתה י"ב. כל הרצף של אנשי החינוך - החל מהשומר בפתח בית הספר ועד למנהל - רואים את הילדים שלנו יותר מאיתנו. הם יודעים במבט חטוף לומר אם פני הילד כתמול שלשום, ולדרוש בשלומו בעת הצורך. אף אחד מאתנו לא רוצה להקהות את החושים של מורות ומורי ישראל בגלל מאבק ציבורי שמתנהל. הדאגה למערכת החינוך גדולה יותר משאלת קיום הלימודים באסרו חג. לכן חובתה של החברה הישראלית להיות יצירתית ככל שיתבקש כדי להוביל תיקון עומק ולהסיר את העננה הזאת מראשי כל ההורים והתלמידים.
- עליזה בלוך היא ראש עיריית בית שמש
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
